אני, הבלוג והפרעת הקשב: חלי גולדנברג

למעלה מ-80 אלף איש קראו את הפוסט של חלי גולדנברג על הפרעת הקשב שלה, והיא בסך הכל רצתה להתבטא. איך נולד הבלוג "תקריב", וכיצד הוא שינה את חייה? השאלון

28/06/2012
גילי גרשוני קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» לא תכתוב על האקס. גולדנברג

עד שתקריב הגיע, הכרנו אותה בתור חלי גולדנברג השחקנית, מיס "כאן לא יועילו" מה"להקה" ושאר אגדות. היום, היא חלי גולדנברג השחקנית, הכותבת, הצלמת, נושאת הדגל הגאה של הפרעת קשב וריכוז, האם הגרושה, הדעתנית, המצחיקה והכועסת: הכי בלוגרית. ביקשנו ממנה לענות על השאלון שלנו:

כמה זמן קיים הבלוג?

"שש שנים"

איך היית מתארת את הבלוג שלך?

"הבלוג שלי הוא הדרך והמקום שלי לספר ולהגיב ולבטא. סוג של ערוץ ביטוי אישי, מיידי ומשמח. יש בו הרבה מאד מילים ובשנתיים האחרונות הרבה מאד צילומים. הוא מתרוצץ – בדיוק כמוני -  בין פתיחת עצומות לתיקון עוולות עד לתיעוד הסנדויץ' המיוחד שהכנתי לבת שלי. בין תסכול על מה שקורה במחסומים בשטחים הכבושים עד לפוסט המנסה להבין מה בלעמוד מול המצלמה כובש כל כך. בקיצור, הוא סוג של הפרעת קשב אינטליגנטית ולא דומה לכלום בדיוק כמו בעליה, אני מקווה"

מתי התחלת לכתוב בלוג ואיך זה התגלגל?

"1 ספטמבר 2006 – זאתי, להלן הבת שלי, הוסעה לביה"ס. חזרתי הביתה וכתבתי לאורי ברוכין מ"רשימות"  - יאללה, פרסם. גיא מאירסון, שכתב את "צעד קטן" – סרט שביים שחר סגל - ואני נסענו לפרמיירה של הסרט בחיפה. גיא סיפר שיש לו בלוג, אני שאלתי מה זה, הוא הסביר. חזרתי הביתה, פתחתי את הלינק וזהו. זה לקח זמן, הסצנה הייתה אחרת, לא היו בלוגים של אנשים מוכרים, אף לא אחד, ידעתי שאהיה ראשונה ומאד חששתי. ידעתי שאני צריכה לקבוע גבולות. פחדתי מטוקבקים, מסתבר שאין כמעט בכלל, מחשיפה מסוג חדש, ובסופו של תהליך בן חצי שנה כמעט, בין ההיסוס למשיכה העצומה, התשוקה ניצחה, ואין שמחה ממני שכך".

על מה לא תכתבי?

"בשלב די מוקדם, הגיעה הבדיקה הרצינית באמת, מהם הגבולות שאני מציבה לעצמי בכתיבה. אני אדם מוכר, יש לי אקס – אחד לפחות – מפורסם ממש, יש לי איתו ילדה מצוינת, משפחה מקיפה וחיים, ואני מודעת מאד וזוכרת את העובדה שמה שמגיע לרשת נשאר שם ל ת מ י ד, ולכן קבעתי קו מפריד בין הפרטי לאישי. אם אתה אדם כותב אין אפשרות אחרת, רק להשתמש באישי, אחרת אין טעם. מצד שני, לטעמי ודעתי, על הפרטי מחובתך לשמור ככזה. אין מילים על אקסים, אין צילומים של זאתי. אני מנסה, עדיין, לשמור על זכותי לכתוב עלי כאמא, ועל חובתי לשמור על פרטיותה ולא לכתוב עליה כאדם. לכתוב עלי כתא משפחתי לא פשוט של אם ובת ועדיין בלי דיווחי גרוש. משימה לא פשוטה, אני מקווה שאני עומדת בה ושומרת על הגבול שהצבתי לעצמי".

>> בואו לפגוש את הבלוגרים המובילים בארץ, לשמוע הרצאות ולהשתתף בכיתות אמן, בכנס הבלוגרים של סלונה, בלוגו. לפרטים והרשמה

מה היתרון בכתיבה דווקא בפורמט של בלוג?

"המיידיות, העצמאות, החופש לכתוב, לצלם, לפרסם, לשנות כ ר צ ו נ ך. והיכולת למחוק.  ואחד חסרון: הבלוג משביע את הרצון לביטוי וכתיבה ולכן הכתיבה האחרת, זו המצטברת בבטן ובנשמה, זו הכותבת סיפורים, וספרים ופרוזה מואטת מאד. מפלצת המיידיות מחלישה אותה".

באיזו תדירות את כותבת?

"פעם פעמיים בשבוע. לפעמים יומיום, לפעמים שבועיים בלי. לא רק בגלל צילומים ועבודה, אבל בעיקר"

פוסט שאת הכי גאה בו? ולמה?

"הפרעת קשב, עדות אישית כי קראו אותו למעלה מ80,000 קוראים. כי הוא מקושר לכל אתר המתעסק בהפרעות קשב, כי כמות המיילים והתגובות שאני מקבלת על כמה הוא עזר לאנשים להבין למה הם מרגישים ככה, לאיזה כיוון להפנות את הפנס או איך הם מבינים את הילד שלהם, את בן זוגם, את עצמם פתאום, היא עצומה וזה משמח אותי הגילוי משנה חיים הזה שלהם. היום זה לא עניין גדול לספר, מעט אופנתי אפילו, אבל אז? סוד אפל שלוחשים למורה של הילד, דבר כזה שיש רק לילדים ועובר כנראה אחרי הבגרות אם-מצליחים-להגיע-אליה-כמובן. אני גאה בעובדה הזו, שהייתי ראשונה לספר בקול רם ואישי ש"יש לי הפרעת קשב" ולהרחיב, ולהרגיע. היא נחמדה, אני גם, הדגש על גם, מחבבת אותה".

מאיפה את מקבלת השראה לכתיבה?

"מהכל, כל הזמן"

כיצד היית מגדיר את מערכת היחסים שלך עם קוראיך?

"אמביוולנטית. הם מכירים אותי היטב, כי אי אפשר שלא כשקוראים אותי, והם זרים. אני חושפת בפניהם דרך המילים שלי ומתמלאת מבוכה, ואני בעיקר שמחה איתם, על אלפיהם, מ א ד".

האם, ואיך, הבלוג השפיע על החיים שלך?

"הבלוג שינה את חיי, אין בכלל ספק. הכרתי, וזה לקח זמן, לא מעט בלוגרים מ"רשימות" שהפכו ללא ווירטואליים, וחלק לא מבוטל הוא מעגל אנשים שאני מחבבת מראש, כמעט בלי תנאי ונותנת בו אמון. הכתיבה שלי הפכה מיומנת, משויפת הרבה יותר. את הטור שלי ב"ידיעות אחרונות" קבלתי דרך ובגלל הבלוג, דבר ששימח אותי עד בלי סוף. קבלתי פניות מלא מעט הוצאות ספרים בגללו, הצילום שלי גדל והפך לאהבה הגדולה שלי דרך הרצון לתת למילים רובד נוסף דרך הצילומים, והיום זה כמעט עובד הפוך. לפעמים, המילים מתווספות לתמונה. וגם, בעיקר, הרבה אנרגיה ומוטיבציה ושמחה נוספו לי דרכו".

איזה בלוגים את קוראת בארץ ובחו"ל?

"וואוו. אין סוף. זה כמעט אכזרי לבקש ככה המלצות. ניסיתי, נשבעת שניסיתי, אין אפשרות להמליץ על שניים שלושה ארבעה. באמת באמת שלא. ההמלצה שלי למי שמעוניין להתקרב לעולם הגדול, האין סופי בתכניו של הבלוגים היא פשוט להתחיל לקרוא אותם, את כולם. לשמור את אלה המעניינים וגם להיכנס אל המגיבים שלהם שלא מעט מהם מחזיקים בלוגים בעצמם. זה ייקח לא הרבה זמן ומגלים לבד מי ומה, וזה מומלץ מאד, יש שם הכל, ובשפע".

אישיות מהרשת שהיית רוצה לשתות איתה קפה? ולמה?

"את זאת שכותבת את הבלוג שאני כותבת בעילום שם כבר שנתיים, כי הגיע הזמן".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה