אם ידעתם, איפה הייתם?

לפני שבעלה של שרה יאסו רצח אותה, בני משפחתה ידעו שהיא חיה באלימות, כך הם מספרים. אז מדוע הם לא עזרו לה להחלץ מהמוות המפלצתי? בילי מוסקונה לרמן על קשרי השתיקה ועל האחריות של כולנו כחברה

29/05/2012
בילי מוסקונה-לרמן קבלו עדכונים מבילי
  • RSS
» קרבן של כולנו. מוסקונה לרמן (צילום: ראובן קסטרו)

בואו נקרב זכוכית מגדלת למשפטים שאמרו אחיה של שרה יאסו אשה בת 37 שנרצחה ובותרה על ידי הגבר שחי איתה כבעלה ואבי ילדיה הקטנים. בואו נשאל את השאלה, איזה מחיר צריכה אשה לשלם, כשמסביבה חברה שלמה שכולה משתפ"ית, כדי להיות שייכת לקום אי פו הבורגני שמנוסחת כ"משפחה נורמטיבית מסודרת וראויה"?

דרך המשפטים שאמרו אחיה של יאסו, בעוד הם יושבים עליה שבעה, אנחנו לומדים לא מעט. איך היא חיה? על מה שתקה? למה בעצם שתקה? ומה ידעו כולם מסביבה תוך כדי שהם מפנים מבט הצידה וחושקים שפתיים? חמישה שישה גברים מדברים על שרה יאסו בכתבה  שפורסמה עליה בוואלה. ושבה תאורים שהנייר לא סובל על האופן שבו נערף ראשה, ונחתכו ופוזרו חלקיה. מדבר הבן דוד, האח, עוד בן דוד, המעסיק. כולם מציינים את אופיה המסור, השקט שלה, יופיה הפנימי והחיצוני, ויש משפט אחד שחוזר שוב ושוב: "היא לא רצתה להרוס את המשפחה". מהדברים שהם אומרים עולה בברור, בלי שיגידו בפירוש, כדי לא להפליל את עצמם - שהם ידעו. או אולי חלק ידעו וחלק לא ידעו. כי "הוא היה שחקן, כי הם היו חברים שלו, כי היא לא התלוננה". במותה היא קיבלה את הזכות לקול משלה והנה היא מואשמת שוב: היא לא התלוננה. רק ספגה וספגה וספגה.

בתלונות על גילוי עריות, כשהאצבע מכוונת לאבא המתעלל יודעים מחקרים להראות שהכל נעשה בשיתוף פעולה עם האמא שנמצאת חדר ליד, או לפעמים באותו חדר עצמו. דברים לא יכולים להתרחש בתוך משפחה בלי שבני המשפחה ידעו וההתנהגות השותקת שלהם תהיה סוג של הסכמה, סוג של משתפ"יות. ברור לגמרי ששרה יאסו חיה באלימות. זה עולה מכל משפט שאומרים אחיה ובני דודה של שרה יאסו. ולמה החלטנו לא לשתוק עכשיו? הם מסבירים. כי הוא אמר שהיא בגדה בו, ואנחנו לא ניתן ללכלך את השם שלה.

והנה לפנינו מעגל גברים שנאבקים על "כבוד" כשהקרבן היא יאסו שנרצחה באופן שהמילה אכזריות לא מספיקה בכלל.

הבעל הרוצח אמר לחוקרים שהיא בגדה בו, ואז הואילה להתרומם מולו עדת גברי המשפחה ואמרה עליו שהוא רוצח ופסיכופט וידוע ככזה. הם לא יתנו שיגידו עליהם שיש בתוכם אשה בוגדת. זה הרי מכתים אותם. כי אם לא ככה, בואו נציב שאלות: אם היה ידוע ככזה, למה שתקו הגברים של המשפחה עד היום? למה נתנו לה לחיות באלימות? ועוד פרט אנחנו שולים מן הטקסט: היא לא רצתה להיות רווקה. ברור. רווקות הן סוג של כתם על המשפחה גם. ולכן התחתנה שרה יאסו עם גבר שהיה לו עבר אלים, המשפחה ידעה על העבר האלים שלו ולא מנעה ממנה, ותוך כדי הנישואים האלימים שבתוכם חיה לא קם אף אחד להגיד: "אנחנו נקבל אותך גרושה, נעזור לך, קחי את עצמך וצאי משם. אנחנו כאן בשבילך".

כל זה לא קרה. מצד אחד עמדו הגברים של המשפחה שהנחילו את הערכים שהנשים הראויות הן אלה שנשואות ובעלות משפחה ולא משנה באיזה מחיר. ובשביל למלא את מצג הנורמטיביות שיש בה כבוד למשפחה נישאה יאסו לגבר אלים. כבר בחתונה, כך מספרים האחים, היו לו תיקים במשטרה על אלימות. ובתוך הנישואים חשקה שיניים, גם  כשהאשים אותה בבגידה -  אשה עם תינוקות בבית שאין בו כסף, מאיפה יש לה זמן, כוח, רצון, חשק, לפנטזיות על בגידה?

ובעצם שרה יאסו היא קרבן של כולנו כמשתפי פעולה. חברה אטומה שלא רואה מה קורה למהגרים שבאים מתרבות אחרת, קודים פאטריארכליים שהעיקר בהם הוא "הכבוד הגברי", ואשה אחת שרצתה לרצות את כולם, או בואו נאמר שהיתה מוכרחה לרצות את כולם, כי איזה ברירה אחרת היתה לה – ושילמה בראשה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה