הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

החג הזה נדמה לי שאני קרובה יותר מאי-פעם להבנת הביטוי “יציאה מעבודת לחירות”.

נולדתי בארץ  לזוג הורים ישראליים הוא מושבניק היא קיבצוניקית. נולדתי בקיבוץ, עברתי למושב, ילדות רגילה, משפחה נורמטיבית. חירות לא היה משהו שהתעסקתי בו, כנראה מפני שהיא היתה בי תמיד, ב- DNA שלי – נולדתי במדינה דמוקרטית, הצבעתי בכל הבחירות מאז גיל 18, שירתי בצבא, למדתי באוניברסיטה. בחרתי מה ללמוד ובמה לעבוד. כשלא היה לי טוב במקום העבודה התפטרתי, אני בעלי החלטנו יחד מתי להביא ילדים לעולם. בחרתי היכן אני רוצה לגור. החירות היא מושג כל כך מובן מאליו עבורי שכנראה אף פעם לא ממש נתתי עליו את הדעת. הוא נשאר מושג תאורתי עליו למדתי בחוג להיסטוריה – המהפכה הצרפתית, שחרור אמריקה מאנגליה, הכרזת העצמאות של ישראל. אבל אני? אישית? תמיד הייתי חופשיה. תמיד היתה לי החירות. מובנת מאליה כמו אויר לנשימה, כמו לקום בבוקר.

ביום ראשון שעבר, קיבל המושג יציאה “מעבדות לחירות” משמעות חדשה.

בכל שנה אני חוגגת את הפסח עם משפחתי – עם הצד שלי או של בעלי. בבית הוריי או בית חמותי, מכירים את הנוהל. מתיישבים לשולחן ערוך בקפידה, קוראים בהגדה, מקטרים קצת על אורכה, מדלגים על כמה קטעים, אוכלים ביצים, כבד קצוץ ומצה בעודנו מחכים ל”דבר האמיתי” – כמויות של אוכל בלתי נגמרות שיכולות להאכיל כפר בגודל בינוני באפריקה ועוד להשאיר קצת לכפר השכן. ליל סדר, נו.

ביום ראשון שעבר השתתפתי בליל סדר אחר. סדר שהמשתתפות בו היו נשים בלבד. סדר פסח שיזמה עמותת “הופכות את היוצרות” שייסדה לילך צור בן-משה. “הופכות את היוצרות” היא  עמותה להכשרה, תעסוקה והעצמה לנשים היוצאות ממעגל הזנות.  פרויקט הדגל של ‘הופכות את היוצרות’ הוא סטודיו לעיצוב המספק מעטפת של הכשרה מקצועית, חונכות אישית, התנסות בעבודה ועוגן של תמיכה לנשים הנאבקות שלא לחזור למעגל הזנות ההרסני. (לאתר העמותה לחצו כאן http://www.yotsrot.org/wp/)

חגגנו את ליל הסדר עם נשות העמותה יום לפני ליל הסדר “האמיתי”. אבל כמה אמיתי הוא היה. ישבנו יחד כשלושים נשים – נשים מהעמותה אשר יצאו ממעגל הזנות, נשים הנמצאות בתהליך יציאה ממנו, נשים העובדות והמתנדבות בעמותה, מדריכות תפירה המסייעות לנשים בעבודה המקצועית בסדנה, מנחות וחברות ועד ועוד. כולנו חברנו יחד למעגל נשים חגיגי ושמח. את הטקס ניהלה הרבה הרפורמית אורנה פילץ  (גילוי נאות” אורנה היא גיסתי) ובו קראנו מהגדה אלטרנטיבית שכותרתה “סדר נשים תשע”ד חוגגות חירות”. אורנה סיפרה כי בהגדה של פסח מופיעים גברים בלבד ונשים אינן מוזכרות בה כלל. כמו פעילותה של העמותה “הופכות את היוצרות” גם הערב הפכנו את היוצרות ובהגדה שקראנו הנשים היו השחקניות המרכזיות. גיבורות המחזה.

ליל הסדר האלטרנטיבי נערך ב”מועצה לארץ ישראל יפה”, שעל גדות הירקון, בשדרות רוקח 80. המקום והאוכל נתרמו על ידי זאב בעל המקום ועל כך מגיעה לו תודה ענקית. השולחנות היו ערוכים בחגיגיות, היה שפע אוכל טעים, הצוות עבד במקצועיות ובאדיבות. ישבנו שם על גדת הירקון, עצי האקליפטוס שימשו תפאורה יפהפייה, קראנו מההגדה ושרנו שירי חג. כולנו לבושות במיטב המחלצות, והאווירה היתה חגיגית ונעימה. אורנה הנחתה את הטקס והעבירה את המיקרופון מאחת לשנייה וכל מי שרצתה קראה בהגדה.

בשלב מסוים כמה נשים רצו להגיד דברים אישיים. לאט לאט הן נפתחו והרגישו בנוח ורצו להגיד דברים שעל הלב. הן נשאלו “מה זה בשבילך חופש?” אחת מהן אמרה שבשבילה “חופש” פירושו לקום בבוקר בדירה שלה בפלורנטין, לשתות קפה, לעשן סיגריה, לראות את העוברים והשבים ברחוב למטה. שגרה. בשבילה להיות בבית ולעשות את הפעולות השגרתיות היומיומיות זה חופש. מי מאתנו לא מכירה את התחושה הנעימה של החופש מעבודה, מלימודים, ממטלות היומיום. סתם יום רגיל ושגרתי. אחת הנשים אמרה שהיא הכי רוצה שיהיה שלום כי היא מפחדת מהפצצה האירנית. אחרת אמרה שהיא רק רוצה לבוא לסטודיו של “הופכות את היוצרות” כדי לתפור וליצור ועל כך שהיא רוצה להתפרנס מעמל כפיה (“למכור את הבגדים שלי ולא למכור את הגוף שלי”).

כמתבוננות מהצד, הרגשתי בערב המיוחד הזה את הכוחות שיש לנשים. ישבו איתי לשולחן הסדר נשים שהתפרנסו במשך שנים מזנות, נשים שנדחו על ידי משפחותיהן, חלקן טרנסג’נדריות, חלקן צעירות בנות 25 וחלקן בוגרות ולמודות ניסיון. ואני הרגשתי בבית. הרגשתי שלמרות השוני הרב באופן שבו גדלנו ובדרכי החיים השונות  - רב המשותף בינינו על המפריד. הפחדים שלנו משותפים. כך גם התקוות. הרצונות. נשים. רוצות לחיות בכבוד, להתפרנס, לא לפחד. רוצות שיגרה מבורכת. הרצון העז שמפגינות הנשים האלו לשנות את מסלול חייהן שכמו נקבע מראש, לקום ולזעוק “לא עוד!”, להחליט בכל בוקר מחדש שהן לא יתפרנסו עוד ממכירת גופן אלא ממכירת מעשה ידיהן, הכוח הזה הוא אדיר וכביר ודורש תעצומות נפש שצריכות להיטען בכל יום מחדש בתקווה, באמונה ובאופטימיות. כוחות הנפש הנדרשים בכדי לצאת מעבדות לחירות, משיעבוד לעצמאות, ממצב של השלמה עם החיים למצב שבו הן לוקחות את מושכות חייהן בידיים שלהן. הקושי הזה, הנחישות, המאבק המתמיד, היומיומי, התקווה שעוד יהיה טוב. כמה כוח צריך אדם, צריכה אישה, על מנת להפוך את היוצרות, על מנת להחליט לשנות ולהשתנות. כמה כוח צריכה אישה בכדי להחליט לברוא לעצמה עולם חדש וטוב. התחושה הזאת מלווה אותי מאז. התחושה הזו טענה גם אותי באופטימיות, בתקוה וכן, גם באהבה. מקווה שתלווה אותי בעתיד.

קטע אחד מתוך ההגדה האלטרנטיבית שבה את לבי באופן מיוחד.

בכל דור ודור יכולה אישה לבדוק לעצמה היכן מצרים שלה.

מדי פעם כדאי לאישה להסתכל בעיניים ברות, טריות, חדשות ואמיצות היכן הם כבלי שיעבודה.

מעת לעת יכולה אישה לבדוק כיצד המנהגים, השפה, האגדות, הסרטים, הסיפורים אמה, אביה, מוריה, ממשלתה, תרבותה – הכניסו אותה לבית עבדים.

בכל דור ודור צריכה אישה ולו במעט לצאת ממצרים.

                                                                                                                                        (כתבה: אורנה גולדברג סירקין) 

מאחלת לכולנו חג שמח. ושכל אחת תצא השנה, ולו במעט, ממצרים שלה.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה