הבלוג של עדה אופיר

adaofir

בלוג בנושא הפרעות אכילה ומה שבנהם. כאמא, כאישה, כחברה, הבנתי לראשונה בגיל 32, שיש לי בעיה. אני פה, לשתף,להעביר מסר,ליצור מודעות לנושא. הפרעות אכילה לא נעצרות בגיל העשרה, הן מלוות אותנו הלאה אני בטוחה שאני לא לבד ומאמינה... +עוד

בלוג בנושא הפרעות אכילה ומה שבנהם. כאמא, כאישה, כחברה, הבנתי לראשונה בגיל 32, שיש לי בעיה. אני פה, לשתף,להעביר מסר,ליצור מודעות לנושא. הפרעות אכילה לא נעצרות בגיל העשרה, הן מלוות אותנו הלאה אני בטוחה שאני לא לבד ומאמינה שמודעות תיצור את השינוי. אפשר לקרוא אותי גם "כותבת מהבטן" http://writes-from-the-gut.blogspot.co.il

עדכונים:

פוסטים: 47

החל מאוקטובר 2013

אני אמא, וככזו, רואים אותי כמוצר פגום.

29/12/2013

אחת מכל חמש אמהות לילדים עד גיל 10  לא עובדת, כך פורסם בכתבה האחרונה בחדשות ערוץ  2.                                                  זהו נתון מדאיג, כזה שצריך לסובב הרבה ראשים, כזה שמחייב שינוי מידי.

אמהות וקרירה- מתוך חדשות ערוץ 2 (שבת 28.12.13,

אמהות נשארות בבית ולא תמיד מבחירה, הן מחפשות אלטרנטיבה טובה שתאפשר להן לחזור הביתה בשעה נורמלית, לנצל אחה”צ עם הילדים, להשקיע בהם, לבלות איתם, להכין ביחד שיעורי בית להעניק להם את החום ואהבה שהם ראויים להם. הרי לשם מה הבאנו אותם לעולם, כדי למצוא לנו תחליפים זולים?

אנחנו יולדות, יוצאות לחופשת לידה, מאריכות אותה קצת, ואז חוזרות חזרה, מנסות את מזלנו, למצוא משרת אם, ומבינות שאנחנו בבעיה. רוב המשרות המוצעות בשוק, דורשות עבודה של 9 שעות לפחות, בלי גמישות.

המעסיקים לא מבינים שגם אם נעבוד 5 שעות או 10 שעות, אנחנו עדין נעשה עבודה טובה, ניתן את המקסימום שאנחנו יכולות, לא נבזבז זמן מיותר, ננסה להשלים שעות אם חסר ואפילו, יכולות להיות נאמנות למקום העבודה שלנו, גם אם אנחנו אמהות (מפתיע לא?)

זה שאני אמא, לא אומר בהכרח שאני חייבת להשאר בבית בכל פעם שהילד שלי חולה (יש סבתות, בעל או כל עזרה אפשרית)                 זה שאני אמא, לא אומר שאני יכולה בכל רגע נתון להשריץ ילדים לכל עבר. זה שאני אמא לא אומר שאני עובדת פחות טובה מאחרים.

חברות השמה ממליצות להשמיט בקורות החיים את סעיף הנשואה+ילדים, כי ברגע שיקבלו את קורות החיים שלנו ויגלו את הנתון המפתיע שאנחנו אמהות, הן לא ימשיכו הלאה לקריאה ויפסלו אותנו באופן מידי. נשמע כמו אפליה לא?

“אני מעדיף גברים ולא נשים” אומר מעסיק בתחילת השיחה, כשהבנות של JOBS4MOM מנסות לשכנע אותו להצטרף כמעסיק פוטנציאלי בחברת ההשמה לאמהות, אותה הן מנהלות . אח”כ הוא ממשיך, בלי לעצור באדום: “אמהות לא יכולות להיות סוכנות שטח טובות, היום אני חולה, מחר אני צריכה לשמור על הילד”.

אגב, הוא לא היחיד, אחרים פשוט לא מודים בזה בקול, רק מקשים בדרישות המוצעות למשרה.כל זה יוצר מצב שבשוק העבודה , עובדות לא מעט נשים מוכשרות, משכילות, במשרה שלא תואמת את כישוריהן ונאלצות להתפשר על שכר.

שוק העבודה מחוייב לשינוי מידי, יש פה אפליה, והיא מוצהרת בקול גדול, יש צורך בחקיקה, יש צורך בשינוי תפיסת המעסיקים, בתמריצים לחברות , בשינוי חברתי.

אני הייתי שם, אחרי שילדתי את בכורתי, והחלטתי להישאר בבית, כי הלב לא אפשר להכניס אותה למשפחתון בגיל שלושה חודשים או חצי שנה. כשהיא גדלה ונכנסה לגן, ניסיתי את מזלי, חיפשתי משרה בתפקיד שהולם את כישורי, ארבעה חודשים בתוך מסע הגהנום, עשרות קורות חיים שנשלחו, לא מעט שיחות עם חברות השמה ובסוף, ההבנה שזה לא יקרה שאמהות וקרירה לא ילכו יד ביד.                        התפשרתי, אני שברזומה שלי תואר ראשון ,ניסיון של חמש שנים במוקד שירות שמתוכם שנה וחצי בתפקיד ניהולי בשכר טוב, מצאתי את עצמי במוקד שירות לקוחות, כנציגה לכל דבר, חוזרת חזרה לתחתית הדרג, ובעיקר, השכר המעליב, שכר מינימום שהצליח לממן בקושי את הגן. ישבתי שם עם סטודנטים בתחילת דרכם, רק כי רציתי דבר אחד להוציא אותה ב16:00 מהגן.

עם הקטנה, אפילו לא טרחתי לחזור, הבנתי ששוק העבודה לא קורא לי, ההפך, הוא מעדיף שאני אשאר בבית.

עוד מהבלוג של עדה אופיר

תצוגה מקדימה

עקרת הבית, האנורקטית, מפתח תקווה

  אני עקרת הבית, האנורקטית, מפתח תקווה. זאת שכולם חושבים שהיא רזה טבעית, מאלו שכל היום זוללות ונשארות דקיקות, אבל הם טועים, מגיל 14, נאבקת עם הפרעות אכילה שבאות מידי פעם לביקור, נושפות כמו רוח רעה בעורף ולא מרפות. אני עקרת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

זהירות - פדופיל לפניך

באותו רגע שבו השמועות בוואטסאפ הכיתתי התגלו כעובדות רציתי לכלוא אותן בבית, ללוות אותן לכל מקום שהן נמצאות, להיות הצל שלהן.      ההורה האבוד אינספור סצנות התרוצצו לי בראש, אחת מהן הייתה:...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קוראים לי עדה ואני (לא) אנורקטית

קוראים לי עדה ואני אנורקטית. זאת הייתה הכותרת של הפוסט הראשון בבלוג שלי, בדיוק לפני שנה. היא הלחיצה גם אותי. אבל זאת הייתה האמת וממנה, לא היה הרבה לאן לברוח. נשמתי עמוק ובפעם הראשונה התוודתי בפני כולם וגם בפני עצמי, שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה