עולמות מענגים

הומור וחשק מאפיינים את כתיבתו של עלא חליחל הכותב על רומן סודי עם קרלה ברוני, ושפרה קורנפלד בנתה עולם מפואר שקרס לרומן רומנטי. ביקורת ספרים חדשים

01/07/2012
אריאלה רביב קבלו עדכונים מAriela
  • RSS

עלא חליחל – יחסיי הסודיים עם קרלה ברוני

מערבית: ברוריה הורביץ

כנרת-זמורה-ביתן, 223 ע"מ

יש ספרים שהכותרת שלך מכריחה אותך לקרוא אותם, תחשבו על "המקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה", או "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", אפשר לא לקרוא ספר כזה? כך עם "יחסיי הסודיים עם קרלה ברוני", ספר כזה פשוט מדלג מעצמו לתוך היד, וטוב שכך, כי קובץ הסיפורים הקצרים של חליחל ישמח מאוד את חובבי הז'אנר – עם סיפורים שנוגעים בהמון תחומים - רומן חשקני שהמחבר מנהל עם קרלה ברוני, בחור ערבי-ישראלי שמחליט פתאום לגדל זקן, זוג שמגלה שהעובר שלהם סובל מתסמונת ומתלבט מה לעשות, ונער שהפך לסופר פשוט כי הוא לקח אתו עט לכל מקום.

כל סיפור של חליחל הוא זרקור ממוקד שמאיר פן בהוויה האנושית, ולמרבה השמחה, בכתיבה של חליחל יש שני מאפיינים מאוד מאוד בולטים: הומור וחשק. במובן הזה חליחל מזכיר קצת את הסופרים היהודים הבולטים בארצות הברית – כמו פיליפ רות או ג'וזף הלר – הוא גם שייך לחברה הישראלית וגם לא. הוא מספיק חריף כדי להצביע על הפגמים, ולצחוק עליהם ובעיקר על עצמו תוך כדי. אף אחד לא יוצא ממש טוב או ממש רע בסיפורים של חליחל, בדיוק כמו בחיים, וזה מה שהופך אותם לטובים כל כך. תענוג לקרוא סופר שמפגין כל כך הרבה ידע, אירוניה, דקות הבחנה, וחשוב מכל: חמלה גדולה וגורפת.

שפרה קורנפלד - החצי השני של הלילה

זמורה-ביתן, 251 ע"מ

אחד הדברים המופלאים ביותר בספרות הוא האפשרות לעבור לגור לזמן קצוב בעולם אחר לגמרי, ובספרה קורנפלד לוקחת אותנו לגור עם קהילה קטנה ומחופפת של חוזרים בתשובה, שחיים על פסגת הר נידח באזור ירושלים. בראש הקהילה עומד הרב ישרואל ויסגלאס, טיפוס מלא כריזה ונכלולי למדי שמקבץ סביבו בדרכים שונות ומשונות חבורה של מוזרים, שדי מהר מפתחת מאפיינים של כת, שבה חוקי הקהילה חופפים, כשזה נוח, לחוקי ההלכה. הספר מתמקד בעיקר בסיפור האהבה של דבורה גרינפאל ורובן ויסגלאס, בנו הבכור והדחוי של הרב, ואיך שני הצעירים מצליחים להגשים את אהבתם למרות שהדבר עומד בניגוד גמור לרצון הרב.

בעזרת השפה, תיאורי הנוף והאנשים, קורנפלד בוראת כאן עולם שיענג גם את מי שצופה בו לראשונה, וגם אנשים שמכירים קהילות דומות ירגישו בו בבית – כיוון שמאוד קל להתמסר לבריאה של קורנפלד. בתחילת הספר אנחנו מתוודעים לדמויות המרכזיות, על הטוב והרע בהן, ולומדים איך הקהילה נוצרה, ומה מאפיין אותה. השלב הזה כתוב כל כך טוב, שאנחנו סומכים לגמרי על הסופרת שתדע לאן להוביל אותנו. דווקא בגלל האמון הזה, המשך הספר כל כך מכעיס - בשלב כל שהוא כל המבנה המפואר שקורנפלד בנתה, הדמויות המעניינות, התובנות החכמות וההסתכלות המקורית קורסים לתוך רומן רומנטי, מה שמשאיר אצל הקורא תחושת רמייה – בשביל זה היא התאמצה? בשביל זה סמכתי עליה כל כך?

אין הרבה דברים שיאכזבו חובב קריאה יותר מאשר ספר שמתחיל ממש, אבל ממש טוב, ובאמצע מתפוגג. לא בגלל שלקורנפלד אין כישרון, או ידע, לא ולא, היא כותבת נהדר, היא יצרה עולם מרתק, ואיפשהו פתאום נגמר לה האומץ. במקום להתמודד עם סוגיות מורכבות, היא ברחה לפתרון הקל ביותר, שבו האוהבים הצעירים חיים באושר ועושר. סביר להניח שיש קוראים שיתמוגגו מהסוף הזה, אבל ממישהי שהוכיחה שהיא יודעת לכתוב ולהאיר את העולם בצורה מקורית ציפיתי ליותר, והציפייה לא התממשה.

צילום שפרה קורנפלד: אברהם קורנפלד




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה