לעבור את הקיץ בלי אלכוהול ואלימות

ענת הראל מבוהלת מהקיץ רווי השיעמום, האלכוהול והאלימות, שמצפה לנוער ולהוריו. ויש לה פתרון מעשי: פעילות גופנית וחברתית בקייטנות ליליות, שיפעילו הרשויות המקומיות. מי ירים את הכפפה?

11/06/2012
ענת הראל קבלו עדכונים מענת
  • בדואר
  • RSS
» מוטרדת מאלכוהול ואלימות. צילום: זיו שדה

החודשיים האחרונים הביאו איתם שלל שלילי ומבהיל של מעשי אלימות נוער, האם הייתה כאן הצטברות סטטיסטית או מגמת עליה מדאיגה? אין לדעת וזה גם לא כל כך חשוב. הורים, מורים ושוטרים - מעידים כולם, שהנוער משועמם, שותה, מבלה עד השעות הקטנות ומעשי אלימות נפוצים מדן ועד אילת.

למי למי יש יותר כבוד...

לא ברור מתי הופך אדם מנער בועט לאיש מבוגר, שצועק שקט מהמרפסת, אבל נרגנות המבוגרים אל מול הנוער הפוחז היא עניין שיש לו עדויות בכתבים פרה היסטוריים. ובכל זאת יש קצת הבדל. מקורו בשלוש סיבות:

1. הכבוד למבוגר, שנבע בעבר מעדיפותו של זה בהבנת החיים, מה שנקרא ניסיון, הכבוד הזה נשחק עקב שחיקת ערכו של הניסיון. בעידן הטכנולוגי בו ההורה מגיש לבנו בן ה-6 את הטלפון הנייד כדי שזה ישנה את השעה לשעון הקיץ. ההורים דומים יותר למהגרים, הצעירים יודעים את השפה החדשה וההורים סופרים בשפה שהביאו מהגלות.

2. סף הגירוי של הצעיר העכשווי עלה, מדור ההורים ששיחק בעונג רב בחרצני מישמש (גוגואים) לילדים שצעצוע של מסוק הנשלט בשלט רחוק יכול ללכוד את סקרנותו למשך חצי שעה לערך, סף הגירוי עלה וקשה להגיע אליו.

3. אלכוהול, וכאן יש תופעה ישראלית. "תרבות שתייה", כמו שקוראים לזה, הייתה תמיד חלק מאורח חיים אירופי או אמריקאי. כאן לא שתו, וכמו כל תופעה ישראלית, הקפיצה מכלום לשימוש דרמטי היא קיצונית. מאומה שמחכה 7 שנים לקו טלפון - לשיאני העולם בשימוש בסלולרי, משתיית 4 כוסות יין מתוק וזול בסדר פסח - לילדים בני 12 ששותים וודקה מהבקבוק ומתבוססים בקיאם בגנים הציבוריים.

אימת החופש הגדול

השעמום, השתייה ותוצאתם -  האלימות, נמצאים כבר עתה ברמות בלתי נסבלות, מפחיד להיות הורה בימים אלה ומפחיד להיות נערה ונער. כל התופעות השליליות האלה מחכות כמובן למצע נוח יותר להתפתחותן. חודשי החופש הגדול, ההמתנה הפסיבית לחודשים האלה והסטטיסטיקה שתבוא בעקבותיהם: מעשי ונדליזם, פציעות חמורות וגם מקרי רצח - את ההמתנה הפסיבית הזאת צריך להפוך להכנה כדי להנמיך מאד את התופעות הנוראות.

הגופים המתאימים ביותר לפעולה אפקטיבית הן הרשויות המקומיות, אלה יכולות להפעיל את בתי הספר ומגרשי הספורט כמקום מפגש ופעילות בשעות הערב והלילה. נערים ונערות משועממים יוכלו ללכת לחצר בית הספר המואר, שם יחכו להם  מדריכים, כדורי רגל וכדורסל, ואולי גם לוחות שחמט ושש בש.  לא יהיו שום חוקי מבוגרים במקום מלבד שניים: בלי אלכוהול ובלי אלימות, ויתכן שגם שוטר נחמד ולא בולט שישב בפינה ייתן תחושת ביטחון, ועל הדרך, יעשה למשטרה שרות גדול בחיבור לקהילה, באופן ששום מבצע ואתר אינטרנט לא יעשה...

במחיר זעום של חשמל לתאורה ושכר חודשיים לעשרה מדרכי ספורט נלהבים, יהיה כל ישוב זרוע בכמה מוקדי עניין בטוחים, הצעירים יבואו בגלל הכדור, בגלל שהחבר'ה שם, בגלל שאין משהו אחר לעשות בשעה אחת בלילה. רבים הסיכויים  שהוונדליזם, הצעקות בגנים, התגרות, הספסלים השרופים יהיו במגמת ירידה משמעותית.

אחרי חודש ראשון של פעילות אפשר יהיה להסיק כמה מסקנות ולשפר. הידע הנצבר הזה ישמש את העירייה בחופש הבא. פעולה פשוטה וזולה זו אינה דורשת הערכות או שיתוף פעולה של משרד הפנים, זו החלטה שראש רשות יעיל יכול להוציא לפועל בישיבת מועצה אחת, אלפי הורים וילדים יודו לו. וכמה אימהות יישארו אלמוניות בלכתן לקנות מחברות בסוף אוגוסט במקום להופיע בחדשות בטלוויזיה.

אז מה אתם אומרים, זה יכול לעבוד?

אני רוצה להודות לניר דניאל על הסיוע בגיבוש הרעיון ובכתיבת הפוסט,

שלכם

ענת הראל




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה