הפרידה ממאיר

"השארת את חותמך בילדיך ובנכדיך. אתה אהוב ואתה חסר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים", קירה נפרדת ממאיר דורון, חמיה, שחלה בסרטן הריאות ונפטר חודש לפני חגיגת היובל לנישואיו

30/07/2012
קירה דורון קבלו עדכונים מקירה
  • RSS
» מאיר דורון ז"ל. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

כל מי ששמע את הסיפור שלי או מכיר אותו מקרוב, ניגש אליי ומספר את "סיפור הסרטן" שלו, אין אדם בארץ אשר אין לו איזה מישהו שהוא מכיר אשר מתמודד או התמודד מול המחלה הנוראית הזאת. ישנם אנשים אשר מספרים לי סיפורי גבורה על נצחונות של אנשים אשר החלימו מהמחלה וישנם אנשים אשר מספרים לי בכיסופים על אלו שאיבדו.

לפני כשלוש וחצי שנים יכולתי לספר את הסיפורים האלו מרחוק ובתוך לבי אמרתי לעצמי "תודה לאל שזה לא בחצר ביתי" אבל האירוניה היכתה בי מיד אחרי שאני חליתי בסרטן. לא הרבה זמן אחריי, חמי אובחן כחולה בסרטן ריאות ובימים אלו גם אמי נלחמת באותו סוג סרטן שלי – סרטן השד.

חמי, מאיר דורון, היה איש צבא אשר שירת את מדינתנו 28 שנים בתותחנים, כיהן כמנכ"ל עיריית תל אביב, ניהל את חברת חלמיש ועבד כסגן ראש עיר של רמת השרון. מבחינת חזותו היה איש גבוה, מבנה גופו מלא, פניו היו מלאות הבעה ובעל נוכחות דומיננטית. אנשים מסבבו הפגינו לו יריאת כבוד בשל תפקידיו, מעמדו, חכמתו ונסיון חייו. הרבה סיפורים שמעתי על מאיר, הרבה סיפורי גבורה על זמן שירותו בצבא כאשר נלחם במלחמות ישראל, מלחמת ששת הימים, יום כיפור, מבצע קדש, מלחמת ההתשה ואין ספור פעולות צבאיות.

אחד הסיפורים המרתקים היה כאשר מאיר הציל את רפול מתוך נגמ"ש בוער באחד הקרבות ובכך הציל את חייו. שיא הקריירה הצבאית שלו היתה בזמן שהוא מילא את תפקיד סגן קתמ"ר (קצין תותחנים ראשי) בדרגת אלוף משנה. לאחר מספר שנים ובתפקידים ציבוריים בכירים מאיר קיבל את תפקידו כמנכ"ל עיריית תל אביב. במהלך שנותיו בתפקיד הוא שירת תחת שני ראשי ערים, אולי הטובים שהיו בתל-אביב מאז ומתמיד, שלמה להט (צ'יצ') ורוני מילוא. תחת "פיקודו" של מאיר היו כשתיים עשר אלף עובדים. בשנים האחרונות, אחרי שניסה להתמודד מול איציק רוכברגר לתפקיד ראש עיריית רמת השרון, עבד בצמוד אליו כסגן ראש עיר ומ"מ. אחד מהשגיו הגדולים היה הקמת שכונה חדשה במערב העיר, שכונה אשר מעטים האמינו כי תצליח לקרום עור וגידים.

"בכל שבת הייתי מקבלת חיבוק ענקי"

הייתי ילדונת רק בת עשרים כשהגעתי לבית דורון בפעם הראשונה, כל גופי נמתח ורעד, חסרת ביטחון אל המעמד כאיש וכאבא של בעלי לעתיד, ובזמן שבראשי צצות מחשבות "כמה טוב שהייתי בשיעורי הליכות ונימוסים" גיליתי אנשים פשוטים, חמים אשר קיבלו אותי באהבה ובהבנה. אני יושבת זקוף בכיסא האוכל ומחכה שנימה, חמותי, תגיש את ארוחת שישי אל השולחן. השולחן ערוך יפה ומסודר עם מפה לבנה, ובראש אני סופרת את הסכו"ם ומה בא לפני מה, איך צריך לנהוג ובאיזו זוית עליי להחזיק את הכף כאשר יגיע המרק. “אסור להתחיל לאכול לפני שכולם מקבלים את המנה שלהם" אני אומרת לעצמי, “תזכרי מה למדת".

קיבלתי את הקערה ראשונה, הריח מצויין ואני מתאפקת. מיד אחריי קיבל מאיר ועוד לפני ששאר בני המשפחה מקבלים את המנות שלהם, מאיר בפשטות מרים את הכף ומתחיל לאכול. השכמות שהיו זקופות לאחור פתאום החלו להשתחרר והבנתי שאני יכולה להוציא את המקל שהיה תקוע לי עמוק ב... ואני יכולה להתנהג כעצמי.

כשכאב לי, כאב למאיר


מדי שבוע היינו מגיעים לביתם בערב שבת וכל פעם הייתי מקבלת חיבוק ענקי ואוהב, הרגשתי שזכיתי בעוד זוג הורים. בימי הקיץ החמים, מאיר היה ממלא בריכה גדולה לנכדים, ואנחנו, המבוגרים, היינו נהנים מהבריזה שבחצר ביתם. בזמן שעידן ואני הודענו בשמחה שאנחנו רוצים להתחתן ראותיו של מאיר התמלאו גאווה ושמחה. מיד מאיר לקח לפיקודו את העזרה שבהכנות לחתונה, אולם, צלם, פרחים ואורחים. ככה במשך כל שנות נישואינו הורינו היו מעורבים בחיינו, מרצוננו ומרצונם.

לאחר שמונה שנות נישואין ושני ילדים המחלה התגלתה אצלי. זה היכה בכולם. מאיר לא נח לרגע ומצא לי מיד רופאים מומחים ואף מימן בשבילי התיעצות עם רופאים מומחים. עבורו, אני הייתי כמו בת מדמו. כשכאב לי, כאב גם לו וכשהיה לי עצוב,  היה עצוב גם לו, תמיד היה מתקשר, דואג ושואל.

בשנים האחרונות מאיר היה גם בן מסור, ובשנותיה האחרונות והקשות של אמו, מאיר היה דואג להגיע לבית האבות שלוש פעמים ביום ואף יותר בשביל להקים את רות בבוקר, להשכיבה בלילה ולדאוג לכל מחסורה במשך היום. ולא רק שלא התלונן הוא ראה  בכך כבוד גדול.

מאבחנים סרטן גם אצל מאיר

כחצי שנה לאחר פטירתה של רות, אימו, בשיבה טובה, אובחן אצל מאיר, לגמרי במקרה, גידול סרטני בריאות. הגידול אובחן בשלב מאוחר, וכבר לא היה מה לעשות. ניסו עליו מספר תרופות אשר לא הועילו ובמשך כל התקופה מאיר המשיך ללכת לעירייה ולעבוד כרגיל. בחודשים האחרונים, מאיר נתמך בבלון חמצן ומהעירייה דאגו שיהיה לו גם אחד במשרדו. בנוסף למלחמתו בבירוקרטיות המשרדיות הוא נלחם על עוד אור יום, על עוד אויר לנשימה ואחרי שנים של עמל הצליח להגשים את אחת ממטרותיו העיקריות כסגן ראש עיר רמת השרון, ולהקים את השכונה החדשה. בעודו שוכב במיטת בית החולים על ערש דווי, ראש העיר, איציק רוכברגר, הודיע לו על כוונותיו וכחלק מהכבוד שרכשו לו עמיתיו מהעירייה הוחלט כי בתוך השכונה יפתח לו בית ספר יסודי על שמו, על שם מאיר דורון.

משפחת דורון עם מאיר ז"ל במרכז. השאיר חותמו על ילדיו ונכדיו

לא מזמן קנו מאיר ונימה, חמי וחמותי, דירה חדשה, בבניין שהולך ונבנה בעת כתיבת שורות אלה. נימה תיכננה את פנים הדירה, היכן יעמוד הסלון ואיך ירכיבו את המטבח ו הזמינה את כל חבריה הקרובים לחגוג איתה ואת בעלה את נישואי היובל שלהם. חמישים שנה שהם גרים יחד, הקימו בית, משפחה, ילדים ונכדים. חמישים שנה של חיים משותפים עם קשיים, הצלחות, חלומות והגשמות. חמישים שנה של הרגלים, ריגושים, הפתעות ונוחות.

אבל בדיוק חודש לפני חגיגת ה-50 כזוג נשוי מאיר נפטר ממחלת הסרטן.

מאיר כבר לא יהיה בטקס פתיחה בית הספר, הוא גם לא יזכה להיכנס אל ביתו החדש שאת מפתח דלתו נימה תקבל בעוד מספר חודשים, הוא לא ילווה את צור, נכדו הבכור, אל הבקו"ם בגיוסו בעוד מספר חודשים. הוא לא יראה את אופק, נכדו הצעיר, עולה בגאווה לכיתה א'. לא יתגאה בשהם שהפכה לאישה צעירה וגם לא יעמוד לצד דניאל כשהיא תחגוג בת מצווה בעוד שנה וחצי.

מאיר השאיר את חותמו בילדיו, נכדיו ובכל אשר עשה.

אתה אהוב ואתה חסר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

מוקדש באהבה לאשתו, נימה ולארבעת ילדיו : אריק,ערן, גלית ועידן דורון .




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה