למה בלוג? בגלל מיידיות הפרסום והפידבק

דובי קננגיסר מהבלוג "לא שומעים": "אני אדם שמאוד אוהב להגיב לדברים והבלוג הוא המקום הכי נוח לזה". השאלון

12/07/2012
גילי גרשוני קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» הרבה חברים וירטואלים. קנניגסר

לא שומעים, הבלוג של דובי קננגיסר, לא מגביל את עצמו לכתיבה על נושא מסוים  -  והפך לאחד הבלוגים הבולטים בישראל. קננגיסר בן ה-33 ענה על השאלון שלנו, לקראת כנס הבלוגרים שיחול בסוף יולי.

ממה אתה מתפרנס?

"דוקטורנט (שזה לא באמת פרנסה, אבל יש קצת מלגה, ומשלימים פה ושם בכל מיני עבודות תרגול וכאלה)".

כמה זמן קיים הבלוג?

"הפוסט הראשון בבלוג במתכונתו הנוכחית התפרסם בסוף 2006".

איך היית מתאר את הבלוג שלך?

"הסלוגן שמלווה את הבלוג מיומו הראשון פחות או יותר מתאים: 'תגובות לדברים שקראתי, תגובות לדברים ששמעתי, תגובות לדברים שראיתי... אתם מבינים את הקונספט'. אני אדם שמאוד אוהב להגיב לדברים. לא תמיד יש איפה להגיב או אפשרות מספיק נוחה, אז הבלוג הוא מקום שבו אני יכול להגיב בפורמט הכי נוח".

מתי התחלת לכתוב בלוג ואיך זה התגלגל?

"בשנת 1999 הקמתי, יחד עם חברים, את האייל הקורא - מגזין רשת בנושאים תרבות, חברה ואקטואליה. אמנם הייתה לי יד חופשית לכתוב מה שבא לי במגזין, כעורכו הראשי (והיחיד, בזמנו), אבל לא הרגשתי בנוח לשלב כתיבה אישית מדי לתוך האתר. ב-2006, בעקבות אחד הדיונים באייל הקורא, פתחתי בישראבלוג בלוג שהיה אמור להיות שיתופי בשם 'משמר הכנסת – ביקורת חקיקה'. הבלוג הזה שרד קצת יותר משנה, אבל על הדרך גרם לי לרצות לפתוח בלוג בעברית שיהיה נגיש יותר לקורא הישראלי, וכך פתחתי את 'לא שומעים'".

>> מתים לפתוח בלוג ולא יודעים איפה להתחיל? הרשמו לכנס הבלוגרים, ב-30 ליולי

מה היתרון בכתיבה דווקא בפורמט של בלוג?

"המידיות של הפרסום, והמידיות של קבלת הפידבק. היכולת לכתוב בלי מגבלות של מקום או איזו תפיסה מופרכת של קשב מוגבל של הקוראים. היכולת לכתוב לקהל שאני יודע שקורא בגלל שהוא רוצה לשמוע מה יש לי, אישית, להגיד, ולא בגלל שבמקרה הטקסט הזה הופיע לו בעמוד הבית של איזה אתר גדול יותר (או עיתון) – ומכאן, האפשרות לכתוב איך וכמה שאני רוצה".

באיזו תדירות אתה כותב?

"משתנה מתקופה לתקופה. היו חודשים שכתבתי כמעט כל יום, ויש חודשים אני כותב פעם בשבועיים".

יש לך משמעת כתיבה או שאתה כותב באופן ספונטני?

"אני כותב כשיש לי משהו להגיד, וכשיש לי כוח להגיד אותו. יש לי אפס משמעת כתיבה. גם כשיש פוסט שאני רוצה לכתוב, אני לא תמיד מצליח להביא את עצמי לכתוב אותו. כמעט כל הפוסטים שהתפרסמו בבלוג נכתבו בבולמוס כתיבה אחד. פוסט שאני לא מצליח לסיים באותו היום כנראה לא יתפרסם לעולם – ויש לי בטיוטות כמה פוסטים שלושת-רבעי גמורים שלא יראו עוד אור יום, אבל אין לי לב למחוק אותם".

פוסט שאתה הכי גאה בו?

"הו, שאלה קשה. הפוסטים שלי שאני הכי אוהב הם דווקא הפחות רציניים שלי. למשל, הפוסט שבו ביצעתי ניתוח סטטיסטי של הקשר בין פיצה לבין פופולריות של פוסטים – כל הנתונים בפוסט הזה נכונים!  אבל אם אנחנו חושבים על פוסטים שאני גאה בהם במיוחד, אולי אפשר לדבר על "על נשים וערבים" שפתח דיון רחב בקרב מספר גדול של בלוגרים על אותה בקשה אומללה של מפגיני שיח ג'ראח מנשים לבוא בלבוש צנוע. אם אני לא טועה זה היה הדיון הגדול ביותר שנבע מתוך פוסט שלי".

פוסט שאפשר היה לחיות בלעדיו?

"נתקלתי, לפני יומיים-שלושה, באחד הפוסטים הישנים שלי שאולי מוטב אם לא היה נכתב. זה פוסט שבו אני מתלונן על כך שבת זוגו של סרגיי ברין היא לא יפיפיה מהממת, ועוד הוספתי כמה הערות סקסיסטיות ודי מביכות לגביה ולגבי בת זוגו של מייסד גוגל השני, לארי פייג'. פוסט מיותר, עם אפס ערך תזונתי. אולי אפילו ערך שלילי".

מאיפה אתה מקבל השראה לכתיבה?

"אני בעיקר מגיב על דברים שנתקלתי בהם. אני קורא כפייתי, ורוב היום שלי עובר עלי בקריאת דברים. כשמשהו מספיק מעניין אותי או מספיק מעצבן אותי, אני כותב עליו".

כיצד היית מגדיר את מערכת היחסים שלך עם קוראיך?

"אני רואה בקוראים שלי חברים – גם אלו שמעולם לא הגיבו ואין לי מושג על קיומם. אם הם באים לקרוא את מה שיש לי להגיד, זה מספיק כדי להיות חבר שלי, עבורי. האמת היא שקצת מוזר לי עם אנשים שקוראים ואף פעם לא מגיבים. יש לי אינסטינקט כמעט בלתי נשלט להגיב על טקסטים שאני קורא, אז לחשוב שמישהו קורא את הבלוג שלי שנה שלמה ולא הגיב מעולם – אני פשוט לא מבין איך זה עובד. אבל אני סולח להם על המוזרויות שלהם".

האם, ואיך, הבלוג השפיע על החיים שלך?

"מגיל צעיר למדי חלק גדול מהמעגל החברתי שלי זה אנשים שההכרות שלי היא בעיקר או אפילו רק וירטואלית. זה נכון גם עבור הבלוג – חלק מהאנשים שפגשתי דרכו נחשבים בעיני בין החברים הטובים ביותר שלי כיום, אפילו אם אף פעם לא פגשתי אותם. הרבה דברים, כולל הצעות עבודה, הזמנות להרצאות, וחשיפה לנושאים חדשים, נעשתה דרך האינטרנט".

איזה בלוגים אתה קורא בארץ ובחו"ל?

"בלוגים בחו"ל זה כמעט רק מדעני מדינה שאני עוקב אחריהם. בלוגים ישראלים אחרים – רבים מספור. בולטים ביניהם יוסי גורביץ, הבלוג המשותף של נדב וניתאי פרץ, איילת עוז, נעמה כרמי, עידו קינן, אריה עמיחי, אבנר קשתן, ואן-דר-גראף אחותך, טל שניידר, שלום בוגוסלבסקי, ועוד כמה שאני אפילו לא זוכר איך קוראים למי שכותב אותם".

עם איזו אישיות מהרשת היית רוצה לשתות קפה?

"האמת היא שכבר פגשתי הרבה מהאנשים שאפשר להגדיר כ"אישיות רשת" והייתי רוצה להיפגש איתם. כמו שאמרתי  - מבחינתי הם חברים שלי גם אם מעולם לא פגשתי אותם, אז לגמרי מובן מאליו עבורי שמתישהו אני גם אפגש איתם. רק עניין של מתי יוצא".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה