הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

קחי לעצמך חופשה מהחיים. מהעבודה. מהמשפחה. מעצמך.

03/11/2010

יום חמישי 17:30 – המראנו לרומא. אני ובתדודתי האהובה, שהיא הרבה יותר מבת-דודה ואף יותר מחברה. הקשר שלנו הוא כמו של אחיות טובות, שלא חולקות את אותם ההורים. לא חולקות בעיות מבית (כל אחת מביאה את שלה), לא חולקות יחסים מורכבים עם האחים (לכל אחת יש את שלה, תודה ששאלתם). מה אנחנו כן חולקות? אותו חוש הומור פרטי השייך רק לנו, הבנה מעמיקה אחת את נפשה של רעותה, כבוד הדדי, ובעיקר אהבה זו לזו שנמשכת כבר שנים.

עלינו על הטיסה לעיר היפה בעולם. אחותי הקטנה גרה ברומא כבר שמונה שנים. לומדת רפואה. טסנו כדי להיות איתה וגם כדי להיות עם עצמנו. ובלי כל המשפחה. בדרך גיליתי כי הבתדודה סובלת מחרדת טיסה. אופס… לא לקחתי את זה בחשבון. החרדה הסתכמה בלקיחת כדור הרגעה (מצדה), ניסיונות הרגעה (מצדי) כשבתווך שעה שבה היא אוחזת את ידי ולא מרפה עד שאני מתלוננת שתיכף נושרת לי היד. שתשחרר. אותי מהאחיזתה ואותה מהלחץ. נחתנו.

מה עוד צריכה הבחורה? (בגילי אני עדיין נחשבת לבחורה?) להתעורר בבוקר במלון המשקיף על פיאצה ברבריני, להריח את ריח אירופה הקרירה (16-17 מעלות), לראות את הבתים עם החלונות המקושטים, פרחי גרניום נשפכים מהאדנית ולהריח את המקיאטו מהבר של פפי שבקרן הרחוב.

ארבעה ימים ברומא. יורדות למטה לעבר פונטנה די-טרבי היפהפייה. סמטאות צרות מובילות למזרקה היפה בעולם. מעבר לפינה נפתחת לפתע הכיכר ומתגלה במלוא הדרה. זאת המזרקה שאם זורקים בה מטבע, מובטח כי תחזור אל העיר. עמדנו זו לצד זו עם הגב למזרקה, מחזיקות מטבע ביד. הבטחנו לעצמנו לחזור לרומא. ביקשנו גם, אם אפשר, ממי ששומע – נפטון? ישו? אלוהים? אלוהי המזרקה - שבבקשה נהיה בריאות. אצלנו במשפחה זה לא מובן מאליו. בריאות קודמת לכל, אמרה סבתא רחל וצדקה.

אסור לגלות לאבא שלי שלא היינו בוותיקן, לא הגענו לראות את הפסל של משה של מיכלאנג’לו הנמצא בכנסייה ליד הקולוסאום, ולא הגענו לקטקומבות שהוא אמר שאני חייבת לראות.

מה כן עשינו? דמיינו. שלוש בנות (טוב, טוב, נכנעתי. מי שעברה את גיל 30 היא כבר לא סתם בת) מטיילות בעיר היפה בעולם. התחלנו את הבוקר בקפה מקיאטו של רומאים. עומדות על הבר, שלוק אחד ואת מסודרת להמשך הבוקר. הלכנו קצת ברחוב, ראינו חנות קוסמטיקה. התאפרנו, בתדודה מרחה לק, אחותי בדקה את הצלליות לעיניים ואותי איפרה איטלקייה צעירה בניסיון למצוא את צבע המייק-אפ המתאים לעורי. יצאנו משם כעבור שעה וחצי נראות כמו כוכבות קולנוע (לא מהליגה הראשונה, אבל בהחלט כוכבניות סוג ח’). טישו אחד אחר כך, חזרתי לצבע עורי המקורי ולחוסר-הזוהר הטבעי שלי.

המשכנו לפנתאון ומשם לקאמפו-די-פיורי. עייפנו. מה דעתכן על בירה קלה לשעת צהריים? שואלת אחותי. לא היה צריך לשכנע אותנו או לפתוח במשא ומתן ארוך. מיד הסכמנו. שוב ישבנו לקשקש ולהצחיק את עצמנו לדעת. הבטנו בעוברים ושבים. דיברנו על החיים. שלנו ושל אחרים. מה רע לנו בחיים? יושבות ברומא בבוקר יום שישי במקום לטפל בשישה ילדים (במצטבר. שלי ושל בתדודה), בלי כביסות, בלי תור לרופא שיניים, בלי קניות (כלומר, עם קניות. אבל לא במובן של ירקות/דברי חלב/שמפו וסבון, אלא יותר במובן של shopping).

ככה עברו להם שלושה ימים מופלאים. עשינו מה שרצינו. נחנו מתי שרצינו. אכלנו. צחקנו. עצרנו. הלכנו. שוב צחקנו. החופשה הזאת היתה פלסטר לנשמה. תרופה לנפש. תזכורת שהחיים יפים. תזכורת שצריך מדי פעם לעצור. לקחת פסק זמן. לקבוע עם חברה טובה או עם אחות ולקחת ימי חופש מהעבודה ובעיקר ימי חופש מהחיים. פסק זמן ממי שאת ביומיום. פסק זמן מעצמך.

לפנות זמן לשיחות עמוקות וגם לשיחות שטוחות. זמן לבירה של צהריים. זמן לשבת כל ערב במסעדה כמה זמן שרוצים ולרדת על בקבוק יין לבן (חצי יבש). לאכול פרשוטו עם פרמז’ן, לאכול ערמונים. להיכנס לכל כנסייה שמתחשק. ללכת לשוק ולהתעכב שעה בדוכן אחד כי מצאת משהו מעניין. לאכול, לאהוב ולהתפלל. להתפלל שכל כמה חודשים תוכלי לצאת לחופשה כזאת.

* ותודה לאהובי שאיפשר את הכל. אוהבת אותך ואומרת תודה.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה