הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

סחלבהערב ייערך נשף הסיום של י”ב. התרגשות גדולה באוויר. שני אירועים של סיום י”ב כבר מאחורינו ועוד שניים נשארו. מסע ארוך. הערב מתקיים ה- prom המסורתי. מסורתי אם אתה מתגורר במקרה בברלי הילס והזיפ-קוד שלך הוא 90210. למען הגילוי הנאות אומר כי אנו מתגוררים באזור מיקוד שהוא מרכזי ואיך לומר, באחוזון די גבוה בסולם הכלכלי של המדינה. בתיכון המקיף של בתי לומדים ילדים מיהוד, קריית הסביונים, נווה מונוסון, סביון ומושבי הסביבה.

כשאני למדתי באותו תיכון אותו סיימתי לפני 30 שנה קראו לזה “אינטגרציה”. התיכון שלנו היה סמל ומופת לשיטה זו. בפועל, אני לא סגורה על זה שהיתה אכן אינטגרציה ולא בטוחה שכור ההיתוך העדתי, חברתי, כלכלי אכן התיך אותנו לכדי עיסה הומוגנית אחת. הדעות על הצלחת השיטה חלוקות.

השבוע שאלתי את בתי אם לדעתה יש אינטגרציה אצלם בשכבה. לשאלתי, היא ענתה כי לדעתה הם באמת מעורבבים אלו עם אלו וכי לא מרגישים בהבדל בין “הסביוניסטים”, “בני המושבים”, ילדי “יהוד-העממית” ו”הבנ”קים” (ראשי תיבות של בני הקרייה – היא קריית הסביונים, אזור חדש יחסית ואמיד יותר בתוך יהוד, היא “יהוד העממית” בפיהם). לדעתי, די בשמות הישובים והכינויים שלהם בכדי להבין אם יש מעמדות שונים או לא.

וביום חג כזה של שמחה והתרגשות על שום מה ולמה נעצבתי?

בתי קמה משנת היופי שלה לאחר שאתמול בלילה עבדה במשמרת במסעדה בה היא ממלצרת מזה מספר חודשים. תוך לגימת קפה של בוקר, היא מספרת לי על חברותיה מאחד הישובים אשר שכרו ספר ומאפרת וצלם כדי שיכין אותן לנשף הערב. שמעתי טוב? חזרי שנית? “שכרו ספר ומאפרת וצלם כדי שיכין אותן לנשף הערב”. ואז היא ממשיכה ומספרת לי על נערה אחת שלא מגיעה לנשף כי אין לה שמלה. בתי הציעה להלוות לה את אחת משמלותיה. הנערה חשה לא בנוח וסירבה “לקבל נדבות”. מאז הבוקר אני מסתובבת בתחושה קשה. הנשף בעוד כמה שעות, היום שבת והחנויות סגורות. נראה לי כי מאוחר מדי בכדי לסייע. מאוחר מדי בכדי לשכנע נערה בת 18 שהיא הכי הכי בעולם.

מאוחר מדי כדי לשכנע נערה צעירה שלא חשובה השמלה, ולא חשובה התסרוקת, לא חשוב האיפור ולא הנעליים במי-יודע-כמה-כסף. אני מקוה שלא מאוחר מדי כדי להסביר לה כמה היא יפה ומקסימה וכמה היא נהדרת מעצם היותה בת 18. ממרום גילי כל בנות ה-18 נראות רעננות ויפות כל אחת בדרכה וחיוניות ומלאות שמחת נעורים. כמה חבל שהן לא מבינות את זה בגילן הצעיר. מקןוה שהן יבינו את זה עוד לפני  גיל 48 . מקוה שלהן ייקח פחות זמן להבין זאת.

מרכזת השכבה של הבת שלי, י. הנערצת, הודיעה לחבר’ה השמיניסטים שאף אחד לא בא עם רכב פרטי לנשף. אף אחד לא שוכר לימוזינה. כולם באים באוטובוסים מסודרים מרחבת התיכון. לפחות פה היא קבעה סטנדרטים שפויים בתוך אי האי-שפיות הזה. לימוזינות?! Seriously? מה אנחנו, ברנדה וברנדון? שמלות נשף?! איפה אנחנו גרים, בבל-אייר? Prom?! מי בכלל יודע מה פירוש המילה המוזרה הזאת?( קיצור של המילה promenade) . בקיצור, זה לא מכאן, זה לא שלנו, זה לא מתאים לנו, זה אפילו לא מתאים למזג האוויר שלנו – לחום של סוף יוני. זו אמנם מסורת אבל ממש לא מסורת שלנו. מפלצת-התרבות-האמריקנית שוב זוקפת את ראשה האיום.

בתוך עמי אני יושבת. ברור לי שנערותינו ונערינו לא ילבשו עוד חולצות רוסיות רקומות ולא יזמרו שירי ארץ ישראל כשהם ישובים על ערימות חציר בגורן. וטוב שכך. אבל צריך לחשוב על מסיבה כיפית, עם מוזיקה טובה, ריקודים, חברים טובים ושמחה בלב. הרי לשם כך נתכנסנו, כדי להיות ביחד ולא כדי להכריז “השמלה עלתה לי 1200 שקל” או “שיו, הספר הזה מה-זה תותח, לקח רק 700 ₪ על הפן”. אני התבלבלתי או הם?

את כיתה י”ב בתיכון של בתי סיימו 520 תלמידים. והלילה, כשהבת שלי וחבריה לשכבת י”ב יחגגו ויבלו וירקדו וייפרדו ואולי גם יתחברו, אני אחשוב על זה שהם רק 519 במסיבה. אני אחשוב על הנערה האחת שנשארה בבית כי חשבה שהשמלה שיש לה בארון לא מספיק טובה בכדי ללבוש אותה לנשף. אני מקוה שהיא יודעת ומבינה שהיא עצמה טובה דיה כדי ללכת לנשף הזה ולכל הנשפים שעוד יהיו לה בחיים.

נכתב באהבה גדולה לבוגרות ובוגרי י”ב באשר הם. בין אם הם יהיו הערב בנשף או בחדרם.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה