הבלוג של Yifat A-gadot

a-gadot

כותבת..

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מיולי 2015

קובץ

שניות ספורות בלבד עברו מרגע שהאופניים ערכו פגישה לא ידידותית עם המדרכה בטיילת ועד שעפתי מהם, נחבלת בברכיים, בידיים, וסופגת מכה קשה בצלעות… ובשניות הספורות האלו, אלוהים יודע איך, יצאתי לחופשי מעוד שרשרת ברזל, מהאחרונות שנותרו, אם בכלל. שרשרת הבושה (מכחישים שאתם גוררים אותה על הרגל? לא קונה..)

עוד כמה חלקיקי שניה והייתי ממהרת לקום מהרצפה, מודיעה לסביבה שהכל בסדר, למרות שהכאבים עזים, טופחת קלות לנער כמה גרגרי חול, למרות שהידיים שותתות דם, העיקר לא להשאר ברגע המביש הזה.

אז לא. בכמה חלקיקי שניה קיבלתי החלטה. בכמה חלקיקי שניה שחררתי את הרגל משרשרת הברזל והשתטחתי כמו שיאה על המדרכה. נפלתי באמצע הטיילת? אני רוצה את זה עד הסוף! אני רוצה כבוד, ודאגה, והרבה מזה. מגיע לי על כזה מופע!

אז לא קמתי כל כך מהר, וגם לא אמרתי שהכל בסדר. דווקא לא בסדר. כואב לי. לא, לא יכולה לקום. כן, צריכה עזרה. והסתכלתי סביבי, בתוך הכאב, וראיתי אנשים נחמדים, ודואגים, וזה היה נעים. אז נשארתי עוד קצת. כי קשה לנשום, וכי ככה…

את הפרחים פיזרו העוברים ושבים כתודה על הזכות לדאוג לי…

עוד מהבלוג של Yifat A-gadot

פרידה

"אמא? את שומעת אותי אמא? עיניה ניסו לראות דרך הערפל שכיסה אותן, אך כל מה שראתה הייתה דמות מטושטשת. היא הניעה את שפתיה אבל לא הצליחה להוציא שום קול. "ילד אהוב ויקר שלי, חזרת אלי.  סוף סוף חזרת. כמה יפה אתה. והיכן שיחקת עד עכשיו?...