כחום הגוף

מיואשים מגל החום בחוץ? אולי תרענן אתכן התגלית שנונה ד. הגשימה את הפנטזיות המיניות הכי פרועות שלה, דווקא בכבשן הלוהט של יולי אוגוסט

12/07/2012
נונה ד. קבלו עדכונים מנונה
  • RSS

למרות החיבה שלי לגנות ולקלל את העונה המיוזעת שגורמת למייק-אפ להפוך תוך שניות למרחץ בוץ צבעוני ומבריק – העובדות בשטח דווקא מעידות שהפטיש שלי לשיגולים עם זרים גמורים מתעורר עם החמסין הראשון והליבידו שלי נוסק במקביל לעליית הטמפרטורות ואחוזי הלחות.

סטריינג'ר אין דה נייט

על האומץ שבחסות האלכוהול ושאר חומרי השפעה לא קל לדבר; מדובר ברגעים גבוליים בכל הנושא של לקיחת אחריות על התוצאה - כי מה יותר סבבה לאשֵמה תמידית כמוני להגיד: טוב, זאת לא הייתי אני, זה האלכוהול.

בערב דביק אחד, אחרי בוקר של פרידה ממערכת יחסים מתישה, ישבתי על הבר בפאב אפלולי בנחלת בנימין, המוסיקה המחשמלת ושתי כוסיות אוזו-אשכוליות הניעו את זוג אחוריי העצומים באופן עצמאי. כשכבר חשתי בנוכחותו עמד הזר מאחוריי ממש צמוד, כמעט נוגע. זקפתי צוואר אך לא סובבתי אליו את פניי. זרועו נשלחה מעליי אל הברמן שהגיש לו שתי כוסות, אחת הונחה לפניי כשהיד חסרת הפנים מרפרפת עשירית מילימטר מהגבעות שנחו בנדיבות מחשופית של השמלה הקיצית.

ללא תזוזה צללתי לתוך הגוף הגדול שעטף אותי מאחור, תשוקה מטורפת מיגנטה אותי אליו. בדממת המילים שלא נאמרו זעקתי אליו שיכורה מאלכוהול ומעודף ייחום שיבעל אותי כאן ועכשיו - קבל עם ופאב. הזר שמאחוריי שמע את הזעקה האילמת (הוכחה שיש אלוהים?), חַבק אותי במותניי ולפת בכף ידו החזקה את מפשעתי הלחה, מרקיד אותי על אצבעותיו המיומנות עד עילפון. ברור שרציתי להסתובב בסוף האירוע ולהיאסף לזרועותיו של הגיבור המקומי מאותו לילה, ושנחיה באושר ובעושר עד עצם הבלה בלה בלה... אבל יש לי רפיוטיישן לתחזק, אז קמתי מבלי לסובב ת'ראש ויצאתי, משאירה לאלמוני את ריח תאוותי על ידו וחשבון לא סגור בקופה.

גאנג באנג משמיים

כל פסיכולוג מתחיל יסביר שמדובר בפנטזייה הנשית מספר אחת, אבל ברור שכשתקראו את המילים הבאות תחשבו שמדובר בסוג של פסיכוזה: מהיום שהתוודעתי כנערה צעירה לסיפורה של פטי הרסט קינאתי בה כל כך, פעמים רבות ערגתי לאיזו חבורה פסיכוטית (ואם כבר... אז עדיפות ברורה לשחורים) שחוטפת אותי ואונסת אותי שוב ושוב בשם איזו אג'נדת תסכול חברתי שפיתחו, עד שלא יהיה יותר צורך בחבל שיקשור אותי, משום שנפשי תיקשר בעבותות לחוטפיי.

בסופו של דבר, באוגוסט של לפני שנה, הגשמתי את אחותה הפחות מופרעת של הפנטזייה הזאת: במקום שבעה כושים זרים עם כלים אימתניים קיבלתי ידיד ושני אלמונים ש"נקטפו" מהאתר "אטרף" – שלושתם בעלי ציוד בינוני; במקום מרתף חשוך עם בידוד מוחלט מהעולם קיבלתי חדר במלון זיונים שהדיקט שמתיימר להיות קיר אינו מבודד את קולות המזדיינים האחרים בשילוב הסאונד של הסרטים הפורנוגרפיים ששודרו בטלוויזיה; במקום סד עינויים ושלשלאות נוסח ימי הביניים קיבלתי קשירה לא מיומנת באזיקונים וספנקיג עם חגורה של ליווי'ס; במקום חדירה של אלות או אגרופים בברוטאליות לכל נקביי קיבלתי טיפול אלים-לייט מכמה אצבעות, דילדו עבה וויברטור ידידותי.

לחה דודי

ברור שמדובר בגזענות צרופה, אבל כנערה, טרום ימי האינתיפאדה והמחסומים, פינטזתי ללא הרף על משגל סוער עם מישהו מהפועלים הפלשתינים הרבים שחיו אז בתל אביב. מאוחר יותר בחיי כבר שכבתי עם כל כך הרבה "בני דודים" ותרמתי לגמרי את חלקי לקירוב לבבות בין העמים. אך באותו יום, כשירדתי לשחות בחוף הדולפינריום, הייתי עדיין בתולה בתחום.

בשורה התחתונה נותר רק לספר שהשחייה הפכה למאבק בסחף שהדביק אותי הלוך ושוב אל הסלעים של שובר הגלים בעודי בולעת מים. תוך כדי מחשבות בלהה שאלה הן שניותיי האחרונות בחיים האלה, שלח אליי היקום מלאך שהציל אותי מטביעה. אמנם מלאך ללא כנפיים וגם חסר כמה שיניים, ובמקום הילה מעל הראש היה לו שפם מתחת לאף, אבל למה להתקטנן?

המלאך המשופם אסף אותי בידיו החסונות והשכיב אותי על סלע שטוח כמיטה, ותוך שאני מנסה להסדיר את נשימתי הבחור כבר תחב ראשו עמוק בין רגליי, תלתליו הנוקשים מעקצצים את פנים ירכיי והוא החל מלקק וממלמל במבטא כבד: "את מתוקה כמו בָּסִיפלורה".

אולי עוד קיץ אנחנו ניפגש

במסגרת הגשמת המשאלה ל"זרים בלילה" היה גם ערב חם ולח שנגמר עם זר ממועדון ה"פֶטיש" על מכסה הסיטרואן המאובקת שלו. ומזמן מזמן, טרום ימי הנסיעות במוניות בלבד, הייתה גם נסיעה מהבילה בצהרי אוגוסט רותחים על הספסל האחורי של קו 18 שהתלקחה (רק אלוהים יודע איך) למעשה אונָן בדוס חרמן.

באמת שאיני מצליחה להבין למה כל אלו קרו דווקא תחת חום יולי-אוגוסט, אבל הקיץ הוא עונת הפסטיבלים בכל התחומים, אז למה לא בסקס? לא בכדי זכו נשים קרירות מינית בתואר פריג'ידיות - החום הזה שגורם לכלי הדם להתרחב ולזרימת הדם להתגבר, שמכריח אותנו ללבוש פחות ולחשוף יותר, החום שמביא בעקבותיו ריחות גוף וזיעה שמעירים בנו אינסטינקטים קדומים – הכל הופך אידיאלי הרבה יותר לפסטיבל הורמונים מתפרץ. אז אם ראיתם לאחרונה פרת מחמד לא מוכרת שמפלרטטת עמכם כאילו מדובר מינימום בחתולת מין - כנראה שכבר נפגשנו.

>> לכל הטורים של נונה ד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה