הקבינט: מועדון סגור ללא נשים

ההחלטות, הדיונים, התהליכים, כל אלה מתרחשים הרחק מעיני הציבור. בישיבות חשאיות, בדיונים סודיים, בפורומים סגורים - ובלי נשים. ענת סרגוסטי מזכירה שמלחמה היא עניין של כלל הציבור, ולא הגיוני להדיר ממנו מעל חצי מהאוכלוסיה

25/07/2012
ענת סרגוסטי קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» מומחיות דרך המסטינג (gettyimages)

הצונאמי הפוליטי שהציף אותנו בימים האחרונים – עם הנסיונות לפרק את קדימה ולצרף חברי כנסת נוספים לקואליציה ולממשלה, חשף שוב, בפעם המי יודע כמה, את עגמומיות מצבנו. מצבנו כחברה, מצבנו כאזרחים, אבל בעיקר מצבנו כנשים.

איני מתכוונת לדון כאן במוסריותו של המהלך הזה, גם לא באישיותם של חברי הכנסת שאחריהם מנסה הליכוד לחזר, וגם לא במעמדו של צחי הנגבי, שהורשע בפלילים וממתין על הספסל כדי לחזור לזירה הפוליטית.

הדיון יתמקד ברוחות המלחמה המנשבות מעל המהלכים הפוליטיים האלה. בין אם הייתה כוונה לצרף את צחי הנגבי כדי שיהיה בקבינט רוב התומך בתקיפה צבאית באיראן (כפי שפורסם בתקשורת), ובין אם לא הייתה כוונה כזאת. רוח המלחמה מנשבת מעלינו כבר חודשים ארוכים. לעיתים קרובות נדמה שראש הממשלה ושר הביטחון עסוקים עד מעל לראשם לא בדיור הציבורי, ולא באזרחים הנואשים ולא בפערים החברתיים, אלא בעניין האיראני.

ההחלטות, הדיונים, התהליכים, כל אלה מתרחשים הרחק מעיני הציבור. בישיבות חשאיות, בדיונים סודיים, בפורומים סגורים. אנחנו נחשפים רק לקצה הקרחון, אנחנו שומעים את הכותרות, ובעיקר את ההפחדות היומיומיות מפי מנהיגנו, מקבלי ההחלטות. שומעים ולא יכולים להגיב.

כמה לא מפתיע שאת הדיונים והמהלכים הסודיים האלה מנהלת קבוצה סגורה ומסויימת של גברים, שמיתגו את עצמם כ"מומחים". ה"מומחיות" הזאת מאפשרת להם להשאיר את המועדון הזה סגור בפני חברים שאינם מצויידים באותו סוג של "מומחיות".

חמישה שרי ביטחון וחצי שר רווחה

המקום המרכזי שבו מתקבלות ההחלטות בנושאים הבטחוניים הוא הקבינט המדיני-בטחוני. גוף שאינו מעוגן בשום חוק והוא-הוא המועדון הסגור שבו חברים גברים בלבד. במועדון הסגור הזה חברים כל חמשת שרי הביטחון של מדינת ישראל. כן, זה המקום להזכיר שוב שבישראל יש חמישה שרי ביטחון ורק חצי שר רווחה. (אהוד ברק, בוגי יעלון, דן מרידור, יוסי פלד, ובני בגין, ואגב, עד לאחרונה גם מתן וילנאי, שאת תפקידו אמור היה לקבל צחי הנגבי). את "מומחיותם" קיבלו רוב החברים האלה דרך שירותם הצבאי הארוך והדרגות הגבוהות שעיטרו את כתפיהם. והם מאמינים שזה כשלעצמו הופך אותם ל"מומחים".

הגדרה כזו של "מומחיות" מאפשרת כמובן רק לגברים להיכנס למועדון הזה ומוציאה בהגדרה יותר מחמישים אחוזים מן האוכלוסייה (51% הנשים). אבל כדאי לומר שוב ושוב ושוב: מלחמה משפיעה על כ-ו-ל-ם. מלחמות העשורים האחרונים מתרחשות בעורף ולא בחזית הרחוקה, ובזמן מלחמה נשארות בעורף בעיקר הנשים. ומכאן שמלחמות משפיעות באופן קשה יותר על נשים. ועוד לא הכנסו למשוואה הזאת את הנתון המסורתי שהנשים הן האימהות של החיילים היוצאים לקרב, ולו רק מתוקף כך צריך להיות להן חלק משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות.

"מדד הביטחון", מחקר שנערך לאחרונה בקרב נשים מכל קבוצות האוכלוסיה (יהודיות אשכנזיות, מזרחיות, דוברות רוסית, וערביות אזרחיות המדינה) ומכל המעמדות בדק מה הנושא המאיים על בטחונן של נשים. באופן אולי לא מפתיע, חשף מדד הבטחון שמלחמה והאיום האירני נמצאים במקום נמוך יחסית אצל נשים מכל הגילים, המעמדות, קבוצות האוכלוסייה השונות (יהודיות וערביות כאחת). מה שמדאיג נשים הוא חרדות כלכליות, וחשש מפגיעה פיסית (הטרדות מיניות, אונס, תקיפות).

אז אנחנו הנשים, צריכות לדרוש את מקומנו ליד השולחנות שבהן מתקבלות ההחלטות הבטחוניות. אנחנו צריכות לערער על הגדרת ה"מומחיות" ככזו שאפשר לרכוש אותה רק דרך המסטינג, השירות בסיירות מובחרות, הדרגות הצבאיות הגבוהות. כי בינינו הנשים יש לא מעט "מומחיות". כל אימא היא מומחית, כל מורה שמסבירה את המציאות לילדים בבתי הספר היא מומחית, נשים שפעילות בחברה האזרחית, הן מומחיות, נשים שחיות באזורים רגישים ברמה הבטחונית הן מומחיות גדולות. ועוד ועוד. אנחנו לא חייבות לקבל את הדין ולהמשיך לאפשר לקבוצת הגברים לנהל הכול כל הזמן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה