המעצר האלים של דפני ליף

ליף לא התנגדה למעצר, היא נתנה לשוטרים לגרור אותה כמו בובת סמרטוטים על המדרכה. מיכל גרוסברג, עיתונאית ועדה, צילמה ותיעדה

23/06/2012
מיכל גרוסברג קבלו עדכונים ממיכל גרוסברג
  • RSS
»

מזל טוב לדפני ליף: שנה אחרי הקיץ ההוא שהתחיל ב-14 ביולי 2011, היא חוזרת לרוטשילד. אבל לא על שום כך מגיע לה מזל טוב. הברכות הן על כך שלראשונה מאז הרימה את נס המחאה, זכתה להיעצר על-ידי המשטרה, ולאחר מספר שעות שוחררה בערבות. חמישה או ששה במספר, בצהרי היום בשדרות רוטשילד, אלו היס"מניקים שולפים אותה מתוך "הקומץ הסהרורי" שהגיע לזעוק שהוא קורס תחת הנטל הכלכלי שפשוט לא השתנה מאז אותו יום שהניחה ליף את האוהל הראשון. בטעות אני נכנסת לעין הסערה הזו, עם המצלמה של האייפון שכבר מצלמת ישירות לסושיאל קאם, (לינק לסרטון המעצר שצילמה הכותבת), רשת חברתית לסרטוני וידאו, הדומה לאינסטגרם.

חזרה לקומץ הסהרורי הנ"ל. קהל המפגינים מורכב מעשרות אנשים בודדים: כמה מאן דהואים שבלב שלם מאמינים שמגיע להם לקנות דירה לבנות שלהם, אוחזים באוהלים באוויר מעל ראשם, מוכנים להירדם גם בעמידה אם צריך. אם האוהלים יונחו על הקרקע, על כר הדשא המחודשת שלסיירת הירוקה כל-כך חשוב לשמור עליה, אלו יפורקו ללא היסוס על ידיהם. סטודנטים צעירים שלא סיימו את החודש, וגם לא יסיימו אותו כנראה גם הרבה אחרי שיסיימו את התואר, כי הנה בעל הבית העלה את שכר הדירה על חדרון של 25 מ”ר ברוטו, והנה המינוס העמיק עוד קצת, והנה הבנק היה נדיב בעוד הלוואה עתירת ריביות והנה הבוס שלהם במסעדה החליט שהבונוס מהתשרים מקוצץ שרירותית. היפיות חמודות שכבר מתגייסות לבומבמלה התל-אביבי של 2012 מפצירות בקהל לחבור אל מעגל ידיים ולהקיף את האוהלים כשאלו יונחו על הקרקע, רק שהסיירת הירוקה לא תבוא ותפרק מן היסוד. סתיו שפיר, מי שהיתה החצי השני בעבר, עומדת מאחור הרחק מליף, מצחקקת לשמע הפצרותיהן. הטיפוסים הללו הם הטפטופים הראשונים של מחאת קיץ מתוכננת, לאחר איחוד עם מובילי המחאה בעולם, ותכנון לקראת מחאה המתעתדת לקרות הערב בתגובה להתנהלות המשטרה מול המפגינים אתמול, הפגנה כלכלית ב-27.6 בקריית הממשלה והקמת מאהל מחאה החל מה-1.7 בככר רבין.

כלב השמירה מושתק

במקום גם היו כלי תקשורת. המון כלי תקשורת. למעשה, הרבה יותר כלי תקשורת ממפגינים. באלו שמגיעים להביט מן הצד בהמולה שתופסת בסה"כ חצי בלוק בשדרה, כנראה מקוננת תחושה של "בואו נתן לזה עוד צ'אנס, אבל הסיכויים שזה יצליח? אפסיים". ביניהם ניתן למצוא עיתונאים מוכרים שחלקם גם פעילים במחאה, שלא הגיעו בהכרח מתוקף תפקידם: דרור פויר, שלמה קראוס, ארי ליבסקר ונוספים. לעיתונאים תסכול נוסף בהיבט המקצועי: במקום העבודה שלהם אומרים – 'עזבו, אל תשימו את המחאה בראש סדר העדיפויות התקשורתי'. מה לעשות, המפרסמים בורחים כשהעם מוחה, וכשהמפרסמים בורחים התקשורת לא תוכל להמשיך לקבוע את סדר העדיפויות האקטואלי. כיף גדול. העיתונאי היה רוצה להמשיך להיות אותו כלב שמירה של הדמוקרטיה, והעורך בכאב לב גדול אומר לו – וותר. גם אם היה מעוניין העיתונאי להיות אובייקטיבי, כיצד הוא יכול להימשך להישאר כזה כשעושים לו קרקס מהעבודה?

מושטחת על האדמה

חזרה למעצר של ליף: כאמור, נקלעתי בטעות למקום הנכון בזמן הנכון. היס"מניקים גוררים את ליף על המדרכה, מחוץ לשדרה אל הכניסה לטוני וספה. הצלמים המאומנים כנראה עוד לא מעכלים את מי המשטרה תפסה, וזמן רב עובר בין הזינוק שלי לקלוז אפ אימתני על דפני ליף מושטחת על האדמה על-ידי ששה שרירנים, לבין מרפקים של צלמים מנוסים ממני שמקווים ללקק את הדבש מפריים מוצלח. כשליף כבר כמעט מעולפת על האדמה, אני מעכלת את הערך של הפריימים שתפסתי. אני עוצרת את הצילום ומחפשת מרחב שאוכל לנשום בו לרגע ולהבין מה אני עושה עכשיו. אני נותנת לוידאו כותרת מהבטן: “דפני ליף מותקפת ע”י המשטרה", עתירת סימני קריאה, ומעלה לרשת מבלי להסס. ככה זה הרגיש באותו הרגע.

ליף לא התנגדה למעצר, היא נתנה לשוטרים לגרור אותה כמו בובת סמרטוטים על המדרכה. סביר להניח שההתלהמות מצד השוטרים נועדה יותר כדי למנוע מההמון הזועם סביבה לחטוף אותה מידיהם מאשר להפגין אלימות כזו או אחרת כלפיה. איני טורחת אפילו לעסוק בשאלה למה נעצרה דפני ליף והאם המעצר היה מוצדק או לאו. מחד נשמעו קולות שאומרים כי המשטרה טוענת שליף תקפה את השוטרים, מאידך חבריה פעילי המחאה מלגלגים על הצהרה זו. בצפייה חוזרת ונשנית בסרטון, במעקב אחרי כמות השיתופים בפייסבוק, אני נוכחת להבין יותר ויותר שלא מדובר ב"למה", אלא ב"איך". איך נעצרה דפני ליף, והאם המעצר באופן הזה היה מוצדק או לאו?

בשלב מאוחר יותר שיניתי את כותרת הסרטון: “דפני ליף נעצרת באלימות על ידי המשטרה בהפגנה ברוטשילד". אני חשה שאולי התחושה הראשונית שלי היתה חריפה מדי כלפי המשטרה ואופן המעצר, שככל הנראה ניסתה לבצע את עבודתה, ובצער כך יודעת לבצע אותה. נתקלתי פה ושם בביקורות על האופן שבו "עיצבתי את דעת הקהל" עם הכותרת הראשונה, אבל מאות השיתופים כנראה מעידים על הזדהות: מה שראו עיני ומה שקלטה המצלמה כנראה לא שיקרו. כנראה גם המשתפים האחרים הרגישו שה"איך" הזה פשוט נראה רע.

והערה אחרונה על הפופולריות שבתיעוד וידאו בהפגנות: בנוסף לצלמי התקשורת והמפגינים, היום גם השוטרים הצטיידו במצלמות. במשטרה כנראה הבינו שכדי לאזן את ההו-הא-אלימות-משטרתית שמפגינים מצביעים עליה שוב ושוב, עליהם להציג גם את הזווית שלהם (ואולי גם לבנות את קלסתרון המפגין הפוטנציאלי לקיץ הקרוב). למרות כל הרצון הטוב של משטרת ישראל להיטיב עם הדימוי שלה, הייתי בחורה אקראית שנקלעה בטעות למקום הנכון בזמן הנכון עם מצלמה דלוקה ביד, ולא משנה איך יערכו את זה, זה פשוט נראה רע, ממש רע.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה