הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

עוקבים: 85

החל מיולי 2010

10 סיבות (לפחות) למה כדאי לכתוב בסלונה

03/10/2013

נכנסתי לבלוג שלי בסלונה כדי לבדוק מתי התחלתי לכתוב כאן. כבר שלוש שנים. איך שהזמן עף. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את השם “סלונה”, כשהאתר עוד היה בגרסת בטא וקצת מקרטע. נכנסתי לרחרח קצת. מממ, נחמד, אמרתי לעצמי. אולי גם אני אפתח בלוג? על מה אכתוב? את מי זה יעניין? לא הייתי סגורה על הקונספט ועל מה ייצא לי מזה ולמה חיי האישיים צריכים לעניין מישהו?

כחודש אחר-כך קרה המקרה. הבת שלי, שלעיתים מכונה “השודדת” לקחת את הכפכפים הוורודים שלי בלי לבקש רשות ובלי ליידע. ברור לי שלמתבונן מהצד זה לא ממש נשמע אירוע דרמטי או הרה גורל אבל… החלטתי לכתוב על זה. קצת בכעס, קצת לצרכים אישיים של הוצאת קיטור וקצת כהגיגים על יחסי אימהות-בנות. זה מה שיצא:

http://saloona.co.il/adip/

העליתי את הפסוט לבלוג שלי. מה רבה היתה הפתעתי כשלאחר יומיים ראיתי אותו מופיע בעמוד הראשי של סלונה. לא הבנתי איך זה קרה ומה עשיתי שהוא הגיע כך לפסגה. אחר-כך גילית ש”זה לא אני, זה אתם…”. כנראה עשיתי משהו בסדר. או לפחות משהו שמעניין לא רק אותי היושבת וכותבת בד’ אמותיי, הבנתי שמה שעובר עליי עשוי לעניין גם נשים אחרות.

ישנם פוסטים שנכתבים בסערת רגשות גדולה (כשהייתי עם אחותי בחדר לידה) ויש הנכתבים כחלק מפרויקט סלונאי (שבוע הספר פוסט על ד”ר סוס) אבל כולם נכתבו על ידי ובדם לבי. טוב, אולי קצת הגזמתי עם המטאפורה. אסתפק ואומר “כולן היו בנותיי”.

הכתיבה היא תראפויטית. תמיד הייתי מה שנקרא “אדם כותב”. אבל לכתוב במחשב (התחליף המודרני ל”לכתוב למגירה”) מיני הגיגים שייעלמו בסייבר ספייס – לא משתווה לכתיבה במרחב ציבורי. החלק הקשה ביותר עבורי היה החשיפה, הכתיבה הציבורית המעמידה אותי במרכז וחושפת אותי לביקורת – חיובית או שלילית. בפרפראזה על המטאפורה הידועה “כשעץ נופל ביער ואף אחד לא רואה…”-  כשמילים נכתבות לעיניי בלבד ואין איש רואה אותן… האם הן בכלל נכתבו? אז החלטתי לחשוף. לא את הכל, אלא במינון המתאים לי.

יצאתי לאור. לא נשארתי במגירה ולא על ענן וירטואלי. אני זוכה לתגובות, לשיתוף, לפירגון, לביקורת. מתקיים שיח אמיתי.

אם, נניח, היו שואלים אותי “למה לכתוב בסלונה” הייתי עונה:

1)      קהילה - את לא לבד. את בתוך קהילה, בתוך בית.

2)      חשיפה - הבלוג נחשף להמון קוראות וקוראים שאינם ממעגל המכרים והחבריים המידי שלי.

3)      תמיכה - חברותיי (וחבריי) לבלוגתא מפרגנות, תומכות ומסייעות זו לזו. נוצרה כאן קהילה.

4)      דו-שיח - סלונה מקיימת מפגשים שמטרתם קידום האתר האישי וקידום סלונה. כך הפכתן, חלקכן, לנשים “אמיתיות” בעלות שם ופנים וזהות. נו, מישהי כמו פעם, לפני שרובנו נהיינו ייצוגים וירטואליים של עצמנו.

5)      טיפוח - יש מישהי בצד השני של הפוסט – כל נשות-סלונה-העליזות שעוזרות לבלוגריות בכל בקשה, מטפחות אותנו הבלוגריות (והבלוגרים) ומקיימות איתנו דו-שיח על בסיס שוטף וקבוע.

6)      יוזמה - יש מקום ליוזמה אישית ולהעלאת רעיונות והצעות. יש אוזן קשבת (אמיתית! המחוברת לבן-אדם אמיתי) בקצה השני של כבל המחשב.

7)      קידום - סלונה מקדמת פוסטים שהיא מוצאת כמעניינים את ציבור הקוראות. כל שעלייך לעשות הוא להישען אחורה וליהנות מהקידום.

8)      ידידותי למשתמשת - הבלוג האישי קל לתפעול וקל להבנה גם למי שלא נולדה עם מקלדת ביד (שנת לידה הקודמת ל- 1993, נאמר). זה מרכיב טכני אך ממש ממש חשוב.

9)      התפתחות - האתר משתנה ומשתכלל ומתפתח תדיר ואינו קופא על שמריו.

10)   בית. כבר אמרתי?

ואם הייתי מתבקשת לסכם את הפוסט הזה בשלוש מילים, הייתי כותבת: בואי לכתוב אתנו.

מזל שאני לא צריכה לתמצת לשלוש מילים ויכולה להתבטא, נגיד, ב-600.

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה