10 ספרי שירה שיהיו חברים שלך

שבוע הספר: אביבה משמרי בוחרת את עשרת ספרי השירה שיהיו (אולי) הטובים בחברייך: טורקה, חלפי, בז'רנו, זרחי, ברנשטיין, זלדה, טאגור ועוד

06/06/2012
אביבית משמרי קבלו עדכונים מאביבית משמרי
  • RSS

אוזני החמור המקופלות בדפי ספריי העלו את תמיהתו של חבר: אם את כל כך אוהבת ספרים, למה את מקפלת בהם אוזניים?

ספר הוא חבר, אמרתי לו. הוא תמיד אצלי, נמצא בתיקי, ישן איתי, אוכל איתי... מותיר בי סימנים. ובמסגרת עסקה זו כלולות גם אוזני החמור, ר"ל, הסימנים שאני מותירה בו, זכרונות מעמודים או שירים אהובים.

אז הנה, לרגל שבוע הספר, רשימה של 10 ספרי שירה שהם מהטובים בחבריי, ואולי יהיו גם חברים טובים שלך. הרשימה מתבססת על ספריית השירה שלי (וניסיתי לא לכלול בה בחירות קלאסיות "מתבקשות" מדי). יהיה מעניין אם תוסיפו המלצות שלכן בתגובות.

המיתולוגי - שירים תת ימיים ואחרים, רחל חלפי

חלפי זריזת הלשון ופרועת המחשבה הקדישה את רוב הספר ליצורים ימיים, מהתמנון דרך המדוזה אאורליה ועד הכריש הכחול, על התכונות האמיתיות והאגדתיות שהם נושאים איתם. הקריאה היא כניסה מענגת לעולם של מיתוסים פרטיים, עם קריצת הומור.

המאוהב – "מתת אוהב", רבינדראנת טאגור

ספר שניתן להשיג רק בחנויות המשומשים. את טאגור, משורר הודי שהתפרסם בדרכו הרוחנית, אני זוכרת עוד ממקראת השירה של בית הספר היסודי (תודה למקבלי ההחלטות במשרד החינוך של אז על רוחב האופקים). שמחתי למצוא אותו שוב בבגרותי, שופע שירי אהבה המשלבים עדינות זהירה ותשוקה גדולה.

המתבודד – "מהר לבד ועכשיו", סירקה טורקה

טורקה, משוררת פינית ותיקה, שואבת את שירתה מהחיים בטבע ומהקרבה לבריאה. נופי יערות פינלנד שוררים בספר הזה: שלגים, יערות, כלבים, ציפורי בר, התבודדות מרצון. אבל יותר מהם שורר שקט גדול על הקול הדובר בשירים. כך נשמעת כנראה שלוות הנפש: "בית האגדה ירוק וקטן ביער ירוק כל כך, מתחת לכף-ידו הירוקה של אלוהים".

האירופי – "צהריים", דן צלקה

ספרון דקיק וישן שנכתב בהשראת ארגז מטען שנשלח למשורר התל אביבי מאיטליה, ובו ספרים וחפצי אמנות. כל שיר נושא רושם מאחד הפריטים שבארגז: תקליט, מודעה, חבילת מכתבים, מסכה מעוצבת, כרטיסי חשמלית ועוד. שילוב של זיכרונות חושיים וגעגועים אישיים בספר שהוא בונבוניירה בפני עצמו.

הרוחני – "שירי זלדה", זלדה

אוסף השירים הזה מביא את היקף יצירתה של המשוררת הירושלמית שחוותה התעלות דתית, אושר אישי וכאב משפחתי, וארגה מהם שירים מדויקים ומעמיקים. דמויות מהתנ"ך מסתובבות בספר ליד הציפור המגיעה לחלון בבוקר, וכולן פנים של החרדה הקיומית ושל הכרת היופי בעולם. "אם נשמתך חסרת פניות / כציץ העמקים / תגיע אל לב העולם / תגיע לשער / שאין לו גוון".

הסוריאליסטי – "חיבור וחיסור", חזי לסקלי

על לסקלי ועל שפת השירה שלו אפשר מן הסתם לכתוב חיבורים רבים שיעסקו בקשרים בין מסמן למסומן ועוד שלל מונחים אקדמיים מעין אלה. אבל למה לנו? עדיף קודם כל ליהנות מהדימיון המתפרץ, מההומור וגם מהטראגיות המסוימת העולה מגורלם של החפצים המתלוצצים. ודאי ירחב לבכן ויפחד מן החסה הטורפת את הסלט ואת אוכליו, או מהמלפפונים החמוצים הנעוצים בלבו של המקרר הביתי.

המלנכולי – "שירים שונים", אורי ברנשטיין

ספר של שעת בין ערביים בבית שחלונו נפתח אל נוף רחב, אור רך יורד ועצבות נחה על המשורר ועל הקורא כאחת. אכן, בשנים המלנכוליות שלי מאוד הזדהיתי עם ברנשטיין. היום אני כבר בעמדת ריחוק שמאפשרת להעריך ולהתרשם בלי לשקוע לגמרי בעצב היפה הזה. חפשו גם את האלבום "כולם מעשים בודדים" של דויד פרץ שהלחין משירי ברנשטיין.

המתייסר – "מלון היפנודרום", נורית זרחי

הספר, שנכתב בתקופה של פירוק זוגיות, בנוי כמו רבים משיריה של זרחי, על הפיצול, על הפער והבור שניתן ללכת רק מסביבו ולעולם לא להגיע אל הפנים והקרקעית. הפער הוא מה שלא ניתן לדבר עליו, הוא הקושי בתקשורת, השוני בין כל שני אנשים, ולבסוף גם הוויתור, הפירוד והניכור. "בבוקר מביטות בי מברשות השיניים, כילדים שהתעוררו בבית זר".

החושני – "קול", מאיה בז'ראנו

יש מעט משוררות שכתבו בעברית על מין בצורה ישירה אך לא בוטה, חושנית אך לא מתקתקה. הספר הזה חוגג קשר גופני אוהב בין בני זוג, את ההתנסויות השונות, ההיכרות הנבנית, כולל ידיעת הסוף שיבוא מתישהו. אני מצטרפת לגמרי לאחת ההפצרות בשיר: "המילים – תכרעו ברך לפני החיים / המילים – תכרעו ברך לפני הממשות". ואם חלק מהשירים בספר מוכרים לכם, זה מפני שהם הולחנו ויצאו באלבום של שלומית אהרון, "אישי ואהובי".

הממזרי – "אני סימון נחמיאס", איתן נחמיאס גלאס

סימון נחמיאס, האלטר-אגו שבנה גלאס המשורר, הוא נער פריפריה בעל היסטוריה משפחתית ענפה וכאבים לרוב. כשהספר יצא, הוא עורר סערה של ממש בגלל הציוריות העזה, הסיפור המשפחתי המשתקף ממנו, והשימוש בסלנג כולל הפנייה הישירה לח"נ ביאליק, "הכניסני תחת כנפך, בן שרמוטה". אבל מעבר לגימיק יש פה המון שירים מצוינים, והם לא מאבדים מערכם גם כשיודעים שסימון נחמיאס לא באמת קיים ושהביוגרפיה בדויה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה