הבלוג של שבעה במיטה אחת

abed47

עד לפני שנה ישנתי לבד במיטה הזוגית, באלכסון. לפני כשנה הצטרפה אלי בת זוגי, אחריה הגיעו הכלב והחתולה. אחר כך היא נכנסה להריון ושלושה חודשים אחריה - נכנסתי אני להריון. אני נושאת תאומים. עכשיו אנחנו שבעה במיטה אחת. מיטה... +עוד

עד לפני שנה ישנתי לבד במיטה הזוגית, באלכסון. לפני כשנה הצטרפה אלי בת זוגי, אחריה הגיעו הכלב והחתולה. אחר כך היא נכנסה להריון ושלושה חודשים אחריה - נכנסתי אני להריון. אני נושאת תאומים. עכשיו אנחנו שבעה במיטה אחת. מיטה לשבעה! איך נערכים? איך מתמודדים? איך זה קורה שפתאום אחרי שבע שנים של ניסיונות מקבלים בבת אחת שלושה תינוקות? על כך אנסה לכתוב בבלוג.

עדכונים:

פוסטים: 36

החל ממרץ 2014

השבוע היינו בשאקטי. פסטיבל נשים שהתקיים בגבעת חביבה.

מקום חביב, רגוע ומרגיע, עם אנרגיה טובה של חופש ונשיות וקרבה ותדר של אהבה באוויר.

פגשנו שם חברה של אהובתי, חברה שילדה בן לפני ששה שבועות. אהובתי התנדבה לעשות לו בייביסיטר באחד הערבים.

בזמן הבייביסיטר הוא היה בעגלה ורוב הזמן ישן. מדי פעם קצת השמיע רעשים תינוקיים וכאשר קצת בכה, היא יצאה אתו לטייל בחוץ עד שנרדם חזרה. אני נשארתי לצפות באמא שלו בתיאטרון פליי-בק על הבמה. היה נחמד.

אבל לא מושלם כמו לשמור עליו אחר כך. להחזיק אותו בידיים ממש, להרגיע, להסתכל בעיניים, לתפוס את המבט (הרציני, שפתאום מחייך חיוך שהוא עדיין כנראה לא רצוני), להרגיש את העור הרך, הריח התינוקי, המתיקות, הנעימות, ההתמסרות. החיות של הגוף הקטן הזה מתחת לידיים. משהו מדהים!  זה פשוט מופלא! אני חולה על גורים ותינוקות. יש כאלה שלא אוהבים אותם בגיל כל כך קטן, כי הם עדיין לא ממש מביעים ומגיבים, אבל אני מצליחה להרגיש משהו ממש עוצמתי גם בגיל הפיצי הזה. ואני לא מפסיקה להתבונן בערגה וגעגוע בתמונה שצולמנו יחד.

עוד מעט תהייה לי אחת כזו קטנה בבית. ועוד לא הרבה אחר כך, עוד שתיים. כשהן שלך, כשהן יום יום קרובות ונזקקות, כשהן כל כך קטנות והן בכלל חלק ממני וחלק מהדבר החדש הזה שיווצר לנו, משפחה, זה מרגיש לי בלתי נתפס. אם כלפי תינוק ‘זר’ יש כזו התרגשות, מה יהיה עם שלוש משלנו? איך אפשר להתמודד עם כל כך הרבה התרגשות וכל כך הרבה אהבה שמגיעה בבת אחת? אני שומעת נשים מתפלאות על האהבה והדאגה והלב המתרחב כלפי רק תינוק אחד שמצטרף, אז מה יקרה עם שתיים ואפילו שלוש, וביחד?

כשאמא שלי הייתה בהריון עם אח שלי, סבתא שלי אמרה לי שהיא לא חושבת שהיא תוכל לאהוב אותו כמו שהיא אוהבת אותי. כי אי אפשר, אין מאיפה להוציא עוד אהבה. ואני אמרתי לה – אבל סבתא, הוא קטן, את תצטרכי לאהוב אותו יותר! והיא אמרה – לא. אי אפשר. ואז, אחרי שנולד, היא הודתה שזה קרה. שהלב מתרחב עוד קצת ונוצרת עוד כמות נוספת של אהבה שהיא לא מתחרה, היא לא על חשבון. היא נוספת!

אבל בבת אחת? איך זה אפשרי? מה עושים עם כל כך הרבה אהבה בבת אחת, זה לא כבד מדי?

ומה יקרה אם אני אוהב אחת יותר מאשר את הארות?

הנה, אמרתי שאני אגיע לזה בזרועות פתוחות ולב פתוח ובלי חשש, אבל גם אם נניח לרגע את כל החששות האחרים (החשש מהלידה עצמה, החשש שלא יהיו בריאות, החשש לערעור הזוגיות, החשש מעייפות מטורפת ועצבים רופפים….) אז גם כשמניחה בצד את כל החששות האמיתיים, הנה פה מגיח חשש קצת לא רציונלי. איך אצליח לאהוב כל כך הרבה בלי להתפוצץ?

אמא’לה. שלוש בנות!

ילדים מתחבקים

עוד מהבלוג של שבעה במיטה אחת

תצוגה מקדימה

מבצע ששת הימים...הראשונים

יומה הראשון של הבכורה הצטמצם בלהגיח לאוויר העולם,  לבכות מעט, לנשום נשימות ראשונות, לפקוח עיניים גדולות, לנוח קצת על אמא המותשת, לנוח קצת בידיים של אבא, לעשות פוזות יפות למצלמה שלי, להמיס לבבות, להישקל ולהיות מובלת אחר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

כשמבקשים -מקבלים דברים נפלאים!

אני לגמרי בדעה שאם צועקים - או לפחות מנסחים באופן ברור לעצמי ולסביבה שלי - את החלומות שלי, אז יש הרבה יותר סיכוי שהם באמת יתגשמו. זה אולי קצת מנוגד לכל מיני תפיסות של עין הרע, אבל אני לא מאמינה בעין הרע. אני מאמינה בעין...

תגובות

פורסם לפני 6 years

ימים אחרונים של ביחד לבד / או -שתי הריוניות במיטת בית חולים אחת

כל עוד התאריך היה  26.7  חשתי בהתרגשות אבל היא הייתה סולידית. אמרתי לאהובתי לפעמים, "את יודעת שברגע שאת נכנסת לתשיעי אז אי אפשר באמת לדעת מתי זה קורה? זה יכול לקרות בכל יום בחודש התשיעי". אז אמרתי. היא לא האמינה לי. היא חשבה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה