מרגיש כמו חלום בלהות, קטע מסרט, משהו לא אמיתי שקורה מסביב לכולנו ומצד שני, יכול להיות שעוד יהיה טוב מכל מה שעובר עלינו.

כל אחד מאיתנו חווה כמה אירועים, ש"הפילו לנו את האסימון" כמו שאומרים. שנים שאין כבר אסימונים בסביבה ועדיין, כשהם "נופלים", אני שומעת את הצליל בלי בעיה ויודעת שזה שווה רגע של כתיבה.

השנה כמה אנשים אהובים שאלו אותי בנימוס ועדינות את אותה השאלה, אולי זה אומר משהו על הגיל שהמשמעות שלו הולכת ונעלמת לאחרונה?

חשבתי שזה סתם סיבוב, ריגוש זמני, משהו בקטנה. לא ציפיתי שהלונה פארק הזה ילווה אותי לאורך כל השנה כשאהיה ״גדולה״.

הייתה לי פעם חברה טובה בעבודה, שקראה לי ״מלכת הלבבות״. כנראה שהיא ידעה לפני עד כמה אני אוהבת לאהוב. מונעת מאהבה, חיה אותה, מאמינה בה, לעתים נצבטת ממנה ובשגרה נושמת אוויר צלול בזכותה.