הבלוג של אביגל ריגלר-שעובי

abby

נעים להכיר, אני אביגל ריגלר-שעובי, או בשם החיבה Abby. מטפלת מוסמכת ברפואה סינית עתיקה, דיקור וצמחי מרפא בוגרת מסלול ארבע שנתי של העמותה לרפואה סינית עתיקה בשיתוף האוניברסיטה העברית. מטפלת בנשים בכל מעגלי החיים, גיל... +עוד

נעים להכיר, אני אביגל ריגלר-שעובי, או בשם החיבה Abby. מטפלת מוסמכת ברפואה סינית עתיקה, דיקור וצמחי מרפא בוגרת מסלול ארבע שנתי של העמותה לרפואה סינית עתיקה בשיתוף האוניברסיטה העברית. מטפלת בנשים בכל מעגלי החיים, גיל ההתבגרות, פוריות, ליווי הריון, תמיכה בלידה ושיקום לאחר לידה. מטפלת בתינוקות וילדים, מחלות חורף וילדות, עיסוי וכוסות רוח. דיקור קוסמטי ורוקחות טבעית, לטיפול בשגרה ובעיות עור. מתגוררת ומטפלת ברחובות. נשואה לגד ואם לשתי בנות מופלאות.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מאוקטובר 2019

איך מסבירים לילדה בת שלוש על חוקי העולם, משאירים אותה עם חיוך על הפנים, והופכים את ההבנה הזאת למקצוע

21/11/2019

אני נולדתי כשהוא היה בן 56. “הנסיכה שלי” תמיד הוא קרא לי, ועדיין קורא לי כשהוא כבר לא זוכר את השם שלי.

צילום פרטי

צילום פרטי

אבא שלי לימד אותי חמלה, ענווה, עדינות, סבלנות, כוח שקט, איפוק, שאני יכולה להתמודד עם הכול וכולם, אופטימיות ואהבה. אלוהים כמה אהבה.

“מי זה? סבא שלך?”

“לא, זה אבא.”

“את לא מפחדת שהוא ימות?” אני אפילו לא זוכרת מי שאל את השאלה כשהבנתי את המשמעות שלה בפעם הראשונה.

הייתי בערך בת שלוש, ילדה קטנטונת עם שתי קוקיות ארוכות ארוכות ושמלה מעומלנת בפארק המשחקים, מתבוננת על אבא שלי ליד הספסל ולא מבינה למה הוא צריך למות.

“אבא, אתה עומד למות?” שאלתי אותו כשחצינו את הכביש לכיוון הבית.

“אנחנו נולדים ואנחנו מתים. גם אני וגם את, זה חלק מהמקצב של העולם. אף אחד לא יודע מתי ואיך. מה שחשוב זה איך אנחנו בוחרים לחיות את החיים שלנו ומה אנחנו עושים פה בין הזמן שנולדנו ועד שנמות. לי היו חיים נהדרים ואני מאד שלם איתם, וכשהזמן שלי יגיע אני יודע שזה בסדר גמור שאמשיך הלאה, ותזכרי שאני תמיד אוהב אותך.

תהיי אדיבה, חיובית, תעשי טוב ותמיד תגידי למי שאת אוהבת – שאת אוהבת אותם וכמה שיותר. ולעולם אל תלכי לישון בלי לומר אני אוהבת אותך גם אם את כועסת.”

נכון, הוא היה מבוגר מאד, בגיל. במספר. לא ברוח ולא בגוף.

צילום פרטי

צילום פרטי

מהיסודי ועד כיתה י”ב הוא עדיין ליווה אותי בכל טיול שנתי עם הקרבין שלו מהמשמר האזרחי ועשה סנפלינג כמו ילד בן שמונה עשרה כשהוא בן 74 ומשאיר את כולם מאחורה לאכול אבק.

ואפילו שסיימתי קורס קצינות ויכולתי ללכת לגמרי לבד מתחנת האוטובוס הביתה, הוא היה מלווה אותי הלוך וחזור בהליכה איטית ושעות של שיחה על הכול וכלום.

אפס שיפוטיות. כל דעה, מחשבה, רצון, הגיג וחלום שהעליתי בשיחות שלנו היו לגיטימיים לחלוטין. “אני אוהב אותך, לא משנה מה. תמיד תזכרי את זה.”

ואני זוכרת. תמיד.

ככה מרגישה עיר מקלט.

היום אבא דב בן 92, עם דמנציה מתקדמת שהפכה אותו לפעוט שובב (וגדול) שרק מחפש גלידה, שוקולד ועוגיות ונרדם כל שעה לכמה דקות של נמנום.

נכון, רוב הזמן הוא לא זוכר את השם שלי ומסתפק ב “נסיכה שלי” או “מרגריטה” אבל אני זוכרת את כל מה שלמדתי ממנו ומשתדלת לקיים את זה בחיים הפרטיים ובקליניקה שלי.

אבא שלי הוא עיר המקלט שלי, ואני עיר המקלט עבור כל מי שעוברת בדלת הקליניקה שלי.

צילום פרטי

צילום פרטי

מעפר הגענו ואל עפר נשוב, זאת האמת היחידה. ומה שאנחנו עושים בין לבין זה מה שנחשב.

תחבקו, תאהבו, תתרכזו במה שחשוב, תחלמו בענק ואל תפחדו מהמוות כי הוא כאן בדיוק כמו החיים כך שכדאי ליהנות מהם ככל האפשר.

מוזמנות להמשיך לעקוב:

פרופיל אישי - פייסבוק

דף עיסקי

אינסטגרם

 

עוד מהבלוג של אביגל ריגלר-שעובי

תצוגה מקדימה

נעים מאד, אני אביגל ואני דוקרת אנשים למחייתי

  באמת שניסיתי, אפילו עבדתי כמה שנים באבטחת תעופה ובמשרד עורכי דין, אבל הנשמה דאגה שלא אתבלבל בדרך והחזירה אותי למקום הנכון אחרי דיכאון שלאחר לידה מהגיהינום. כל החיים אנחנו עסוקות בבחירות, או זה או זה, נכון? ככה גם...

תצוגה מקדימה

בבקשה אל תספרי

שוב צרחות וצעקות מהבית הצמוד, נשמעת צעקה ולאחריה המון בכי, כמה דקות לאחר מכן היא מגיעה אלי, היא בת ארבעים פלוס ואני בת חמש וטיפה. היא יושבת לידי מתייפחת ואני מנגבת לה את הדמעות ומחבקת. שטף בלתי פוסק של מילים שאת רובן אני גם...

תגובות

פורסם לפני 3 weeks
תצוגה מקדימה

גל גדות יקרה

באנגלית יש מושג שעדיין לא קיים בעברית והוא Wellness, הכוונה היא לאיכות חיים וכל מה שיכול לשפר אותה, בריאות, רוחניות, גוף-נפש והתפתחות אישית. גל מסמלת מבחינתי את המקום הזה. אישה שמגשימה את עצמה, אימא, בת זוג, חברה, קולגה, פעילה...

תגובות

פורסם לפני 1 week

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה