הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

האהבה הרבה פנים לה. והרבה משקלים. לפעמים היא שוקלת רק 3 קילו ו-100 גרם

01/11/2014

Uriאיך אפשר לאהוב מישהו שעוד לא ממש מכירים? שעוד ממש לא מכירים? איך יכול להיות שיצור קטן וחלש שנע בתנועות לא-רצוניות, שמבטו עוד-לא-ממוקד והוא לא ממש מודע לזהותו של המחזיק אותו, גורם ללב לדלג משמחה? איך יכול להיות שרק לפני שבוע לא הכרתי אותו והיום הוא נראה לי מוכר ושייך ושלנו. הוא לא מחליף איתי מבט, לא מגיב לדיבורי, אפילו לא יודע מי אני. הוא לא יודע שאני דודה שלו ושאני אוהבת את אמא שלו מהיום שנולדה. הוא לא יודע שהייתי בת כמעט-שלוש-עשרה כשאמו נולדה ומאז נפשי קשורה בנפשה. והוא עוד לא יודע שביום שנולדה אחותו הבכורה נפתחה לי דלת ישר לתוך הלב ומאז היא שוכנת שם במקום חם ומוגן ועטוף. ועכשיו הוא הגיע. קטן וחדש.

בחדר הלידה חזיתי בפלא מתרחש. קסם מופלא. רגע נדיר של בריאה ושל התעלות ושל עוצמות נדירות של הטבע. רגע חזק כמו סערה אימתנית בלב-ים, סוחף כמו סופה מערבלת-כל, אדיר כמו התפרצות של הר געש הממטיר לבה רותחת. מתוך כך בקע לו אדם שלם ומושלם ומשלים. ומהרגע שהחזקתי אותו בפעם הראשונה, דקות בודדות אחרי שבקע ופרץ ומהרגע שנח ראשו הזעיר על חזי, המקום הזה שנמצא מתחת לצוואר ובדיוק מעל הלב, מקום שם חם ונעים ומחבק, נקשרתי בו.

ובזמן שהוא שוכב לו, נשימותיו עולות ויורדות ועולות שוב, אני מבינה את עוצמתה של האהבה. אהבה שמשוררים שוררו אותה וקשרו לה כתרים. אהבה שהררי מטפורות ניסו לתארה וללכוד אותה ושירי הלל אל-זמניים היללוה. אהבה שרבים ניסו ללכוד אותה ברשת מילותיהם הסבוכות. האהבה הזו נלכדה בכפו של תינוק גור-אדם שזה עתה נולד. נלכדה בגופו החם ובהבל נשימתו . והיא כלל לא מטפורית או ערטילאית. היא מוחשית לגמרי, גשמית ונוכחת. קיימת כמו ילד קטן, ששוקל קצת מעל 3 קילו. עוד לא צוחק, עוד לא מדבר, אפילו עוד לא מחייך. אבל מרטיט את הלב ומפעים.

וכשהוא נח עליי, ראשו על גופי, אני מרגישה את האהבה, מוחשית ונמצאת. מרגישה אותה בתוך הלב פנימה והיא ממלאה ומרגיעה. וכמו חוט דק ובלתי-נראה נרקם ונקרם ומקשר ביני ובינו. אני מרגישה את נחשול האהבה הזורם ממני אליו וממנו אליי. והאהבה הזו מוחשית כמו ים, כמו אדמה, כמו לחמנייה חמה מהתנור, כמו האדם שהוא. ברוך הבא אלינו, ללבנו, ללבי. שמחה שאתה שלנו. שמחה שפתחת עוד דלת זעירה ישר אל תוך הלב שלי. וגם אם אתה עוד לא יודע, אני יודעת שתשכון שם לעד, מחמם, מנחם ומצהיל.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה