משמורת משותפת - שימו את החשבונות בצד

סיפור אמיתי על משמורת משותפת שהסתבכה, על ילדים במצוקה, הורים במלחמה וטעויות שאסור לעשות. עו"ד רות דיין וולפנר

04/06/2012
עו''ד רות דיין-וולפנר קבלו עדכונים מעו''ד רות דיין-וולפנר
  • RSS
»

שגית וגיל היו זוג לדוגמא. שניהם יפים, בעלי קריירות מוצלחות – שלה בתחום החינוך ושלו בתחום ההיי טק ובעיקר שלושה ילדים חכמים, מוכשרים ויפי תואר. משפחה מעוררת קנאה מבחוץ ובעלת יסודות רעועים מבפנים, יסודות שהלכו ונחלשו מכל מריבה. מריבותיהם נסבו על כסף ושליטה. גיל היה זקוק נואשות לשליטה מוחלטת, וככל שחלפו השנים, ושגית הלכה והפכה לעצמאית ודעתנית, היא התקשה לשאת זאת. שיאם של דברים במריבה נוראית שיצאה משליטה ובמהלכה שבר גיל את כרטיס האשראי של שגית אחרי שהעזה לרכוש כסא לימודי לבתם הבכורה. שגית החליטה לשים קץ לזוגיות הרעועה וביקשה להתגרש.

גיל התקשה לקבל את רוע הגזירה, ניסה שוב ושוב לשכנע את שגית כי הוא ישתנה, כי גירושין יגזרו נזק נוראי לילדים, וכי אין סיבה אמיתית לגירושין ולפירוק המשפחה היפה הזו. גיל סירב לעזוב את הבית, ובסופו של דבר שכרה שגית דירה למגוריה ולמגורי הילדים.

חצי חצי

גיל הקפיד מאוד על כך שהילדים ישהו עימו מחצית מהזמן. לעובדת הסוציאלית שמונתה הקפיד לספר עד כמה אבהותו חשובה לו, עד כמה הוא אבא מיוחד, ועד כמה חשוב וטוב לילדים לשהות עימו בדיוק, אבל בדיוק, מחצית מהזמן. הילדים, מבוהלים ומתודרכים ע"י אביהם, הקפידו לומר לפקידת הסעד כי הם מבקשים לשהות גם עם אימם וגם עם אביהם, וחזרו שוב ושוב על רצונם לשיוויון בין הבתים.

פקידת הסעד המליצה על משמורת לשגית עם הסדרי ראיה רחבים לגיל. בית המשפט אימץ את ההמלצות ובפועל שהו הילדים מחצית מהזמן עם שגית ומחצית מהזמן עם גיל, כך שיום אחד לנו אצל אימם וביום למחרת לנו אצל אביהם.

לכאורה הסדר שיוויוני וראוי. שגית, שבעיקר ביקשה שקט לה ולילדיה, שיתפה פעולה אולם הציגה בפני בית המשפט את הקשיים, שנבעו בעיקר מנוקשותו הרבה של גיל, מהאימה שהטיל על הילדים, ומחוסר יכולתו להסכים עימה על דבר וחצי דבר.

במקביל, ניהל גיל מאבק בענין המזונות. תפיסתו, לפיה בשל חלוקת זמן השהיה של הילדים בינו לבין שגית, אין עליו חובת מזונות, לא תאמה את המצב המשפטי ובית המשפט הטיל עליו חובת תשלום מזונות.

מאז עברו 4 שנים. גיל ושגית לא הצליחו להסכים על כלום, וענייניהם המשפטיים עדיין לא הגיעו לסיומם ונזקקו שוב ושוב להכרעת בית המשפט.

האם רצתה שקט גם במחיר של כסף

כעבור שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, שגית, אשר ביקשה שקט לה ולילדים, הסכימה לדרישתו של גיל לקבוע הסדר משמורת משותפת, על אף שבפועל המלצת רשויות הרווחה היתה על משמורת שלה. היא הסכימה להפחית את סכום המזונות שנקבע בהחלטת בית המשפט ולחלוק עם גיל את כל הוצאות החינוך בחלקים שווים, וקיוותה כי בכך תקנה שקט ושלווה לה ולילדים.

אלא ששקט לא הושג. גיל המשיך להטיל אימה על הילדים ולא איפשר להם גמישות כלשהי. כך לדוגמא, הילדים חוייבו לשוב מבית הספר לביתו של גיל ולחכות לו שם לבדם עד שובו מהעבודה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, וזאת גם בימים בהם שהתה אימם בביתה, ברחוב הסמוך, וביקשה שיבואו רק לצהריים. כך לדוגמא, הילדים נתבקשו להביא מבית אימם את כל הציוד הדרוש להם לשהותם אצל אביהם, תוך שהוא מסרב לאפשר להם לגשת לשם שוב אם שכחו משהו, ומאידך לא רוכש עבורם ציוד לשהיה אצלו. כך לדוגמא, לא איפשר לבתו הבכורה בוקר של שופינג עם אמה, בילוי נשי לשתיהן, בעת ששני הילדים האחרים שוהים אצלו, ולא עזרו דמעותיה ותחנוניה.

הכעס והטינה בין ההורים לא נרגעו על אף הזמן שחלף, העובדה שהם כבר התגרשו בפועל, והסדר המשמורת המשותפת. התקשורת היתה רעועה, הם נמנעו לעיתים קרובות מלענות לטלפונים ולהודעות טקסט, סירבו להחלפת ימי שהיית הילדים וגילו נוקשות וחוסר גמישות. נוקשותו של האב זכתה לתגובה נוקשה של האם, וככל שחלף הזמן נערמו ביניהם הררי טינה, כעסים ישנים וחדשים, התחשבנויות ומרירות שהלכה ועבתה וכיסתה כל חלקה טובה.

הילדים שסבלו מאוד מהתקשורת השלילית בין הוריהם, סבלו עוד יותר ממדיניותיו הכלכלית של גיל. מאוכזב מהמצב המשפטי המחייב אותו לשלם מזונות גם במשמורת משותפת, החליט גיל כי דמי המזונות שהוא משלם לשגית נועדו לכסות את צרכי הילדים גם בעת שהותם עימו. מצויד בעמדה זו, שלח גיל את הילדים לבקש מאימם כסף בגין כל הוצאה והוצאה, החל מתשלום לאוטובוס או לרכבת, לחוגים, לטיולים, לשיעורים פרטיים ולמתנות יום הולדת לחברים. מהר מאוד למדו הילדים כי אביהם אינו כתובת לסיפוק צרכיהם החומריים, וראו רק באימם את הכתובת לבקשת כספים.

שגית נקרעה בין הצורך להעניק לילדיה את כל מחסורם ובין העובדה שנאלצה לנהל הליכי גביה קשים בהוצאה לפועל לצורך גביית חלקו של גיל בהוצאות החינוך השונות של הילדים, אותם סירב להעביר לידיה.

הבת הבכורה, נערה יפיפיה, בעלת חיוך מושלם ועיניים עצובות, הגיעה לגיל 16 והחלה להתעמת עם אביה. היא ביקשה להוריד מעל גבה את נטל המעבר מבית לבית מדי יום, את נטל סחיבת חפציה עימה, את נטל סירובו של אביה לשלם עבורה ולו דמי כיס עת יצאה לבלות עם חבריה, או כסף לרכבת כשנסעה אל העיר הגדולה, ואת נטל נוקשותו של אביה. היא שוחחה עם אמה, ביקשה כי תעשה משהו על מנת לשנות את ההסדר, והביעה דאגה לאחיה הצעירים שנותרו להם עוד שנים רבות לחיות בדרך זו.

פנייתה של הבת לשגית לא נפלה על אוזניים ערלות. שגית יזמה הליך משפטי חדש וביקשה לבחון שוב את ההסדר. הבת הבכורה, נאלצה לספוג קיתונות של כעס מאביה וזכתה לפליאה מאחיה על "אומץ ליבה", ובסופו של דבר המליצה פקידת הסעד לשנות את המתכונת, לצמצם את זמני שהותם של הילדים אצל אביהם ולהשיבם למשמורת אימם.

איך נמנעים מהטעויות, מה עושים כדי שמשמורת משותפת תעבוד, ואיך מפחיתים את הפגיעה בילדים ?

  • גלו גמישות – משמורת משותפת בפרט, וכל הסדר הורי המחלק את שהיית הילדים בין שני הוריהם, מחייב גמישות בין ההורים. נוקשות היא כוח קצר מועד ודומה לחרב פיפיות - נוקשות של הורה אחד תגרור אחרי את נוקשות ההורה השני, ומכאן ששני ההורים וכמובן הילדים ינזקו.
  • אל תעמיסו על הילדים את ההסדר הכלכלי – גם אם אתה משלם מזונות גבוהים, אל תשלח את הילדים לבקש כסף מאימם עבור דמי כיס או נסיעה מביתך לבית הספר באוטובוס...דאג לצרכי הילדים כשהם אצלך. מאידך – אל תשלחי את הילדים לבקש כסף מאביהם. אם את חושבת שהאב צריך להשתתף בעלות כלשהי, פני אליו ישירות ולא דרך הילדים. הפעלת הילדים כ"סוכנים כלכליים" גורמת להם נזק ושוללת מהם את חדוות ילדותם.
  • אל תסחרו בזמנם של הילדים עמכם כבמטבע עובר לסוחר. אל תבקשו "פיצוי" על כל החלפת הסדר, ואל תעמדו על קוצו של יוד בכל קביעת הסדר. בסופו של דבר הדברים מסתדרים, ואיכות השהייה עם הילדים חשובה לא פחות מהעמידה הדקדקנית על ספירת שעות שהותם עימך. מאידך, אימהות הרואות בזמנם של הילדים רכוש בלעדי ו"מאפשרות" לאב לשהות עם ילדיהם, גורמות נזק. הילדים שייכים לשניכם וזמנם עימכם אינו סחורה.
  • אל תסיתו את הילדים כנגד ההורה האחר, אל תעבירו עליו ביקורת, אל תדברו סרה אודותיו לאוזניהם ואל תביעו באוזני ילדיכם את רגשותיכם ומחשבותיכם אודות האב/אם שבחרתם לו. הנזק הגדול ביותר הנגרם לילדים לאחר הגירושין נובע מהסתה. שנים של טיפולים פסיכולוגיים לא יצליחו לתקן נזקי הסתה או לחישות שטנה באוזניהם של ילדים אודות ההורה  האחר שלהם, נזקים שיבואו לידי ביטוי בשיעור גירושין גבוה יותר, בחוסר יכולת לפתח קשרים משמעותיים, בחוסר בטחון עצמי, חוסר אהבה עצמית ובעיקר לא יאפשרו להם לגדול כילדים מלאי בטחון עצמי ושמחת ילדות.
  • שתפו את ההורה השני בעניינים הקשורים לילדים. גם אם אין ביניכם "אהבה" רבה, יש להורה השני זכות לדעת מה קורה עם ילדו. מחלה, גם אם מדובר במחלה קלה, סתם וירוס או כאב בטן, ארוע בבית הספר, השתתפות בטקס (בלי הורים) וכל דבר אחר שקשור לילדים. גם כאן, מניעת מידע היא דו כיוונית ומיותרת. גם אם התקשורת ביניכם דלילה, השתמשו במיילים ענייניים ודאגו לשתף. שיתוף פעולה כזה מקנה לילד הרגשת בטחון ותחושה שיש מי שדואג לו, ואין צורך להרחיב על חשיבות הענין.

לאתר של רות דיין וולפנר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה