נגמלת ממנו

עיסוק באקס בעייתי יכול להיות כמו סם ממכר שהורס לנו את החיים. מזלה של לילי רוז שחברה טובה אחת הכריחה אותה להפסיק עם האובססיה

09/07/2012
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS

לאחרונה לקיתי בהרהורי כפירה. ומצאתי את עצמי מנסה לעשות יו טרן לאקס, ולמערכת יחסים שהיתה קלוקלת מהיסוד. אחרי חמישה חודשי יובש ובצורת, גברה חרמנותי על כל מה שנחשב עד כה להיגיון בריא. ביום בהיר אחד הפכתי מנערה שקולה לעלמה פזורת דעת שמסרבת לקחת אחריות על חייה, או להסתכל לאמת בלבן של העיניים. כי מה בסך הכל רציתי? מעט חום ומגע אנושי, מלווה בפור פליי ומסתיים בשאיפה באורגזמה טובה. וזהו. ורי לואו מיינטננס.

זה מדהים איך כשדעתנו משתבשת עלינו בשעת משבר, קל נורא לצבוע את העבר בורוד פוקסיה, ובה בעת להניח לכל מה שהיה רקוב מלכתחילה. אנחנו טובים בזה. וכשאני אומרת 'אנחנו' אני נוטה להתייחס אליי ולסביבתי הקרובה. העבר הופך בן רגע לאידילי, מערכת היחסים השברירית נראית קסומה מרחוק, והסקס שהיה אובייקטיבית פושר ובינוני להחריד מצטייר לפתע כמולטי קליימקסי.

באיזשהו שלב היתה לי תחושה שהגזמתי. תחושת הפאתטיות לא עזבה ודאגתי לדווח לחברתי ע' על כל התפתחות, שיהוק וגחמה. עד שהיא איבדה את זה. את כל הסבלנות שהיתה לה אליי בעבר לכל סיפורי האלף לילה ולילה שלי, החליפו חוסר עניין ואפס שיתוף פעולה. בשבוע האחרון, כלו כל הקיצין כנראה. בדיוק כמו בהתערבות שיקומית למען המטופל הבעייתי שהידרדר לדבר הלא בריא הזה, כך גם חברתי. חיכתה לי בשקט מופתי, בפינה חשוכה, אורבת ורק מחכה לרגע המתאים, שבו תוכל לשלוף את כל ארסנל הארטילריה הכבדה שתמטיר עליי ללא רחם.

אותו ערב העליתי שאלת תם. לא היתה לי שום כוונה לפתח את הנושא מעבר לזה. אבל ע' כאמור לא באמת טרחה לשאול לדעתי. אני מניחה שכשנשבר לחברים שלך לשמוע אותך מטרחן להם את השכל, יש כאלה שנושמים עמוק ומעמידים פני קשב מלא, בו בזמן שיש כאלה שקצה נפשם. והם רק רוצים לבצע בך סיכול ממוקד. הם לא ימשיכו להאכיל את החיה הזו, אלא יגדעו אותה באיבה. לעתים תוך הטחת כל האמת המרה והמכוערת בפרצופך.

כך קרה שמצאתי את עצמי, במשך שלוש או ארבע שעות, בשיחת טלפון חד צדדית, שבה צד אחד אחראי על טכניקת הנאום, והצד השני אמון על נושא התגובה לפרקים והוכחת מצב צבירה עירני משולב ביכולת הפנמה. הסבל היה כה ארוך וקשה שהפסקתי לעקוב אחר הדקות בשעון. באיזשהו שלב של השיחה אני חושבת שנרדמתי. כלומר רציתי להקשיב, ובהתחלה עוד הקפדתי לעקוב כשהרביצו בי תורה, אבל ככל שהתוכחות חזרו על עצמן רק בוורסיות שונות, פשוט רציתי למות. סופסוף יכולתי להבין איך מרגיש טיפול בהלם חשמלי.

אבל היה משהו מרענן  בבליץ ההוא באותו ערב, שהדברים כבר לעולם לא ישובו להיות כפי שהיו לפניו. הבחור ההוא הפסיק בבת אחת לעניין אותי, ובדיוק כמו שע' לא יכלה לשאת את שמו, כך חלחלה גם אליי הידיעה שמגיע לי יותר. לא להתפשר על ריגוש זול רק כי כרגע אין משהו מסעיר אחר, לא להיכנע לליבידו רגעי רק כי יבש קלות במחוזות עולמי היצרי. ושחררתי. שנה של עבודה עצמית וניסיונות שכנוע שכשלו, והנה בערב אחד ללא הכנה מראש הכל נאמר, נארז ונאפה. יש קשרים שבדיעבד עשו לנו ממש טוב, אבל היטבנו לנצל בזמן את כל מה שיכולנו ללמוד ולקחת מהקשרים האלה, וכשקשר מפסיק להפרות את עצמו, כשהמכוער גובר על היפה, כשזה הופך לקצת סאדו-מאזו, זה הזמן לטרוק. ולא להסתכל לאחור. להמשיך ללכת, לרוץ אם אפשר.

וחברים טובים נותנים לנו את האמת, בלי לרחם. בלי לנסות ליפייף, הם יטיחו את המציאות בפרצופנו המשתומם והלא מוכן. גם כשננסה להתנגד, זה לא יעזור.

ועכשיו אני בתהליך גמילה. בדיוק כמו בגמילה מסם אהוב, שנותן לך תחושה שאת סופרמן כל יכול ומאביס אותך בעודף ביטחון עצמי. כך גם התהליך שלי הוא ארוך, מהול בכאב והרבה ערגה, אבל ברור לי שלא היה מנוס ממנו. אני משתדלת שלא לעבור במקומות שהוא עובר בהם, לא לבדוק כל כמה שעות בווטסאפ אם הוא מחובר ומתי נראה לאחרונה ובאופן כללי למחוק מחוט המחשבה כל דבר שמזכיר לי אותו. וזה תהליך הכרחי רק בזכות ההבנה שאם אני לא אלך מהקשר הזה, הצד השני לבטח לא ימהר לעשות זאת במקומי. מדובר אכן בתהליך קשה וסיזיפי המנוגד לכל הטבע האנושי שלנו, אבל יחסי הסאדו מאזו שהפכו את הקשר הזה למה שהוא, פשוט גרמו לי להבין שזה רע לחזור אחורה. כי אני כבר ממש לא שם. פלוס הסבל שהשיחה הזו הסבה לי, גרם לי באופן טראומתי להתנתק מכל מה שחשבתי שרציתי, כל מה שחשבתי שעושה לי טוב. והעיקר שלא אאלץ לעבור את הטרגדיה הזו שוב. ולשמוע כמה נזק אני עושה לעצמי וכמה זמן יקר אני מבזבזת. האמת אמנם כואבת לעתים, אבל יש דברים שחייבים להיאמר. גם אם בצורה הכי חותכת ומרושעת. בשביל זה יש חברים.

>> לכל הטורים של לילי רוז




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך