הם עדיין ילדים, תהיו ההורים שלהם

מחרתיים זה מתחיל שוב, החופש הגדול של המתבגרים, מה הם עושים עם כל החופש הזה? הם לא מספיק גדולים בשביל לעבוד וגדולים מידי על קייטנות. הבעיה היא לא רק שלהם, היא גם שלנו

18/06/2012
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • RSS
» ThinkStock

מאת בשמת כרמון הדני, מנכ"לית עמותת יהודה וישראל

בל"ג בעומר האחרון בשעות הערב המאוחרות במסגרת שיטוט בין מדורות בשכונות, נתקל הילד הפרטי שלי בשני מקרים של ילדים שתויים לגמרי, על קצה גבול האלימות. הראשון היה בכיתה ח' , השני ב - ט'. הוא חזר די המום הביתה ואני הזדעזעתי ונבהלתי. זה לא שאני לא מודעת לצערי לשימוש הנפוץ של אלכוהול אצל בני נוער, אבל בגיל הזה?

למחרת החבר'ה שלי מ'יהודה וישראל' הלכו לנקות חופים במסגרת הפעילות שלנו בעמותה. אני עומדת בראש עמותה שהחזון שלה הוא להעצים בני נוער למעורבות ואחריות חברתית ברוח ואהבת לרעך כמוך. הנוער שמגיע למועדון שלנו במרכז תל אביב הוא נורמטיבי ואיכותי , בגילאי 14-18 ומגיע לגמרי מבחירה. בעיקר בגלל התוכן אבל גם בגלל החבר'ה. באותו יום צוות אקולוגיה היה אחראי על ההתנדבות, זה היה יום חופש והם הלכו לנקות את חוף ירושלים, הקרוב למועדון הנוער שלנו. בחמש אחרי הצהריים בחוף ירושלים בתל אביב הם מצאו, בינות לזבל שנשאר מהמדורות של הלילה, ישבו עשרות בני נוער שיכורים על חוף הים מוקפים בבקבוקי וודקה ריקים. ואז הבנתי שמדובר במגפה. הנוער מתנפל על האלכוהול כאילו זה הדבר הכי טריוויאלי בעולם ואני רוצה לצרוח, תעצרו את הרכבת הרים הזו, זה לא טריוויאלי ולא לגיטימי ולא חוקי ולא בריא ולא ולא ולא שילדים בני 13, 14 ואפילו 15 יבלו את הזמן הפנוי שלהם שתויים כאילו אין שום טעם או עניין אחר בחיים. צריך להתייחס להרגל הזה כלא מקובל, צריך לעצור את הסחף הזה. צריך להקיא את הנורמה הזו מתוכנו וזה יכול לבוא רק מהבית. המקום, האנרגיה, הערכים שמלווים את הילדים שלנו, הם קודם כל מה שהם מקבלים בבית.

איפה ההורים?

בניגוד לקולות הרמים שחזרו והושמעו בשבועות האחרונים בהם בני נוער היו מעורבים בתקריות רבות הן כתוקפים והן כמותקפים והפנו בעיקר אצבע מאשימה כלפי מערכת החינוך אני באה ושואלת איפה ההורים? איפה ההורים כשילדה בגינה בבאר שבע אומרת למצלמה של כתב חדשות - ההורים שלי לא יודעים שאני פה. איפה ההורים כשילדים מצ'וטטים עם פדופיל באינטרנט, איפה ההורים שיסבירו להם שאלכוהול זה לא לגיל שלהם.

אני יודעת שזה לא קל, יש לי בבית שלושה, אבל זו האחריות שלנו. בשביל זה קוראים לנו הורים. להיות שם בשבילם, להתעניין בהם, לדעת מה קורה איתם, מי החברים שלהם ואיפה הם מסתובבים. וכן, לשים להם גבולות. הם חושבים שהם נורא בוגרים וגדולים והמשחק הדק הזה בין לתת להם אחריות ולסמוך עליהם כי מכאן הם יצמחו ויגדלו לבין המקום הבלתי מעורער של המבוגר האחראי בחבורה הוא מקום עדין מאוד, מתעתע, ולא פשוט בכלל. אבל זה המקום שלנו כהורים.

עכשיו אנחנו בפתחו של "הקרב הגדול". מחרתיים זה מתחיל שוב, החופש הגדול של המתבגרים. המוני בני נוער יוצאים לחופש והאמת מגיע להם. הם לומדים כל השנה לא מעט שעות ביום ולקראת סוף השנה כבר רואים את השחיקה. הבעיה היא מה הם עושים עם כל החופש הזה? הם לא מספיק גדולים בשביל לעבוד והם גדולים מידי על מסגרות של קייטנות. אבל הבעיה היא לא רק שלהם, היא גם שלנו.

ההורים צריכים להתעורר ולחזור להשגיח מקרוב על הילדים שלהם ובעיקר לזכור שהם עדיין ילדים, למרות שהם מתבגרים.

הם עדיין זקוקים להכוונה והגנה ומילה טובה וחיבוק. ובאותה מידה לנו כהורים יש את הסמכות לומר להם מתי לחזור הביתה, להקפיד על ארוחות משותפות, לשאול ולהתעניין מה הם עושים, איפה ועם מי וגם לכוון ולהציע תחומי עניין ותעסוקה.

החופש הגדול הוא סוג של מלכודת דבש למתבגרים. השעמום מתגבר והתקשורת מתמלאת בסיפורים על בני נוער שמעורבים באלימות ושתייה עד אובדן ההכרה.

אני רוצה לפנות לרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול שיתעוררו להבין שסמים זה קצת אאוט ואלכוהול זה די אין ויפעלו לקמפיין מאסיבי לפני שההרגל הזה יהפך לנורמה.

ולהורים אני פונה בתחינה - שמרו על הילדים שלכם. בקיץ אין למי לבוא בטענות, מערכת החינוך בפגרה, זה רק אתם והמתבגרים שלכם.

צילומים: ThinkStock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה