מחאה חברתית של נשים - האמנם?

עפרה אור מבקשת לנפץ מיתוס: גם המחאה החברתית של הקיץ הקודם הונהגה על ידי גברים ודיברה בשפה זכרית. כן, גם עם דפני ליף וסתיו שפיר

19/06/2012
עפרה אור קבלו עדכונים מעפרה
  • RSS
» תפגש עם נציגי מחאה מהעולם. אור

תודו, לא חשבתם/ן על זה. למה לטרוח ולבדוק את מקומן של הנשים במחאה החברתית? הרי המחאה החברתית החלה ביוזמת נטיעת האוהל של דפני ליף שסחפה אחריה המונים, והובלה על ידי דפני ליף וסתיו שפיר. בהמשך נתגלעו חילוקי דעות והשקפות בין מובילות המחאה למנהיג הסטודנטים שמולי, אולם אם היום תבדקו עם אזרחים מן השורה מיהי הדמות העולה בזכרונם בהקשר לארועי קיץ 2011, הרי זו דפני ליף. פגשתי לאחרונה את דפני בכנס ושאלתי אותה אם היא מגיעה לבית העם, מעוז המחאה החברתית. תשובתה היתה כי אינה מגיעה לבית העם כי יש שם 'אנרגיות גבריות'. רבות נכתב על סגנון המנהיגות ה'נשי' של דפני ליף שאופיין בהיותו רגשי, מחבר ומחבק, ולא כוחני. בשל כך עוררה דפני התנגדויות והתבטאויות מזלזלות במעוזות הכוח הגבריים כמו התקשורת הישראלית, שמהרה לחבק את שמולי שסגנון מנהיגותו תאם את הידוע והמוכר, מה שדפני מכנה 'אנרגיות גבריות'.

אם כך, בואו ונבדוק מה היה והווה מקומן של הנשים במחאה החברתית. כיוון שדרישתה של המחאה הינה צדק חברתי, אני מזמינה אתכן לענות על השאלה: "מהו צדק חברתי?". מחאת קיץ 2011 התיימרה לא להיות פוליטית ולא סקטוריאלית על מנת לכלול בתוך משתתפיה את כוווולם, ועל כן דרישות סקטוריאלות עומעמו. גם נשים נחשבות "סקטור", משמעות המילה "סקטור" הינה תחום. כיצד אפשר לכנות 51% מהאוכלוסיה תחום/סקטור? אי השוויון הבסיסי בחברה הינו אי השוויון המגדרי. יקומו בוודאי אנשים ונשים ויחלקו עלי, יעלו את אי השויון המעמדי, הלאומי, האתני, אי השוויון הנוצר עקב נטייה מינית ועוד ועוד... נכון, דרישה לצדק חברתי נוגעת בכל ביטוי  של חוסר שוויון, אך גם אם נתייחס לאי השויון האתני, לדוגמה, אשה המשתייכת לעדה המופלת לרעה, מעמדה בעדה נחות בהשוואה לגברים. כך שהדיכוי של נשים, כאשר נוספים לו עוד משתני דיכוי כמו: לאום, מצב סוציו-אקונומי, הינו דיכוי מוצלב, כלומר, דיכוי רב-מימדי. אני חוזרת למחאה: במחאה לא הועלתה כלל סוגיית צדק חברתי בהקשר נשים. אולי הועלתה בהתייחסות צרה, לאמהות לילדים רכים. גם התייחסות זו, בסיסה מקבע את הסדר החברתי לפיו נשים אחראיות לילדים ולגידולם, גם כאשר הן עובדות ומפתחות קריירה. ראינו בצעדת העגלות כי רוב ההולכים היו הולכות. בשל כך, משום שסוגיית צדק חברתי בהקשר נשים לא הועלתה לסדר היום במחאה, ארגוני נשים "ישבו על הגדר" זמן רב ולא היו שותפים פעילים במחאה, למעט תנועת "אחותי", תנועה פמיניסטית מזרחית, שהיתה פעילה במאהל לוינסקי, ופעלה בעיקר מתוך דאגה למצבן הכלכלי של נשים קשות יום.

ומה היה מקומן של הנשים הפעילות במחאה? את המחאה התחילו והובילו בתחילתה נשים, אבל עד מהרה  הנשים עברו אל מאחורי הקלעים, המשיכו לעבוד, לארגן ולהשקיע, כאשר על הבמות בעצרות המחאה, בשולחנות עגולים בתקשורת, ב"יציאה אל העולם" הופיעו גברים. ואז השפה חזרה להיות גברית, החלטית וכוחנית, השפה המוכרת הידועה והאהובה על האמונים על ה"סדר הישן". אם אנחנו רוצות ורוצים לשנות את הסדר הישן, להחליף אותו בסדר חדש, עלינו לאמץ את השפה ה"נשית" השפה המחברת-מחבקת, המאפשרת ריבוי ורב-תרבותיות. לשם כך עלינו לאפשר מקום לנשים בקדמת הבמה.

והיכן היו נשים בשטח, במאהלים? מה קרה אתן? לאחר הקמת המאהלים והתרבותם, מהר מאוד החלו להשמע קולות אודות הטרדות מיניות בהם. גם אם במחאה בה כביכול טושטשו הבדלים בין אקטיביסיטים ואקטיביסטיות, נשים סבלו מהטרדות מיניות, כיוון  שבסדר החברתי הקיים  עליונות גברית נשמרת באמצעות דיכוי נשים. האין זו סוגיה שיש לטפל בה במסגרת חתירה לצדק חברתי? המאהלים שהוקמו בערים, התאפיינו בחלוקה מגדרית: המנהיגים במאהלים במרכזי הערים באזורים המבוססים, המאהלים אליהם הופנו אורות הזרקורים וגם צ'ופרו יותר במזון, היו גברים. המאהלים בשולי הערים באזורי המצוקה, מאהלים אליהם הופנו אורות הזרקורים פחות, ולמרות המצוקה הקשה של יושביהם האספקה אליהם היתה בקילוח דק, הונהגו בעיקר על ידי נשים. פעילות המחאה שלקחו אחריות על מאהלים, לנו בהם בתורנות. מאחר ונשים תמיד חשופות לאלימות מינית וחיות בחשש מתמיד ממנה, עוררה הלינה פחדים וחששות מהטרדות מיניות. ניתן לומר כי הנשים במחאה שלמו מחיר יקר יותר על פעילותן.

הגברים שלטו בפריפריה

וכיצד התנהלה הפעילות באזורי הארץ השונים? מגוף ראשון אני יכולה לספר לכן כי בעיר הפריפריאלית בה השתתפתי כפעילת מחאה, ההתנהלות היתה גברית-היררכית למשעי. מי שעמד בראש המאהל (למה צריך מישהו שיעמוד בראש?) נסה בתחילה בכל הדרכים להדיר אותי מלהשתתף בדיונים, ונאות רק לאחר לחץ כבד שהופעל עליו מצד חברים. ההחלטות לא נתקבלו בדרך דמוקרטית, הניהול היה צנטרליסטי. מתוך נסיוני האישי אני יכולה לשער כי התנהלות זו לא היתה חריגה בנוף המחאה.

ומה באשר לחידוש המחאה? באחד מהמיילים שקבלתי מפעילי מחאה לקראת חידושה בקיץ זה, הופיע הלוגו: "גם אני אחד ממליון". הגבתי כי כיוון שאני אישה איני מצטרפת לפעילות בה אני מוגדרת "אחד", כיוון שאני אשה אני "אחת". תגובתו של השולח היתה, כי אשלח הצעות אלטרנטיביות ללוגו, והוא יתייעץ עם חבריו באשר להחלפתו. לאחר חילופי דברים אלו ולאחר ששלחתי הצעות חילופיות, פסק הקשר... אי ראיית הבעייתיות בהכרזה "גם אני אחד ממליון" מצביעה על החסר בניהול גברי של המחאה, שאינו רגיש לנשים ועושה כביכול ניטראליזציה של מגדר משתתפי המחאה. זה לא נכון, לא חכם, לא בונה ולא מעורר נשים לפעולה. מאחר ותרומתן של נשים כה רבה לפעילות המחאה, על מנת שיותר נשים ירצו להשתתף ויחושו כי אינן נשחקות, נלחמות מול תחנות רוח, ומודרות בדרכים גלויות ונסתרות, יש לתת את הדעת למה שמפריע לנשים, להתנהל בדרך פחות היררכית ויותר משתפת "פמיניסטית" ולאפשר להן להגיע לקדמת הבמה.

>> הכותבת תעביר סדנה במסגרת יום עיון ב-22.6 בשעה 13:00 בסמינר הקיבוצים הנקראת: "צדק חברתי בהקשר נשים ופמיניזם: הצד הנסתר של המחאה". הסדנה מתקיימת במסגרת מפגש עם פעילי מחאה מהעולם. לפרטים נוספים לחצו כאן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה