פצועים פצועות

הדר לוי חיפשה פנויים ופנויות אבל מצאה "פציעות קלות, פציעות קשות, הרבה נפגעי חרדה, וכולם מתהלכים, עובדים, חיים, יושבים בבתי קפה - הגוף שותה מקיאטו והלב שותת דם"

26/06/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS
» מה עשו לכם, חברים? (צילום: Thinkstock)

"מתי נקבע?", שואל אותי הדייט המשודך שמעולם לא פגשתי.

"אפשר מחר", אני עונה.

"מחר??? באמת???", הוא עונה בהתרגשות, "אז אני אתקשר ונקבע?"

"כן"

"יו , איזה כיף!!", הוא אומר, וההתלהבות שלו מתחילה להישמע מוגזמת.

"מה יוצא דופן בזה?", אני שואלת אותו

"לא יודע, זורם כזה, גמיש. בכיף", הוא מנסה להסביר את האקסטזה

"וואו, מה עשו לך?", אני שואלת. הוא צוחק.

אבל אני שאלתי באמת. מה כבר עשו לבחור הזה בעבר, שברגע שמישהי רק אומרת "כן, ניפגש מחר", זה מפתיע אותו לטובה. בטוח עשו לו משהו. הוא יצא לאחרונה מגירושים לא נעימים, אבל מה שלא יהיה: העולם הזה מלא באנשים שעשו להם והם מנסים להתמודד עם זה. הם כאילו פועלים אבל בסך הכל מגיבים.

אני מוציאה את הראש אחרי 13 שנה החוצה. אצא לי השוקה, רק כדי לגלות שמשוק הפנויים פנויות כולם הפכו ל"פצועים פצועות", כמו שאומרת חברתי יעל. חיים מתים, גוויות מתהלכות. פציעות קלות, פציעות קשות, הרבה נפגעי חרדה. כמה נפגעי הלם. הם מתהלכים, עובדים, חיים, יושבים בבתי קפה - הגוף שותה מקיאטו והלב שותת דם.

שנעיף מבט מסביב?

על הבר, מנסח אסמס, יושב ההוא שהאקסית שלו זרקה אותו – והוא פצוע קשה מחפש רק להשיב אליו את הבטחון האבוד תוך כדי זגזוג בבחורות ושילוח מסרים כפולים לכל עבר. רוצה, לא רוצה. מפלרטט לא מפלרטט. מה שבנות קוראות לו: לא רציני. הוא דווקא מאוד רציני. רציני בלשקם לעצמו את האגו.

מאחוריו על הבר, מדליקה סיגריה - ההיא שבעלה לשעבר לא שכב איתה בכל ארבע השנים האחרונות לקשר. היה בית וילד, אבל לא היה סקס. והיא, פצועה בינוני, תשכב עכשיו עם כל מי שתמצא: הבחור מהבר, הברמן, המאבטח, הידית של הדלת ולא תביט לאחור. מה שגברים יכנו זורמת. היא דווקא תקרא לזה נקמה.

בוא נעבור לשולחן עם ההוא שמתחבא מאחורי עיתון. האהבה שלו נגמרה אחרי שנה. לא היינו מאושרים, הוא יגיד. למעשה, הוא רצה אותה מאוד אבל זה לא הסתדר - והוא, נפגע חרדה, יהיה לו מאוד קשה להיפתח שוב, להאמין שזה אפשרי לכן מעכשיו הוא מתרכז רק בעצמו. ובסוני פלייסטיישן. זאת הזוגיות הכי בטוחה שלו.

בשולחן מולו, יושבת לבדה ונזכרת איך הכל היה מושלם, בית, איקאה, עיתונים בשישי, קניות בויקטורי, עד שפתאום הוא בגד בה - והיא, פגועת הלם. מסתובבת בעולם, מנסה להסתיר את העובדה שהיא בשוק. עם חולצה מזארה, חצאית ממנגו, וכאילו הכל כרגיל. אבל היא לא תאמין יותר לאף אחד. בעיקר לא לעצמה.

ואני?  מביטה באותם פצועים פצועות ונאנחת. אני לא אתן לזה לשבור אותי, אני מנסה להתחיל מחדש, לנשום אוויר חדש, להזרים דם חדש. אני לא פצועה כמו כולם. אני נקייה, חדשה. והנה זה מתחיל:

הכרתי מישהו. הוא מוצא חן בעיני. השרירים שלי זזים אחרת, התנועות שלי משתנות, אני בעניין. ומיד: שלום לך אובססיה. "אז ניפגש מחר?" אז תתקשר אלי??", אני שואלת אותו, ומיד יוזמת פעילויות: "יש הופעה טובה נוכל ללכת ביחד. יש לך וואטס אפ?".

כמה שעות אחר כך: "סתם רציתי לבדוק אם אתה ער/סיימת לעבוד/יש לך הוט".

אני נהיית רודפת, לוחצת, חסרת סבלנות. במסווה של כנות, ושל "אין לי כח לשחק משחקים" אני הופכת למפלצת של תשומת לב. אני כל כך מתלהבת מהרעיון שיהיה לי חבר, שאני שועטת לכוון המטרה, בלי שאפילו בדקתי מי הפרטנר והאם אני בכלל רוצה אותו. יותר חשוב לי שהוא ירצה אותי.

אל תאשימו אותי, תאשימו את מה שעשו לי. כל כך חסרה לי אהבה, אני כל כך עייפה מהקשר הקודם, שאני אשיג אהבה בכל מחיר. אתה שומע? אתה תאהב אותי! ברור לך??? אז עפתי גבוה והתרסקתי כואב מדי. כן, לא נעים להודות, אבל  גם אני כנראה פצועה.

ההוא לא רצה אותי. או שלא רצה את עצמו. לא יודעת. אני מותשת מכדי לאבחן את הפציעה שלו. ואני פגועה. שוב. לא מצליחה להבין איך אפשר להיפתח ולהיסגר כמו שעון קוקייה.

הולכת למכולת. מפטפטת עם מישהו בתור לקופה. סמול טוק קצר. וישר ולעניין: הוא שואל אותי אם בא לי לראות איתו את היורו.

"מה? ככה פשוט???", אני שואלת.

"כן", הוא מחייך, "מה עשו לך, תגידי?".

>> לכל הטורים של הדר לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה