הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

I am not for sale

                                                                                      (צילום מתוך: שופוני, יח”צ, דרור בן נפתלי)

היה היתה ילדה קטנה. שקראו לה מיכלי. והיה לה חלום אחד. חלום אותו קיוותה להגשים כשתגדל. היא חלמה שערב אחד, כשתהייה קצת יותר גדולה, היא תתרחץ, תתבשם, תתלבש יפה, תתאפר, תסדר את שיערה, תנעל נעלי עקב יפות (עם נצנצים) ותצא לעבודת הערב שלה. היא חלמה להיות זונה. היא חלמה שיום אחד תוכל למכור את הגוף שלה לכל גבר שישלם את המחיר.                                       

זה סיפור שכנראה לא תמצאו באף ספר ילדים. איזה מין סיפור זה? איזו ילדה קטנה חולמת לעסוק בזנות? הרי ילדות קטנות חולמות להיות רקדנית או רופאה, עורכת דין או מאלפת כלבים. 

אז זהו, שאף אישה העוסקת בזנות לא חלמה בילדותה לעסוק בכך כשתגדל. אף ילדה קטנה שנשאלת על ידי דודה שלה (או סבתא או שכנה): “מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?” עונה בתשובה “אני רוצה לעסוק בזנות”. בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, המקצוע הזה הוא מקצוע שילדות ונערות מתגלגלות אליו, מגיעות אליו מבלי שבחרו בו, פעמים רבות על ידי גבר מנצל המבוגר מהן.

נשים העוסקות בזנות מדווחות על כך שהן מנתקות את עצמן מן האקט המיני כי רק כך הן יכולות לשרוד. הן מרגישות כמו זבל, כמו אפס, מרגישות כי הן אינן שוות. לא בעיני עצמן וודאי לא על ידי החברה. בנוסף לריחוק שהן חשות מגופן ומנפשן הן גם מורחקות על ידי החברה “הנורמטיבית”. יש “אותנו” האנשים הנמצאים בתוך החברה ויש “אותן” אלה העוסקות בזנות. וכדי להגדיל את הפער וליצור בידול “בינינו” ל”בינן”, הפכה התרבות את נושא הזנות לרומנטי ואולי אף רואה בו מקצוע “לא מזיק” עבור צעירות שרוצות הכנסה צדדית בעת לימודיהן באוניברסיטה, או עבור רווקות צעירות הרוצות להעשיר את המלתחה שלהן ובתמורה מוצאות “שוגר דדי” מבוגר ועשיר שבתמורה לתמיכתו בהן מעניקות לו שירותי מין. מצב של win-win, עסקה בה  כולם יוצרים נשכרים. האמנם?

בקולנוע ובספרות מוצגת הזנות, לעיתים קרובות, כסיפור סינדרלה מודרני. בסרט “אישה יפה”, האישה היא ג’וליה רוברטס אחת הנשים היפות והמצליחות בקולנוע האמריקני, שאחרי שעסקה קצת בזנות כדי לממן את הדירה הניו יורקית המגניבה שלה, מתחתנת עם – לא אחר מאשר – ריצ’ארד גיר איש עסקים מצליח ונאה ביותר הנושא אותה על כפיו אל עבר הסוף הטוב.

והמציאות? רחוקה שנות אור. אין בעיסוק בזנות לא הדר, לא יוקרה, לא רומנטיקה ולא שמחה.

מחקרים רבים דנים בגיל כניסת נשים צעירות לזנות. על פי הוועדה לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים בישראל קיימת ירידה בגיל הנערות המנוצלות בזנות על ידי בוגרים – עד גיל 12-11. קראו שוב. גילן של הילדות הוא 12-11. חשבו על ילדות בנות 11 שאתם מכירים. בנות שלכן, בנות של חברים, ילדות הגרות בשכונה שלכם.

זהו נתון מדהים ומזעזע. ענת גור, בספרה “מופקרות נשים בזנות” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) מציינת כי לגורמים נפשיים וסביבתיים השפעה ניכרת על כניסת ילדות למעגל הזנות: עזובה, ניצול והתעללות מינית בילדות, קשיים להתמיד בלימודים, נשירה ממערכת החינוך, בריחה מהבית כאמצעי היחיד להתמודד עם ההתעללות ועוד. גורמים אלו הופכים את הילדה לקורבן נוח לניצול על ידי סרסורים וסוחרי נשים. ההערכה היא כי בין 63% ל- 90% מן הפרוצות הן נשים שעברו גילוי עריות בילדותן.

האם בכל זאת יש אור בקצה המנהרה?

האור נמצא בדמותה של חקיקה (החוק לאיסור צריכת שירותי מין המעביר את האחריות ללקוחות) וכן בדמותן של עמותות הפועלות למען יציאת נשים ממעגל הזנות. עמותה אחת היא “הופכות את היוצרות” שהוקמה על ידי לילך צור בן-משה ומנוהלת על ידה. נשות העמותה מאמינות שלגיטימציה להמשך קיומה של הזנות מאפשרת דיכוין של הנשים הלכודות בה לאורך חייהן. מטרת העמותה היא שיקום מקצועי והעצמה כלכלית ואישית לבנייה של חיים חדשים מחוץ לזנות.

לצורך הגשמת מטרות אלו הקימה “הופכות את היוצרות” סטודיו לאופנה המאפשר למידה, הכשרה מקצועית, יצירה ופרנסה. אל הסטודיו מגיעות נשים הרוצות לצאת ממעגל הזנות דרך הכרה ביכולותיהן, בכוחן ובכישרונות שלהן.

חודש האישה הבינלאומי הוא הזדמנות מצוינת לבטל את המרחק שנוצר “בינינו” ל”בינן”. חודש זה הוא הזדמנות מצוינת לקרב אלינו את הנשים הרוצות לצאת ממעגל הזנות.

מי שהנושא קרוב ללבה מוזמנת לסייע להמשך קיומו של פרויקט ייחודי זה באמצעות רכישת מוצרי העמותה שמיוצרים על ידי נשים שהוכשרו בעמותה ומפרנסים אותן ואת פעילות העמותה, התנדבות בעמותה, סיוע כספי, סיוע במתן חומרי ייצור (בדים, מכונות תפירה וכדומה).

לרכישת מוצרים אונליין:

http://www.yotsrot.org/#!shop/c1b01

 בואי ללמוד עלינו:

אתר העמותה www.yotsrot.org

דף הפייסבוק: הופכות את היוצרות

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה