הבלוג של עדי פילץ

במילים אחרות

נשואה לבעלי הראשון, בנזוגי מזה 25 שנה. אמא לשלושה ילדים, מתרגמת במקצועי, כותבת תוכן לפרנסתי, וצורפת להנאתי.

עדכונים:

פוסטים: 67

החל מיולי 2010

ממעטפות חומות לברושורים מהודרים – גיוס לצה”ל גרסת 2012.

30/04/2012

כבר מעל שנה שהיא מקבלת זימונים, ברושורים, מכתבים וצווי התייצבות שונים. בכל איסןף דואר יש מעטפה או שניים עבורה. פעם היינו מקבלים רק מעטפות חומות מהצבא. מעטפות סתמיות, מכוערות וחסרות זהות, שכל אישה יודעת מה הן טומנות בחובן. הן רק לא יודעות לאיזו תקופה הן מקבלות את העונש. וגם לא יודעות למה זה מגיע להן.
שוב מילואים. שוב הוא הולך לכמה ימים או לשבוע או לחודש. משאיר אותי עם ילדה קטנה, ואחר כך עם שתיים ואז עם שלושה ילדים בבית. אני זוכרת את השנה שהוא קיבל מילואים לחודש אוגוסט. אוגוסט?! התפלצתי. חודש שלם שבו אין קייטנות, אין סידור לילדים, שלושתם על הכתפיים שלי, על בירכיים, על הראש שלי. כל החודש?! לא, הוא אמר בטון המרגיע ביותר שהצליח לגייס, לא כול החודש, רק מה -1 עד ה-30. אה, נרגעתי. ב -31 תהיה כאן. סבבה. (ביום שאני לא אעשה מילואים, אפשר לסגור את המדינה הוא אמר. הוא עדיין עושה מילואים. ועוד לא סגרו את המדינה).

ועכשיו כבר אין מעטפות חומות סגורות ואנמיות הצופנות בתוכן ימים קשים של הפיכה לאם-חד-הורית. עכשיו הכל מגיע ממותג, מהודר, גלוי ושיווקי. בואי אלינו ! עולים על מדים, יום המא”ה, “מדברים מהשטח”. רואים שהצבא עובד עם מקצוענים – אנשי שיווק, מכירות, יחסי ציבור. כל תפקיד הוא מעניין, מאתגר, אטרקטיבי, מסעיר, ייחודי. כמעט השתכנעתי להתגייס בעצמי…
כשאני התגייסתי הלכתי לצו ראשון, צו שני ויאללה לבקו”ם. את העצה הטובה ביותר לגיוס קיבלתי מאבא שלי. הוא אמר לי לקחת בתיק כדור נגד כאב ראש. הוא אמר שזה כזה יום עמוס, מבלבל וארוך שבסופו הראש שלי יכאב וידאב. יום הגיוס שלי הסתיים בבה”ד 12 בחדר גדול עם עוד 40 בנות. האקמול הציל אותי. שיפשוף נעים.
אף אחד לא דיבר איתי לפני זה, לא הי לי מושג לאן אני הולכת. אבל דבר אחד היה ברור לי. אני הולכת לצבא. לא הכרתי אך אחד או אחת שלא הלכו. כשכבר שירתי בחיל אויר הגיעה אלינו חיילת צעירה שלא היתה מרוצה מהצבא ואמרה שהיא הולכת להתחתן עם החבר שלה בשביל להשתחרר. הייתי בשוק. להתחתן? בשביל להשתחרר?! אף פעם לא שמעתי על דבר כזה.

חלפו 28 שנים. מה נשתנה?

היום מדברים איתך, משכנעים אותך. מוכרים לך את הצבא. כדאי לך, משתלם לך.
אי-גיוס זו כבר לא מילה גסה. מי שלא מתגייס לא מוקצה מהחברה. לא מתאים לו להתגייס. היא רוצה לעשות דברים יותר חשובים. צה”ל זה לחלשים/ אידיאליסטים / פראיירים / סמולנים / מורעלים / ימניים-ציוניים (מחקו את המיותר/ את המיותרת).
לפני כמה חודשים היא קיבלה את צו הגיוס שלה ובו נאמר בואי אלינו. מה-15 ביולי 2012 עד 15 ביולי 2014. לא משהו רציני. שנתיים. פגישה, חצי פגישה. שנתיים. 730 יום. זה די הכה בי וטילטל אותי אבל עדיין לא ירד לי האסימון.

אתמול כשנסעתי לאסוף דואר, שוב חיכתה מעטפה בשבילה מצה”ל אירועים והפקות. סתם מעטפה רגילה ובתוכה ברושור מושקע ומהודר שבו מפורטות זכויות המתגייס. ופתאום חטפתי אגרוף בבטן. דווקא מהתכתובת הכי פשוטה ורגילה ולא אישית. ברושור סתמי שלא מופיע בו השם שלה, הוא זה שעשה לי את זה. פתאום רק רציתי להגן עליה, לשמור עליה, לדאוג שתמיד תהיה איתנו, קטנה ומוגנת ושמורה היטב.
שנתיים? אתם לקוחים את הילדה שלי לשנתיים? והרי רק אתמול אני התגייסתי (21 בנובמבר 1984 – היה אתמול לא?). רק אתמול ילדתי אותה. היא עוד תינוקת שלי. נכון, יש לה רישיון נהיגה, גרה כמה חודשים בתל אביב, עשתה קורסים באוניברסיטה ומתנדבת במד”א – כמו שאמרתי, תינוקת.
אני בעד שתתגייס. אני אקח את זה מאד קשה אם אחד הילדים שלי יחליט לא להתגייס לצבא (אולד פאשנד, מה לעשות). אבל רגע, הלו, חכו. היא עוד לא מוכנה. אני עוד לא מוכנה. תנו לה עוד קצת זמן. עוד כמה חודשים, שנים, משהו. רגע, אפשר ללכת במקומה?

עוד מהבלוג של עדי פילץ

תצוגה מקדימה

לספר או לא לספר?

להגיד לה או לא להגיד? זאת השאלה. לשמחתי אני כבר לא בגיל ההיריון והלידה. עכשיו אני מלווה את אחיותיי הצעירות וחברותיהן  בתקופה המאושרת של חייהן. הריון, בדיקות, מעקב, התלבטויות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

איזו מין שלווה (או: הילדים גדלו)

כמעט 17 שנים חלפו מאז הפכתי לאימא בפעם הראשונה. 17 שנים של טיפול, דאגה, הענקה, אהבה ללא תנאי, עוד קצת דאגה, חינוך, ויתור, פשרה, מנה נוספת של אהבה, עוד קצת ויתורים. 17 שנים בהן הייתי תולה כביסה כשמישהי תלויה לי על הרגל, מבשלת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

יש לי חלום

בחודשיים האחרונים זה מכה בי ביתר שאת. אני מוצאת את עצמי ניצבת מולה חסרת אונים, חסרת חשק, חסרת מעוף. זה משעמם אותי, אני לא טובה בזה ולא בא לי לעשות את זה יותר. אף פעם. נמאס לי סופית. להכין ארוחת צהריים לילדים. כן, כן, אני...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה