תעבירי את זה הלאה

מי הבלוגריות הכי מעניינות, מרגשות ומבריקות בסלונה? ביקשנו מהן לבחור זו את זו, והתוצאה היא רשימה של 8 בלוגים בסלונה שאסור לכם לפספס

23/07/2012
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • RSS
» גל ברקן

הבלוגריות של סלונה הן עולם עשיר במיוחד. נשים (וגם מיעוט גברי), מכל הגילאים, נשואות או רווקות, עם ילדים או בלי, מכל תחומי החיים, חלקן בעלות ניסיון בכתיבה מקצועית וחלקן לא - שמצליחות פעם אחר פעם לרתק את הקוראים הקבועים סביב חיי היום היום שלהן ותובנותיהן. באופן אורגני לחלוטין, הבלוגריות יצרו רשת משלהן, ואפשר לראות את זה בפוסטים: מגיבות זו לזו, מתכתבות האחת עם השנייה, ויש שמועות אפילו על מפגשים מסתוריים שחלקן מקיימות...

כנס הבלוגרים שיחול ב-30 ביולי הוא גם הזדמנות מצויינת לבלוגריות של סלונה להפגש ולהחליף רעיונות. בינתיים, החלטנו לסמן כמה מהבלוגריות הבולטות כאן, כשאנחנו נעזרות בטעם שלהן ומבקשות מהן להמליץ זו על זו.

למשימה הזו גייסנו את אחת הבלוגריות הראשונות בסלונה, וללא ספק התוססת מהן: גל ברקן. בבלוג שלה, ראו, הוזהרתם!, גל מכניסה את הקוראים על עולמה הסוער: כן, יש שם בעל וילדים, אבל גם ריקודי פלמנקו, שיעורי תאונה על אופנוע (ותאונה כואבת), והמון דעות מנוסחות היטב על נשיות, זוגיות, פוליטיקה והחיים בישראל - את כולן גל צובעת באדום הבוהק, זה שעל השיער שלה ובתוך הנשמה.

ביקשנו מגל לקחת את זה הלאה והרי התוצאות:

גל ברקן על שרון מגנזי:

>> magnezina

"את שרון הכרתי לא מזמן. אם איני טועה היו אלו תגובותיה האינטליגנטיות, הרגישות ובעיקר המפרגנות ללא גבול על פוסטים שלי, שמשכו אותי אליה. כשהתחלתי לקרוא אותה גיליתי מישהי שחייה שונים בתכלית השינוי משלי, אך חוטים דקיקים רבים מספור קושרים בינינו, החל מהתיאור שלה כ"דברנית בלתי נלאית" ו"לא נחה לרגע", דרך ראיית החיים שלה, המקדשת אהבה ומשפחה, וכלה בסיפור חייה, שאושר גדול וכאב עמוק שזורים בו, והכל בעברית גבוהה ומוקפדת. לשרון יש תמיד מילה טובה לומר, וכמעט תמיד הרבה יותר מזה, אבל עוד דבר המשותף לשתינו הוא זה – קשה מאד להרגיז אותנו, אבל מי שהצליח, שיזהר! בתוך האריזה הלא גדולה חבוי לו לום רציני. בחרתי בשרון לפתיחת הסבב הזה של בלוגרים בסלונה כותבים על בלוגרים אחרים, כי המילים הטובות שלה הן בדיוק העניין שבו עוסק הפרוייקט כולו – פרגון. הבלוג של שרון, "מגנזינה", תמיד הזכיר לי את המילה "מגזין", כי כזה הוא, עובר בקפיצות קלילות ממסאז' באבנים חמות להתמודדות עם אובדן ואבל, חזרה לספר טוב שקראה ואז לקרם גוף ריחני ו.. איך אפשר בלי – אהבה. אני התאהבתי"

שרון מגנזי על עידית מילים:

>> עידית מילים

"כמו אדמה פוריה וטובה החושפת פרי יצירותיה. בוררת את הטלאים ומחברת את המבחר, את המיטב, אחד לאחד, בתפירה מדויקת, בתכים חופפים. ריבועי זמן מתקופות חיים שונות, מאז ועכשיו, מהקשה ומהקל, תמונות מחדר החושך הנחשפות באור, ביופי  ואופי. את כל אלה היא שוזרת האחד בשני בחוטי זהב, טווה אותם במילים, אוצרת ומנציחה, בעבודת יד וביד כותבת, בעין חדה ובאמירה נוקבת ומלטפת. וכך, אט אט נרקמת לה שמיכת הטלאים, מגוונים בצבעם, במרקמם ובצורתם, בניגודים המשלימים את החתיכה החסרה. והם משמשים לי השראה וגם לעיתים כסות עוטפת ומגינה"

עידית מילים על חיה סדן:

>> הבלוג של חיה'לה

"חיהלה כותבת. היא כותבת את עצמה, פיסות של חיים, של חלומות, של מחשבה ומציאות. המון פעמים היא כותבת אותי, מכווצת לי הבטן במילים החדות. כשמשתמשים במילים בצימצום לכל אחת עוצמה כפולה ומכופלת. זו החוכמה האמיתית בשירה. זה הטריק אותו יודעים יחידי סגולה, אותם מבורכים. לעיתים היא בוחרת שלא. לא להצטמצם ואז היא משחררת סוג של מאמר, עמדה. תמיד תרבותי, מעמיק מעורר חשיבה ומאתגר. ואז שוב נסוגה אל המעט. המדויק. חיה'לה כותבת את הנעים, המאחד המנחם. והיא כותבת את המחוספס, הגס, הזה שאין לדבר עליו. אבל היא מעיזה, ועוד איך. בעיניים פקוחות לרווחה, לעוול לאי צדק. לעבר להווה למה שעתיד לבוא. היא מדברת יחסים, היא מדברת בדידות מפוכחת. היא כותבת געגועים. וכמיהה. היא הבחירה שלי. משוררת, אמנית של מילים"

חיה סדן על דודה פטוניה:

>> Aunt Petunia

"דודה פטוניה הראשונה היא הדודה הרעה של הארי פוטר, זאת שנועלת אותו בחדר הארונות. הבחירה בשם העט הזה לפטוניה שלנו היא גאונית עד שלא מתחשק לפרק את הרעיון הזה, כמו שלא רוצים להסביר לילד למה עכשיו התרגשתי בסרט. אבל כשכותבים צריך להסביר אז ההסבר הוא שזה מתאים כי כי הדודה פטוניה של סלונה כותבת על החיים, שבהם מתרחשים פלאים העולים על כל קסם מדומיין, כשביניהם מתרוצצים חמישה ילדים ביולוגיים ומאומצים, והיא בכלל לא סוגרת אותם בארונות אלא מצילה אותם בגבורה יום יומית, והם מוציאים אותה מדעתה וממלאים אותה בגאווה,  וזה מלווה תמיד בתובנה על צמח פורח. אז פטוניה – פרח ואימוץ – הארי פוטר – והתעללות בילדים – ואימוץ ונראה לי שהצלחתי להוציא מזה יפה יפה את כל הקסם, כראוי למורה לספרות. הבלוג של פטוניה אהוב עלי כי תמיד יש בו פרחים, ותמיד הפרחים שתולים במציאות – מה שמם, איך צריך לטפל בהם, איפה ומתי לשתול. כחובבת מציאות מושבעת, אין משהו שיותר מרגיע אותי מרשימה שמתארת התגוששויות בחיים שעטופות בפרחים ובהוראות שימוש"

פטוניה על חסה פורת יוסף:

>> חסה חוסכת

"כי היא (בדיוק כמוני) כותבת בשם פקטיבי, אבל שלה יתר מוצלח,  כי היא (בדיוק כמוני) שואפת להיות אירופאית קרירה ויוצאת מזה לבנטינית מיוזעת, אבל יותר בחן ממני, כי היא (בדיוק כמוני) טובעת בהררי כביסה, אבל בניגוד אלי, מתייחסת לכך בפרץ יצירתיות לפני שמזבילה את הלבנים שהסמיקו במכונה, כי היא (בדיוק כמוני) לוקת קשב ובזבוז ומאבדת רשימות ומפזרת חסכונות , אבל היא, בניגוד אלי לפחות מנסה. כי היא (בדיוק כמוני) מתחזקת בנוסף להולכי על שתיים גם כלב מיותר, אבל שלה טרייר קומפקטי ושלי בהמה עצומת מימדים, כי היא (בדיוק כמוני) מקללת כסוור בנמל, אבל בניגוד אלי - not in front of the kids. כי היא (בדיוק כמוני) מכירה בערכם של "חללי איחסון", אבל בניגוד אלי היא גם יודעת מה לעשות בקְרָבַיִים שלהם. כי היא נרגנת ורוטנת ומתלוננת (בדיוק כמוני), אבל אצלה זה יותר מצחיק. כי היא שונאת בדיוק, אבל בדיוק את מה שאני שונאת, אבל בניגוד אלי היא כתבה על זה את אחד הפוסטים שאני הכי אוהבת. כי אם הייתי יכולה לבחור לי אלטר אגו היו קוראים לו חסה פורת יוסף".

חסה על א. חסרת תקנה:

>> חמושה במשקפיים ורודים, הבלוג של חסרת תקנה

"את א. חסרת תקנה הכרתי לפני שתים עשרה וחצי שנים. הייתי אמא צעירה, מבולבלת ובודדה, שמצאה משפחתון לפורת הקטנטנה ממש מול הבית. לפני כשנתיים השתנה משהו אצל א. שינויים גדולים ותכופים חלו בחייה. לי היתה הרגשה כאילו א. הוציאה אבן שהיתה תקועה באחד מגלגלי השיניים של החיים, ופתאום אירוע רדף אירוע. חלקם היו טובים מאד, חלקם רעים לתפארת. אני לא יודעת אם השנוי הוביל לבלוג, או שהבלוג הוביל לשנוי, או שהם אוחזים ידיים והולכים יחד בדרך הלבנה שנפרשה כאן, אבל אני רואה את הבלוג כתמרור בצורת משקפיים ורודים – לנסות למצוא את נקודת האור. לפרגן לעצמי. לקבל את חולשותי. לצחוק על הקשיים, על הצדדים הפחות מצוינים שבי".

א. חסרת תקנה על יעלי כרמי:

>> מכל האהבות, הבלוג של יעלי כרמי

"אני לא מכירה את יעלי כרמי. לא באופן אישי ואמיתי, פנים אל פנים. בעצם, אני מרגישה שאני מכירה אותה לא רע רק מלקרוא את הבלוג שלה - מכל האהבות. יעלי ואני דומות בהרבה דברים: אנחנו כמעט בנות אותו גיל, מצב משפחתי, גילאי הצאצאות, אבל המקום שבו אני הכי מרגישה את הדמיון הוא בנקודת המבט על החיים: בין השורות של יעלי אני קוראת את חיי שלי. לעיתים זה לא דומה בכלל, לרוב מבהיל עד כמה כן, אבל תמיד תמיד מעורר בי הזדהות, והרבה פעמים הפוסט שלה ממשיך לחיות בתוכי עוד כמה ימים, מעלה בי מחשבות על עצמי".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה