הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

שתי מתנות לכבוד החג. לא צריך לפנות להן מקום בארון. רק בלב

16/09/2012

ערב ראש השנה תשע”ג. כבר נמאס לקבל כוסות יפות, ארון המפות מאיים להתפקע ואם אקבל עוד קערה אחת מתנה לחג אוכל לפתוח חנות מתנות. (פרחים, לעומת זאת, תמיד תמיד יתקבלו בברכה ובשמחה גדולה). השנה חשבתי על מתנה שלא תופסת מקום (רק בסייסרספייס), שלא מתכלה, שתמיד אפשר לחזור אליה. שתי ברכות ממני לעצמי וממני אלייך. אני מאחלת שהשנה נהייה טובות לעצמנו. את ואני.

תפרגני לעצמך

המילה לפרגן מקורה מיידיש מהמילה במילה פארגינען (בהגייה: farginen), רק שנדמה כי מאז הומצאה החליטו העמים דוברי היידיש והפולנית שלא להשתמש בה מחשש שתתבזבז. פעמים רבות הפירגון שהוא עצמו מתוק כדבש, מסתיר מאחוריו עקיצת דבורה שטנית: “כן, השמלה שלך מדהימה, מה, לא מכרו אותה במידה אחת גדולה יותר?” המפרגנים, ממש כמו הדבורים מפיקת הדבש, יכולים גם לעקוץ באכזריות בלתי צפויה חסרת רחמים. כנראה פולנים.

ומילא לפרגן לאחרים, אבל לעצמי? ואיך אוכל להסתכל על עצמי במראה אם לא יידעו שאני כל הזמן עובדת, כל הזמן רצה אחרי הילדים, כל הזמן עסוקה בלבשל אוכל טעים, לא נחה כבר חודשים ולא ישנה טוב כבר שנים?

אז הברכה שלי השנה היא: שנדע לפרגן לעצמנו. אני לי ואת לך. וגם אחת לשנייה.

שתלכי לקוסמטיקאית כמו שקבעת לפני חודש ולא תבטלי כי לילד יש נזלת.
שתשבי עם חברה טובה לקפה של ערב ולא תבטלי כי לילדה יש מחר בוחן בחשבון.
שתצאי להליכה לאורך הים כי זה עושה לך טוב, ולא תבטלי כי צריך להכין ארוחת צהריים.

לאלו הרוצות הסבר יותר מדעי לעניין, תסתכלו על זה ככה: את עמוד התווך של המשפחה, העמוד צריך להיות חזק, ויציב וכן, גם מאושר (אופס! הלכה המטאפורה). אם את לא תהיי מאושרת ומסופקת ולא תגשימי את עצמך – איך יוכלו שאר דיירי הבית והמשפחה להיות מאושרים?

תאהבי את עצמך

נכון יש מוכשרות, מצליחות, מבריקות, יפות, חכמות, רזות ממני. אפילו די הרבה. אבל אין עוד אחת כמוני. תאהבי את עצמך על פגמייך, חסרונותייך, מכשולייך, מכאובייך, כאבייך וחוסר שלמותך. אנחנו לא מושלמות. זה מה יש. צריך לאהוב את חוסר השלמות ולנסות להשתפר ולשפר ולהשתנות ולהתחזק במקומות שאנחנו מרגישות חסרות.

שהרי את הילדים שלנו אנחנו אוהבות על כל החסרונות שלהם, למרות שאף אמא לא ממש מוכנה להודות שהילד שלה הוא פחות ממושלם. אם נשב בשקט רגע ונחשוב על זה אולי נוכל להודות בינינו לבין עצמנו שהילד האהוב שלנו הוא לא הכי מוכשר במתמטיקה, הו אלא שחקן הכדורגל המצטיין שפיללנו שיהיה לנו והוא לא הילד הכי מקובל בכיתה. אז מה?! אנחנו אוהבות אותם למרות זאת וחושבות שהוא הכי הכי. עכשיו shift קטן במוח—והופ! מה שאת חושבת על פרי חלצייך, על פרי בטנך, מחמדך – תחשבי אותו הדבר על עצמך. נכון, אני כבר לא יכולה להתחרות במראה עם החתיכה התורנית בעבודה, נכון הקמטים מסביב לשפתיים קצת העמיקו לאחרונה, נכון את התואר שתמיד רציתי לעשות כבר לא אעשה כנראה. אז מה?!

אני כבר יודעת מי אני. אני לא בתחרות עם אף אחת או אחד. רק מודדת את עצמי מול עצמי. אני מנסה להשתפר. פה ושם גם מצליחה בזה. אני אדם טוב. אישה ישרה. אהובה על בני משפחתי וחברותיי. זה מספיק. ומה שלא מספיק אני מנסה לשנות.

ולאלו שכבר מתות על עצמן וחושבות שהן מאממות ומתנות אלוהה למין האנושי – מברוק. שיחקתן אותה. איזה כיף לכן שאתן כבר שם. חכו לנו, אנחנו תיכף באות רק מצליחות לפרגן לעצמנו, לאהוב את עצמנו. ושנה טובה גם לכן.

• מוקדש באהבה לחברותיי. בלי שמות. אתן יודעות מי אתן.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה