הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

איך קרה שנהייתי אישה בת 46 (בעוד חודש)

02/06/2012

השבוע חבר העלה תמונה שלי לפייסבוק, הוא שם לי אותה על הטיימליין. תמונה שצילם מבלי שהבחנתי. בדרך כלל אני לא נוטה להצטלם. בטח לא מבלי שמכופפים לי את היד, מאיימים על שלומם של שלושת ילדיי או נשבעים שזה יהיה מהצד הטוב שלי (שעוד לא ממש גיליתי איזה הוא).

ופתאום הוא העלה תמונה שלי. סתם ככה. במבט ראשון נחרדתי. אבל הכרחתי את עצמי להמשיך ולהסתכל. בסך הכל רואים אישה שנראית לא רע, אמנם לא מחייכת אבל סך הכל ממוצעת. אישה בת 40+ (למה להגיד 45+ ?! ).

קאט.

ישנם שלבים בחיים שמתרחשים בבת אחת. מתחילים ללכת. לומדים לקרוא. עושים גלגלון בפעם הראשונה. עולים על מדים. לובשות שמלת כלה. מניקות בפעם הראשונה. אבל הזיקנה הזאת, ההתבגרות – יש לה תכונה משונה. היא לא מגיעה ביום אחד. היא זוחלת לעברך, אורבת לך, שולחת את זרועותיה המקומטות בעלות הציפורניים החדות והארוכות – ותופסת אותך לאט, לאט. לאט אבל בטוח. בטוח שתתפוס.

לפעמים כשאני הולכת מול חלונות ראווה אני פתאום קולטת דמות מוכרת-לא-מוכרת משתקפת לעברי. מי זאת? די דומה לי. אבל הרבה יותר מבוגרת, מלאה, קצת לא בכושר, מזכירה אותי במשהו. ואז אני קולטת – זו כנראה כן אני. אני שאני לא מכירה כל כך. אני שאני לא מעוניינת להכיר כל כך. גרסה מבוגרת יותר של מי שהייתי פעם אני. ובראשי אני עדיין צעירה ששוקלת חמישים ומשהו קילו, שחיינית מצטיינת, די נאה, קלילה, נו, צעירה כזאת. כמו שנראות כל הצעירות.

אז איך לעזאזל סוגרים את הפער הזה בין המציאות לבין תפיסת המציאות?

כאן נכנסת לתמונה – התמונה. בתחילה חשבתי להעלות אותה כאן כאות לתחילת תהליך ההשלמה וההכרה. אבל כנראה שאני עוד לא שם. למי שממש מתעקש היא מופיעה בעמוד הפייסבוק שלי.

באנגלית מדברים בשנים האחרונות על כך ש- “you have to own it”. בתרגום מילולי מדובר על “קחי בעלות על מי שאת, על מה שאת, על עצמך.” ובעברית של בנות 40+ פירושו – תקבלי את עצמך על קמטייך, כתמייך, שומנייך, הפיגמנטציה שלך, הגרביטציה שעובדת עליך (סוף סוף המונח נהיה מוחשי). זה שלך. זו את. מי שאת, לטוב ולרע. קחי בעלות. קחי אחריות. תקבלי את זה. והכי חשוב וקשה – תאהבי את זה.

הילדים שלנו הם (מלבד המון דברים אחרים) גם ציון דרך די משמעותי בנתיב ההתבגרות שלנו. אם יש לי ילדה בת 18 וחצי, סביר מאד להניח שאני כנראה לא בת 25. ובכל זאת המציאות הזאת תוקפת כשממש לא מצפים לה. בתמונה, באמירה, בתאריך מסוים. השבוע שמעתי שיחה בין שני חבר’ה בעבודה. אחד אמר לשני “אחי, אני מחזור 82′”. הבחור נראה לי די צעיר והתפלאתי איך הוא התגייס שנתיים לפניי. שאלתי אותו “מחזור 82′?!”. “כן”, הוא אמר, “נולדתי ב-1982″. אה, הבנתי. אני התגייסתי ב 84′ והוא נולד שנתיים לפני זה. כנראה שאנחנו לא ממש בני אותו מחזור.

יש לי חברה שמזריקה קצת בוטוקס פה ושם. מאז שהיא התחילה עם זה, אני נשבעת שנהיו לי יותר קמטים. זה הכל בגללה. היא מזריקה ואני מתקמטת ומזדקנת. ממש לא פייר. לא נראה לי שאני אזריק או אנותח באופן קוסמטי. לא בא לי להיראות מופתעת כל החיים. לא בא לי לשנות הבעה. לא בא לי שלא יהיה הבדל בין מבט של שמחה או עצב או הפתעה או פליאה. כל קמט אצלי מחושב היטב ונרכש ביזע ובעמל, לעיתים גם בדמעות. מאז שהם כאן החלטתי שהם יישארו. זה מה יש ועם זה ננצח.

ואני לא אתן לתמונה אחת של איזו אישה בת 46, שדי דומה לי, לקלקל לי את המצב רוח. אולי אם אתבונן בה טוב טוב אראה מישהי שמוצאת חן בעיני. אני אנסה להתיידד איתה. אנסה אפילו לאהוב אותה. בינתיים עוד לא ממש הצלחתי. אבל גם מסע ארוך, כך אומרים, מתחיל בצעד קטן.
ואם לא, תמיד אוכל להסתכל על התמונות שלי מהצבא ולהגיד כמה שנראיתי טוב פעם.

*ותודה לאריאל פרידן על הסיוע בהתפכחות.

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה