חרדת החופש הגדול

גילי קצנלנבוגן מתכנן כבר מה לעשות עם הילדים בחודשיים הקרובים: זה מתחיל כשהוא זורק אותם לטבע בלי פלאפונים

18/06/2012
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS

הנה זה מתחיל...המיצמוצים בעפעף העליון של עין שמאל  אלו שמופיעים תמיד לקראת תחילתו החופש הגדול, ואם אתן ממש מתעקשות לדעת, הבנים שלי יואב ויובל  כבר בחופשת שחרור מוקדמת, אוירת החופש כבר מרחפת כאן בבית וכשהיא מרחפת זה אומר שחברת התוכן שלי נכנסת לפעילות מתחילת חודש מאי, ואנחנו ,הגרושה שתחיה ואני מתכנסים ומחליטים מה עושים. רק שהפעם קצת ננטשתי גם על ידה (בפעם שניה ב 13 שנה האחרונות) כשהודיעה לי שהיא והבנזוג שלה טסים לעשרה ימים. נו טוב...אז היא נוסעת ואני כאן לבד שוב. זאת אומרת ממש לא לבד, אני כאן נשאר עם החבילה הזו שנקראת "ילדי החופש הגדול".

מי שהמציא את צמד המילים הללו החופש הגדול היה עקר כנראה, כי החופש הגדול האמיתי, ובואו לא נתייפייף כאן ונצא זו נגד זה: מתחיל אצלנו ההורים בראשון בספטמבר כשהילדים שבים לספסל הלימודים.

לקראת ה"חופש הגדול", חשוב לי -  במיוחד כהורה גרוש - לדאוג שיהיה סדר ושהילדים לא יזלגו להם למה שאני קורא החלל הריק, או החור השחור בו אין בעצם כלום חוץ מרביצה מול האייפד או הטלויזיה. אלה הם מצבים בהם השאלה הנפוצה ביותר היא: "אבא, מה עושים?" או המשפט "אבא מצ'עמם לי אוףףףף". לפני כמה שנים חיסלנו את המשפטים האלה סופית, כשהגרושה ואני גילינו את הסטארט אפ הגאוני שקוראים לו "קימאמה".

זהירות.. כאן אני מתחיל להיות קצת ג.יפית ,או אם תרצו במקרה שלי ג. יפה.

קימאמה הינו מחנה קיץ עם שני סניפים בארץ, אחד במכמורת, והשני בגליל העליון קיבוץ עמיר. מגיעים לשם ילדים מכל העולם ומתערבבים עם הילדים הישראלים שלנו, ונוצר כאן משהו מאוד מאוד יפה. מיזוג גלויות של ממש בארץ הקודש היפה והשלמה שלנו. מעבר לערכים הרבים ולפעילויות המדהימות שם, אחד הדברים שיותר מצאו חן בעיני הוא שילד שמגיע לשם דבר ראשון מפקיד את מכשיר הטלפון שלו עם הגיעו ואסור לו להשתמש שם בכל כלי עזר אלקטרוני שיאפשר לו איזשהו מגע עם העולם החיצון, הלא הוא אנחנו ההורים. זה כבר נפלא לכשעצמו - לא? וכך מיד מדריכי קימאמה הופכים אותם לילדים הכי מנותקים ובעצם להכי מחוברים שיש!

הילדים שרים שם שירים, רוקדים ריקודים, מנגנים בכלים, שטים במפרשיות וקיאקים, רוכבים על סוסים, מתחילים עם הבנות , מדברים באנגלית, נהנים ויוצרים קשר עם ילדי העולם הגדול. ואני? אני בבית מבלה לי גם שבועיים של איכות מתמשכת, חוזר לגיל 16 עם המון פעילויות שלא כאן המקום לפרטן בבית ריק וזה גם נעים וקסום הלבד הזה לפעמים, אם הוא מגיע במינון כמובן.

מדי כמה ימים מותר לכתוב מיילים שמגיעים לילדים המחולקים שם לשבטים ולכתוב לו כמה אתה "מתגעגע" אליו וכמה הוא "חסר" לך כל כך כאן בבית וכמה אתה כבר "מחכה" לרגע בו תפגשו שוב..ותמיד תמיד לדרוש בשלומו ולאחל לו את כל הטוב שבעולם.

בכל קיץ אנחנו שולחים אותם למכמורת, משנפתחה עכשיו האפשרות גם בגליל שהוא יותר זול בהרבה - אני שוקל ברוח המחאה החברתית הציבורית והצדק הקיומי של משפחתנו לשלוח אותם לשם, לקיבוץ עמיר, כפוף להסכמתם כמובן.

אז כדי שיהיה לכם סדר בראש , אם בקימאמה מכמורת מדובר על 300-350 בני נוער במחזור (שלושה מחזורים), כאן בגליל, בקיבוץ עמיר, מדובר על מחנה בוטיקי כזה עם 80-100 חניכים במחזור. משהו יותר אינטימי המבוסס על פעילויות טבע, קורס רכיבה על סוסים לפי רמות, קורס צפרות באגמון החולה (משהו שאני אישית תמיד חלמתי עליו), מדורות בערב, ראפטינג בירדן ועוד המון המון פעילויות.

אחרי הסדר בראש נעשה לכן גם סדר בכיס, אז ככה: בקימאמה בגליל, מחזור של שבועיים כולל הכל עולה 5,500 שקל בעוד שבמכמורת  מדובר על 7,000 שקל וזה ללא ספק הבדל משמעותי. חוצמזה, לי אישית ונראה לי שגם לילדים - הקטע הבוטיקי הזה, הפחות המוני, בגליל  - דווקא די מוצא חן.

עכשיו נותרה לי רק שאלה אחת ואני בטוח שמישהי תבוא לקראתי ותחלץ אותי כמו מלאכית של ממש: יש למשהי רעיון מה אני עושה במשך ששת השבועות הנותרים? עד שיתחיל לנו ההורים ,החופש הגדול- ב-1 לספטמבר?

>> צילומים: רותם גולן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה