הבלוג של עדי גבאי-לב

עדי גבאי-לב

כותבת. הרבה לאחרים ולא מספיק לעצמי: ספרי ילדים, תסריטים, במה, כתיבה שיווקית.... מה שאני אוהבת בעל אחד, שתי בנות . גבעתיים סיטי.

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מיולי 2010

מה קורה כשכל המשפחה מתפזרת ואמא נשארת בבית לבד. חוויות מחופשה כפויה :)

01/12/2019

אמצע נובמבר. עננים עננים בעיני. אולי קצת יותר מדי שמש ופחות מדי עננים לתקופה זו של השנה. הבעל עלה על מטוס  גדול שהמריא (דרך דמעה שקופה)  ליעד רחוק רחוק לשבועיים שלמים , הבכורה בצבא כל השבוע והצעירה, זו שלפני שניה הייתי צריכה לבשל לה ירקות ולטחון אותם, יוצאת לטיול גדנ”ע מטעם בית הספר. אמא נשארה בבית לבד! OMGֱ! מצד אחד מקבלת בווטס אפ תמונות של כלבי ים וג’ונגלים, מצד שני תמונות של אוכל צבאי ומדים ירוקים מאולתרים. או קיי. אז בהנחה שלא טרף אותו שום כריש בצלילה בגלפגוס, או שום חיה בצלחת ממנה אכל, בהנחה שהגדולה בסדר,  הגיעה ליעדה בשלום למרות שהיא לא מחוברת לנייד (וגם הורידה את ה”נראתה לאחרונה” מה שיכול להוציא אותי מדעתי), בהנחה שהקטנה מצליחה להסתיר את העגיל השלישי ממפקדי הגדנ”ע (פשוט פלסטר. הנה קיבלתם טיפ) ולא לנקוע את הרגל בשלישית בחודש האחרון  באחד מהמסעות “המפרכים” (היא אגב הורידה את הווי הכחול, מה שיכול להוציא אותי עוד יותר מדעתי), אני יכולה להתחיל ליהנות! זה הזמן שלי. אני לבד. בשקט. בדיוק בין יום הרווקים הסיני לבלאק פריידי. בדיוק כשיש שבוע איטליה במסעדות תל אביב. בדיוק כשמזג האוויר מושלם לפעילות גופנית בחוץ. בדיוק שיש כל כך הרבה סדרות שמענינות רק אותי בנטפליקס ואני יכולה לסגור עונות שלמות תוך הזמנת טייק אווי לי ולחברות שלי, שאני לא מספיקה לראות במשך השבוע. מושלם.

אז הלכתי לישון בהחלטה שאת יומי הראשון לבד, אני פותחת בהליכה באוויר הצח. קמתי לצוואר תפוס. מה זה תפוס, לא זז. קרש. טוב, אז הליכה לא תהיה. לא נורא, לפחות לא אלך היום לעבודה, אשב לי באחת המסעדות התל אביביות החוגגות שבוע איטליה ואתענג עם חברה על איזו לזניה או קרוסטיני עם אנטיפסטי בצד. אולי קצת מינסטרונה או פריטטה ולקינוח זביונה או טירמיסו. החברות עסוקות. כל אחת בשלה. בעבודה יש הצפה, חייבת לשלוח אינסטלטור דחוף ולרוץ לבדוק מה הנזק. לשטוף, להחזיר למקום, לאוורר, לסדר. לא נורא, אני אבוא הביתה, אנוח קצת,  אעשה הזמנה מאסוס או אורבן, אזמין את החברות שלי, נראה איזה פרק בסדרה על איזה שהוא כלא נשים באיזו שהיא שפה שהיא לא אנגלית, נזמין אוכל טעים, נתפרע. מה יש?! כל יום אני נשארת לבד לבד בבית?!

הגעתי הביתה. עברתי דרך המדקר, הוא אמר שיש לו הרגשה שאני בלחץ. אני?! בלחץ?! לא מבינה על מה הוא מדבר בכלל. נכנסת לאפילקציה של הבנק. עושה לי נו נו נו. טוב, אז אין קניות ברשת. ממילא אני לא באמת צריכה שום דבר וממילא כל הבלאק פריידי הזה הוא שקר אחד גדול. הם הרי מעלים את המחירים בשביל להוריד.  הצוואר כואב, כאב הראש מתחיל. בקושי מגיעה למקלחת. אחרי מקלחת מבינה שעד שיגיע טייק אווי אני אשן. שמה ביצה קשה על האש. לסלט. אכין סלט בריאות ואוותר על חברות. לא עונה לאף אחת. חבל שלא ביטלתי את הווי הכחול ואת ה”נראתה לאחרונה”. הביצה מוכנה, אין לי כוח לעמוד להכין סלט. אוכלת אותה ככה כמו שהיא וביד השניה מלפפון, לא חתוך, לא ממולח. זכר לחלומות על סלט בריאות. מוותרת על סדרת בית כלא, שמה סדרה על בית אבות. שם מרגישה יותר בבית. נרדמת על הספה עם צוואר תפוס ומיגרנה. מתעוררת, לוקחת שני כדורים ועוברת למיטה. מחר יום חדש. העיקר שלא טרף אותו שום כריש, שהגדולה הגיעה בשלום והקטנה לא עיקמה את הרגל (ושיש לה איפה להטעין את הטלפו).  אני אשב לי כאן בחושך לבד ואחכה להם. לסימן מהם. העיקר שיש שקט :)

 

 

עוד מהבלוג של עדי גבאי-לב

תצוגה מקדימה

נאחזת באוויר

השבוע, אחרי זמן רב, אני חוגגת. לא ממש חוגגת, לא להגזים, אבל מציינת בחגיגיות, שנה בלי סיגריות. לא, זה לא פוסט בחסות האגודה למלחמה בסרטן, זה פשוט פוסט על כוח רצון, על אהבה גדולה, ועל...

תגובות

פורסם לפני 8 years

מתנות קטנות

לא באתי לסכם את השנה הפעם. בשביל זה יש פרשנים פוליטיים, מגישי מצעדים ברשת ג' ועיתונאים מכובדים. והאמת, שגם אם הייתי מתיימרת, זה היה מסתיים במשפט אחד: היה לא משהו. באתי לקוות ולאחל. לא ברור מה מביאה עימה השנה החדשה בשק הכבד...

תגובות

פורסם לפני 5 years

החצוצרות נדמו

טפו טפו טפו. חמסה חמסה. מלח שום ושמן זית. בן פורת יוסף. יש לי את שתי הבנות שלי שרק יהיו בריאות בלי עין הרע. לא יודעת למה, אבל כששואלים אותי: "כמה ילדים יש לך?" אני תמיד מרגישה מין בחינה שכזו, שהרי איך אני: אשת חיל, משלבת קריירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה