תשקיעי ותמריאי

האם להפקיד את הכספים בפקדון בבנק בתקופה התנודתית הזו שצופים בה האטה? ד"ר רחל שיינין חושבת שיש הזדמנויות טובות בשוק האמריקאי של המניות וגם באג"ח בישראל יש הזדמנויות

22/07/2012
ד''ר רחל שיינין קבלו עדכונים מד''ר
  • RSS
» צילום: ThinkStock

לקוחה ותיקה, אשת כספים לשעבר, מתקיימת היום מכספי הפנסיה שלה, אשר מרביתם מושקעים באגרות חוב ובמניות. לכן היא עוקבת באופן שוטף אחרי ההתפתחויות בשוק ההון. למרות שיש לה רקע פיננסי, הבנתי בשיחה עמה, שאפילו היא מרגישה שאין לה מספיק כלים כדי להחליט אם להמשיך בהשקעה באגרות חוב ובמניות, או האם עליה לקחת את הכספים ולהפקיד אותם לעת עתה בפיקדון. אני סבורה שהיא לא יחידה. ואיך אפשר אחרת, אם הכלכלנים בעולם מתכתשים בינם לבין עצמם במחלוקת אדירה על זיהוי המקור לבעיות ועל הדרכים לפתרונן.

קצת רקע

השפל הגדול של שנות ה-30 הניב בתורת הכלכלה את המשנה הקיינסיאנית, הקרויה על שם הכלכלן שהגה אותה – ג'ון מיינרד קיינס. עיקרה הוא שכלכלת השוק החופשי אינה חפה מבעיות, ולפיכך לא תמיד היא יכולה לפעול ללא יד מכוונת. לכן, לממשלה צריך להיות תפקיד פעיל בכלכלה. במיתון למשל עליה ליזום השקעות כדי להמריץ את המשק. ולצמצם את מעורבותה כשהמשק עולה על פסים של צמיחה.

משנה זו הכתיבה את המדיניות הכלכלית בעולם המערבי עד שנות ה-70. בשנות ה-70 אירעו בעולם התפתחויות כלכליות שלא קבלו מענה מספק מהמשנה הקיינסיאנית, וזו הושלכה הצידה באכזבה. במקביל, לבלבה משנה כלכלית חדשה המשנה המוניטאריסטית, אשר מייסדה היה הכלכלן מילטון פרידמן. משנה זו מאמינה, כי השוק החופשי הינו תמיד הפתרון המיטבי, ולפיכך היא דוגלת באי התערבות של הממשלה בכלכלה. על פי משנה זו, במיתון יטפל רק הבנק המרכזי, על ידי הורדה של הריבית, מהלך אשר ימריץ את המגזר העסקי ואת הצריכה.

במשך שני עשורים כמעט, עד 2008, נהנה העולם מזכות יתר כלכלית. הוא נע בדרך חד-כיוונית של פיתוח ושגשוג כלכלי. משברים, אם היו, היו קצרים  ונמשכו חודשים ספורים. האיום היחיד היה הטרור. המשנה המוניטאריסטית חגגה. היא ראתה בכך את נצחונה.

המשבר

אבל בשלהי 2008 קרה הבלתי אפשרי לכאורה: העולם המערבי נכנס למשבר עמוק וארוך. התאוריה הכלכלית שינסה מותנים. טובי המוחות רקחו תרופה, אולם גם אחרי קרוב ל-4 שנים מסתבר, שהיא רחוקה מלספק. תומכי האסכולה הקיינסיאנית מטילים את האשמה ביריביהם מהאסכולה המוניטארסטית. תומכי האסכולה המוניטארסטית חושבים, שהפתרונות שננקטו לא היו רדיקלים מספיק.

המחלוקת נותרה בעינה: האם יש לאפשר לממשלה להתערב בכלכלה בתנאים שנוצרו, או שיש להקטין עוד יותר את המעורבות הממשלתית. הקביעה איזו מבין האסכולות נכונה מכתיבה כמעט בכל סוגיה כלכלית את הפתרון. למשל, מי שרוצה בהתערבות ממשלתית מבין שעליו לשלם מיסים; מי ששואף לאי התערבות ממשלתית רואה במיסים עוולה ולוחץ להורידם; מי שמאמין בחיוניות של התערבות ממשלה רוצה שהיא תפעל במלוא הכוח להתנעת המשק; מי שרואה בהתערבות ממשלתית רעה חולה, מתחלחל מהמחשבה שהגירעון עלול לעלות, גם אם לזמן מה.

בקרב המשקיעים המחלוקת גורמת לבלבול, אשר מביא אותם להתנהג כמו עדר ולעבור כהרף עין מהתרוממות רוח לפאניקה. כאן, לצד רואי שחורות עקביים (הכלכלן נוריאל רוביני) יש כאלה שסבורים שנוצרות הזדמנויות השקעה אדירות (המשקיע וורן באפט). ביניהם, המשקיע הקטן הולך לאיבוד. הימנעות מהמחלוקת ועגינה של כספים בפיקדון מניבה ריבית מאוד נמוכה, כמעט אפסית. מנגד, השקעה באגרות חוב ובמניות חשופה לתנודתיות גבוהה. עם זאת אני סבורה, כי תנודתיות חזקה אינה סיבה לקבלת החלטות מתוך לחץ. בין אגרות החוב והמניות יש גם בתקופה זו הזדמנויות, וניצולן עשוי להניב תשואה גבוהה יותר לאורך זמן. למשל, במניות נראה כי יש הזדמנויות בשוק האמריקאי ואילו באג"ח נראה כי יש הזדמנויות דווקא בארץ. זאת כמובן אם במקביל יש הקפדה על פיזור של ההשקעה ועל שמירה של גבולות הסיכון שהוגדרו.

לאתר "חושבת כלכלה", הפורום נשי-כלכלי של ד"ר רחל שיינין

גילוי נאות: ד"ר רחל שיינין היא סגן יו"ר מודלים שוקי הון בע"מ, חברה לניהול נכסים פיננסיים, אשר הינה בעלים גם של מודלים קרנות נאמנות בע"מ, חברה לניהול קרנות. אין לראות בכתבה זו תחליף לשיקול דעתו העצמאית של הקורא, או הזמנה לבצע השקעות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק.

צילום: ThinkStock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך