הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

אני לא יודעת מה זה להיות אמא של חייל.

29/07/2014

אני לא יודעת מה זה להיות אמא של חייל. 

אני לא יודעת מה זה להיות אמא של חייל קרבי שנמצא עכשיו בעזה.

אני לא יודעת מה זה להיות אמא של ילד שנולד בעזה, חי בה כל חייו, ואולי ימות בה בהפגזות.

אני לא יודעת מה זה להיות אמא של ילד בארה”ב שהולך עכשיו לקולג’. שרק מקוה שהוא לא מבלה יותר מדי עם חברים ושותה יותר מדי ומזלזל בלימודים.

אני לא יודעת מה זה לא לנסות לנשום כשהילד שלך, בבת עינך, מחמדך, נמצא בלחימה בתוך אזור קרבות.

אני לא יודעת מה זה לא להצליח לישון כשאת משתגעת מדאגה –  אם חם לו, אם הוא רעב או אם הוא עייף. אם מתים חיילים לידו.

אני לא יודעת מה זה להיות אמא לילד-חייל-גבר שיצא עכשיו מעזה ואומר לך בטלפון: “אמא, אני בסדר”.

אני לא יודעת איך זה לחיות בבירה אירופאית ולהתעניין בעיקר במזג האוויר, בתערוכת הצילום במוזיאון או בחינוך של הילדים.

אני לא יודעת איך זה להיות אישה בעזה שאין לילדים שלה הווה או עתיד.

אני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב של האימהות שמבכות את ילדיהן.

אני לא יודעת איך זה לקבור ילד בן 19, בן 20, בן 37.

אני לא יודעת איך זה לחיות בשלום. לא תחת מלחמה.

אני לא יודעת איך מרגישה ילדה בת 4 במקלט בחבל אשכול.

אני לא יודעת מה יעבור בראשה של אותה ילדה בת 4,  בעוד 20 שנה, שכל חייה חיה תחת איום טילים.

אני לא יודעת איך זה להיות מ”פ שאחראי על חיילים – אחראי לביטחונם, לשלומם, לחייהם.

אני כנראה גם לעולם לא אדע.

אני חושבת שאני יודעת שכולם רוצים לחיות, להתפרנס בכבוד, להיות מסוגלים להביא אוכל לשולחן של הילדים שלהם, לאהוב, ללכת לים, לראות את הילדים שלהם גדלים, לשלוח את הילדים לגן או לבית ספר או לקולג’, לחגוג יומולדת. כולם רוצים לחיות. כולם רוצים חיים.

המ”פ. האמא הישראלית. האמא מעזה. החייל בסדיר. האבא. הסבים והסבתות. הילדה שבוכה כשנשמעת אזעקה.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה