אִמָּא שֶׁלִּי מַחְזִיקָה בִּי חָזָק

"אִמָּא, אִמָּא, אֲנִי צוֹעֶקֶת עָלֶיהָ, שַׁחְרְרִי, גַּם כָּכָה מַסְפִּיק קָשֶׁה, יֵשׁ לִי לֶחֶם לֶאֱפוֹת". שני שירים מתוך ספר השירה החדש והראשון של מעיין לוי בן סטון, מורה לפילאטיס מתל אביב

16/07/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» צילום: מיה כרמי בן דרור

ספר השירה החדש של מעיין לוי בן סֶטון חולל בי מהומה רגשית. קול כשרוני, חריף, אמיץ מאוד באמירות רגשיות אכזריות, אשה שמכירה קצוות של גוף ונפש. זה ספר שירה נפלא, בוודאי לקובץ ראשון.

היא נולדה בקיבוץ רגבים, 1975. למדה מחול והופיעה כרקדנית בארץ ובפאריס, עבדה לפרנסתה כמודל ציור, כמזכירה וכטבחית.  כיום היא מלמדת פילאטיס ומנהלת סטודיו ליוגה ביפו. לוי בן סֶטון היא בוגרת בית הספר לשירה הליקון 2009. ספר שיריה  פותח את סידרת השירה החדשה "כָּתוּב" בעריכתו של אמיר אור. ספרי הסדרה ייצאו גם כספרי שמע שיועלו ברשת בספריית http://books.icast.co.il/

אִמָּא

בְּ־5 לִפְנוֹת בֹּקֶר חֹשֶךְ,

הַשָּׁמַיִם וְהַלַּיְלָה מַחְלִיפִים בְּגָדִים.

אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַשֵּׁנָה לַאֲוִיר הָעוֹלָם,

קָמָה לֶאֱפוֹת לֶחֶם, לָשָׁה.

אִמָּא שֶׁלִּי מַחְזִיקָה בִּי חָזָק.

לַמְרוֹת הַפְּתִיחָה הַטּוֹבָה,

הִיא לֹא רוֹצָה לָלֶדֶת אוֹתִי.

אֲנִי מְנַסָּה לְהִתְרַחֵק, אֲבָל

חֶבֶל הַטַּבּוּר נִמְתָּח וְזֶה מַכְאִיב לִשְׁתֵּינוּ.

אִמָּא, אִמָּא, אֲנִי צוֹעֶקֶת עָלֶיהָ,

שַׁחְרְרִי, גַּם כָּכָה מַסְפִּיק קָשֶׁה,

יֵשׁ לִי לֶחֶם לֶאֱפוֹת.

– אֲנִי לֹא מַפְרִיעָה לָךְ אֲהוּבָה,

אֲבָל תּוֹסִיפִי מַיִם, אַתְּ לֹא רוֹאָה?

בּוֹאִי אֵלַי, הִיא מְחַבֶּקֶת בְּכָל גּוּפָהּ,

מַשְׁאִירָה אוֹתִי תְּלוּיָה, קְטַנָּה,

בֵּין שָׁדֶיהָ הָאֵינְסוֹפִיִּים.

בִּשְׁמוֹנֶה בְּעֶרֶב, יוֹתֵר מֻקְדָּם מִתִּינוֹקוֹת,

נִסְגָּרִים אֶצְלִי הָרִיסִים.

אֲנִי חוֹזֶרֶת פְּנִימָה, מִתְכַּרְבֶּלֶת,

חֶבֶל הַטַּבּוּר נִרְגָּע.

לָה קוֹקֶט

"בַּחֹרֶף הָאֲנָשִׁים יוֹתֵר יָפִים"

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּ'לָה קוֹקֶט'

וְכוֹתֶבֶת אֶת זֶה בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלִּי.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם זֶה נָכוֹן אוֹ לֹא,

אֲבָל הַמַּחְבֶּרֶת כָּל כָּךְ טוֹבָה אֵלַי,

הִיא מַסְכִּימָה עִם הַכֹּל.

הַקָּפָה פֹּה לֹא טָעִים אֲבָל הַפִּנָּה טוֹבָה.

אֵין גְּבוּלוֹת, יֵשׁ רַק כְּתִיבָה גּוֹלֶשֶׁת

כְּמוֹ חָלָב רוֹתֵחַ.

"בַּחֹרֶף לֹא צָרִיךְ אִפּוּר",

אֲנִי מַמְשִׁיכָה לְפַתֵּחַ, מַרְגִּישָׁה

אֵיזֶה מַזָּל גָּדוֹל יֵשׁ לִי,

שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם מָקוֹם אֶחָד

שֶׁאֶפְשָׁר בּוֹ הַכֹּל.

"זֶהוּ, אוֹצָר, נִמְצֵאתָ!", אֲנִי כּוֹתֶבֶת,

וְהָאִשָּׁה מִימִינִי,

זֹאת שֶׁאָכְלָה קְרוּאַסוֹן שְׁקֵדִים עִם קַצֶּפֶת,

פּוֹנָה אֵלַי לְפֶתַע, "אֲנִי מְקַנְּאָה בָּךְ,

אֵיךְ שֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת."

אֲנִי מְחַיֶּכֶת.

"כֵּן, אֵיזֶה יֹפִי", הִיא אוֹמֶרֶת

"דַּף אַחֲרֵי דַּף זֶה יוֹצֵא לָךְ.

אֲנִי כְּשֶׁאֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב מַשֶּׁהוּ,

יוֹצֵאת לִי הַנְּשָׁמָה."

"אֶצְלִי זֶה בַּדִּבּוּר", אֲנִי חוֹתֶכֶת,

"אָז שָׁלוֹם!"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה