מי עוזר לאמהות?

דווקא זו שאמרה שלא תזוז מהתינוקת שלה 24 שעות ביממה, מחפשת כל הזמן לאן לברוח. מיה גרינברג תוהה אם החברה שלנו עושה מספיק כדי לעזור לאמהות חדשות

16/07/2012
מיה גרינברג קבלו עדכונים ממיה
  • בדואר
  • RSS
» אין מושג, אין סבלנות. (צילום: thinkstock)

כשאילנה חברתי היתה בהריון היא לקחה לעצמה חופש מהמשרד ומהלקוחות שלה, וישבה בבית כמעט כל תשעת החודשים. שמירת הריון. מהביקורים שעשינו יחד אצל חברתינו עינת, שהיתה אז אימא טרייה, החליטה אילנה סופית שגם אחרי הלידה היא  תשאר בבית. עינת היתה כל כך רגועה ומאושרת, ואילנה היתה בטוחה שגם היא תזרום כך עם האימהות. היא תשאר עם התינוקת לפחות שנה, תניק אותה עד שנתיים, תעשה בתי קפה, קניונים וחדר כושר להחזיר גיזרה ויהיה לה גן עדן.

פחות משבוע אחרי הלידה שלה הבינה אילנה שהיא כנראה חלמה חלום של מישהי אחרת, המציאות של הנקה והחזקת תינוק 24/7 לא תאמה את התמונה האידיאלית שציירה לעצמה מאותם ביקורים חטופים אצל עינת. גם שנה אחרי הלידה היא עדיין לא יכולה להבין איך עינת עושה את זה כבר עם הילד השני, בזמן שהיא מתחרפנת רק מהמחשבה שהבת שלה תהיה חולה והיא תאלץ להישאר בבית איתה יום שלם לבד.

אילנה לא לבד, נשים רבות מוצאות את האימהות מתנפצת להן בפרצוף כבר בחודש הראשון והן תולשות שיערות, נכנסות לדיכאון או פשוט מתפללות ששלושת החודשים הראשונים יחלפו כבר כדי שהן ישובו לעבודה, למקום שבו יש סדר יום, כללים ידועים מראש ומכובדים על כולם, ותגמול של הערכה ושכר פחות או יותר הולם בסופו של יום העבודה. ואז הן חוזרות לעבודה וחיות חיים כפולים מלאי ייסורי מצפון על כך שהן מונעות מהילד שלהן את הטוב ביותר.

כשישבנו לקפה, רק שתינו, אילנה הודתה בפני שהיא מתייסרת, ושהיא מרגישה שהיא צריכה לפצות את הבת שלה כל הזמן. וכשניסינו לברר למה בעצם היא מתייסרת, גילתה אילנה באוזניי את האמת הכואבת שלה, “אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, פשוט אין לי מושג. ואין לי גם סבלנות. ואני מרגישה רע עם זה כי כל הזמן רומזים לי או פשוט אומרים לי שלילדה שלי הכי חשוב להיות איתי. אבל אני לא מסוגלת”.

כשניסיתי לענות תשובה כנה לייסורי מצפון של אילנה, אז מצד אחד אי אפשר שלא להצדיק אותה, זה מה שהיא מרגישה, שהיא לא מסוגלת, שהיא לא יודעת איך, שהיא משתעממת. מצד שני, הייתי אומרת שלמרות אי הנוחות והרצון ללטף את אילנה ובכלל את האימהות המתייסרות, חשוב לא לטשטש את העובדה שהקשר בין הילד לאימא הוא הכרחי בכל גיל. אימא נותנת לילד ביטחון בחיים, פרספקטיבה, מעניקה לו את הזהות שלו, וחשוב שבכל רגע לא נשכח את זה וניקח את זה בחשבון.

לנוכחות של אמא אין תחליף

אז הדבר הראשון שאמרתי לה, הוא שבעיני אנו האימהות צריכות לברר את הרצון האמיתי שלנו. זה שצץ לנו בדרך כלל כשאנחנו לבד בלילה, לברר אותו בלי להתייעץ עם חברות שמערסלות, לברר אותו מול ייסורי המצפון, אפילו לקחת חופש כדי לברר אותו. לברר אותו לאור המצב הרגשי של ילדינו. ולהיות בטוחות שכל מה שהם מתחיל ונגמר באימא. וגם אם אנחנו חושבות שאנחנו לא טובות מספיק, וגם אם נדמה לנו שאין לנו מספיק סבלנות ושהגננת מתפקדת הרבה יותר טוב מאיתנו, או שהמטפלת יותר רגועה, חשוב שנדע שעבור הילד שלנו אין כמו אימא, ואימא היא הדמות הכי משמעותית בשבילו. אין לאימא ולנוכחות של אימא תחליף. בשביל הילדים אימא שלהם זה הכל.

הדבר השני שעלינו לעשות הוא להיות ביחד. ממש להתאגד כל האימהות ולדרוש, ועדיף להיות מעשיות ופשוט ליצור את השינוי. כי הבעיה מתחילה עוד לפני הלידה, כשאין שום סדנה שמכינה נשים להפוך להיות אימהות, להתמודדות עם המעבר הזה, להשפעות על אורח החיים, על הזוגיות, על הנשיות. יש להעשיר אימהות בכלים בסיסיים לחינוך, שלבי התפתחות, וחשיבות הקרבה לילד בשנים הראשונות. עלינו לדרוש ואף לפתוח סדנאות הכנה לאימהות לילדים בין 0-5 או אפילו חוגי בית.

מספר אימהות יכולות להפגש ביניהן למפגש שבועי או דו שבועי, ולהעלות שאלות. מפגש כזה הוא מקור לעצות נפלאות, עם נוכחות של הילדים או בלעדיהם. הפורמט יכול להיות שנפגשים על שאלה אחת או שתיים שמטרידות, וכל אחת בתורה משתפת את מה שקורה אצלה בבית. אפשר להזמין פסיכולוג או מומחה אחר. לחילופין ניתן לפתוח קבוצה בפייסבוק, סביבה מצויינת לתמיכה של אימהות אחת בשנייה ומקור טיפים מעולה.

אפשר לעשות הרבה דברים בחברה, במדינה, כדי שאימהות כמו אילנה ירגישו יותר בנוח ואפילו יהנו להיות עם ילדיהן. זה אומר גם הגדלת מאגר המשרות מהבית בתנאים נוחים, התאמת שעות העבודה לשעות הלימודים של הילדים, ועוד. אבל העיקר בעיני, הוא שנכיר בעובדות ושניקח את הילדים היקרים שהבאנו לעולם לא כנטל, אלא כהתפתחות יקרה מפז שלנו, והזדמנות שלנו עצמנו לצמוח. אפשר שביחד נצליח לחולל שינוי כזה.

>> לכל הטורים של מיה גרינברג




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה