יצירתיות ב"דארק-סייד" של הירח

בחורה עם מחשב נייד

עברו 11 חודשים מאז הפוסט האחרון שלי, אני מוכרחה להודות ששכחתי שבכלל הקמתי כאן בלוג.

זוכרת שלפני שנה השתעשעתי במחשבה החביבה, שאגלה לעולם מי אני, אבל אז פרסמתי את הפוסט "מול כיתת יורים", והיום לאחר שנה שאני קוראת אותו, אני מבינה שדבר לא השתנה מאז, המשכתי בצד הכהה של העולם הוירטואלי. האם אני מוכנה להחשף, או לא?

כבר יותר משנה שאני כותבת בלוג על עצמי ב"דארק-סייד אוף דה מון", אני מתכוונת למקום שבו לא יודעים מי אני, בנוסף לשם עט וסיפור מדהים סביבו. ישנם אחדים ספורים שקרובים לליבי שיודעים על הבלוג הסודי, וגם אז, מאז שהודעתי עליו, ירדה לי חדוות היצירה שם. אז מה יש בדארק סייד שלי? מדוע הוא כל כך "משגר" אותי גבוה לירח?, ומדוע הוא נותן דרור לכל החלומות שלי?

צלמת: אני
צלמת: אני

אולי המקום הסודי, אי החשיפה, האנונימיות, האשה שנותרת באפלה, זו שמדברת את עצמה במין דיבור פנימי וחי את הכמיהה לחופש, אולי כל אלה גורמים ליצירה לפעול בחלק הכהה יותר, הלא חשוף של הירח, וזה מקלה על ההתמודדות ולעיתים עם ההצפה.

על מה אני מדברת שם? על אנרגיה של חיים, על טירוף, על מיניות, על רצון לשלב בין עולמות, על החיים עצמם, על החיים שאני כמהה להם, על השמים, על הירח ועל השמש. הרבה הפכים מתנהלים שם, הרבה אור והרבה חושך, ומעט אפור – הרי אפור יש לי בשפע! בצד הבהיר של הירח.  אז הנה, הייתי אמיצה, כתבתי שוב, מעניין מתי תהיה הפעם הבאה שאכתוב? אולי שוב בעוד שנה.

לכי תדעי לך. אבל אל תשמרי יותר. העיזי.