מועצת החכמות

הדר לוי כינסה את החברות שלה כדי לדון בסוגייה האידאולוגית הסבוכה: איך לענות לאסמס של בחור? עכשיו היא רק צריכה להחליט למי מהן לציית

29/05/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS
» עבר רק שבוע וכבר מותשת. לוי

אתם עוברים ברחוב, רואים זוג מאוהב. איזה יופי, אתם חושבים, התהוות בין שני אנשים. לא מדויק. מאחורי כל קשר מתחיל, עומדת החברה הטובה שלה, השכנה שלה, אמא שלה, אחותה, הועד בית שלה, הבחורה מהמכולת המוכר במכולת וכשאין אף אחד אפילו החלב במכולת הוא פרטנר. בהחלטות ממשלה יש פחות אנשים שמעורבים.

וככה זה התחיל:

שבת בצהריים. ספה. החברות שלי ואני.

"הכרתי מישהו", אני מספרת. צהלות שמחה מכל עבר.

"איך הוא נראה?"

"חמוד"

"תראי, תראי תמונות"

פייסבוק. אלבום תאילנד. אלבום סיני. אלבום מחאה קיץ2011.

"אחותי, הוא חתיך"

"כן?"

"כן הוא ממש חתיך".

"כן , את צודקת הוא חתיך".

שכנוע  עצמי, דם זורם ,קבלת החלטה ו..צאי לדרך. שתי דקות אחרי, אני מרוחה על הספה כאילו לא היו מעולם חיים אחרים בלעדיו. "אני מתקשרת אליו", אני מכריזה

"מה פתאום?? אסור לך להתקשר אליו", הן זועקות."חכי חכי. תני לו להוביל, תני לו להוביל".

אני מהנהת ואז נותנת להן להוביל אותי.

אבל למי מהן בדיוק? החברות שלי הן לא מקשה אחת. למעשה, כל אחת מהן מייצגת פלג אידאולוגי אחר בסוגייה הסבוכה שהיא "איך לענות לו לאסמס?". המשותף להן הוא שאין מושג מה קורה עם החיים של עצמן אבל כולן יודעות בדיוק, אבל בדיוק, מה אני צריכה לעשות עם שלי:

המנתחת

"תני לו לעשות מהלך", היא אומרת, "את צריכה פאסון, את צריכה להיות קולית"

נכון, נכון אני צריכה להיות קולית . אני חייבת להיות קולית, הכי טוב קולית. איך נהיים קולית? מהר ,אני צריכה להיות קולית.

"אוקי בואי נתעלם לרגע מזה שאת סתומה", היא אומרת, "וננסה להבין למה את ככה מתלהבת? מה את רוצה? אותו? את העניין? שהוא ירצה אותך? שמישהו ירצה אותך?"

"אני רק רוצה שיהיה לי ולך על מה לדבר. וקפה".

"לכי תעשי".

"אני לא יכולה, אני מאוהבת".

שונאת הגברים

"אין לך מה להתלהב יותר מדי", היא מזהירה, "את ככה רק בגלל שזה לא קרה לך מלא זמן. חכי, תירגעי, זה עוד שניה יגמר . הכל נגמר. את יודעת"

צליל אסמס.

"הנה, בטח כתב לך שזה נגמר".

"לא. הוא כתב: רוצה לקפוץ?"

"נו?"

"אני רוצה לקפוץ"

"את לא קופצת לשום מקום", אומרת השונאת, "מה, אין לך חיים ? את  רק מחכה לו שהוא יסמס לך? סמסי לו שאת עסוקה"

"אבל אני לא עסוקה"

"את עסוקה. בואי נראה מאסטר שף ילדים. תני לו שיחזר אחרייך".

האופטימית חסרת תקנה

"אחותי, הוא בעניין, הוא בעניין לגמרי, אני אומרת לך".

"כן?", אני בעיניים נוצצות. "את בטוחה??".

אני מראה לה את כל תכתובת האסמסים, היא יושבת וקוראת אותה כמו מומחה גמרא, עוברת לוואטס אפ, חוזרת לאסמסים. מביטה בי. חוזרת לטלפון.

"יו", היא מתלהבת

"מה? מה?", אני צועקת

"הנה, הוא כתב לך 'לילה טוב'. בהפרש של שעה ענית לו, הוא החזיר אחרי חצי שעה. מה שאומר שהוא מתחיל להוריד את הההפרשים. הוא בעניין. אני מה זה שמחה בשבילך!! שלא תשכחי מי היתה איתך ברגעים האלה !!אני רוצה להיות השושבינה! תביאי, תביאי חיבוק!".

הממ, אולי אני צריכה דעה של גבר.

החבר הטוב שרק רוצה לעזור

"את לא מבינה גברים", הוא פוסק, "את לא היית בשוק הזה  שנים, זה שוק אכזרי, הדר, אל תתני לו שישחק בך, שישלוט בך. שיזיז אותך כאילו את הבובה שלו. אני יודע מה אני אומר, זה מה שאני עושה. מתי דיברתם לאחרונה?"

"שלשום"

"אז לפי החישוב שלי הוא יתקשר, היום ב..תני לי רגע לחשוב. בחמש".

"אבל עכשיו שש"

"את רואה שהוא משחק בך? אמרתי לך".

"אז מה לעשות???", אני שואלת באיבוד חושים מוחלט.

החבר שרוצה לעזור לא עונה לי, הוא בדיוק עסוק בלסנן מישהי.

הנשואה

לא ממש אכפת לה מה אני אעשה, העיקר שאעניין אותה. כבר חצי שנה מאז הפרידה שלי, ועוד לא הבאתי לה סיפור עסיסי אחד לרענן את חייה.  "עוד לא עשיתם את זה?", היא נוזפת לי בטלפון, "איזה משעממת את! דברי איתי אחרי מאסטר שף ילדים"

לילה. אני לבד. טלפון. הבחור מתקשר. אני עונה.

"תבואי אלי היום?"

"כן"

"אני שמח".

"היהיהיה"  גיחוך מטומטם.

בת 34, תואר ראשון, קריירה, בחורה חדה, שנונה ,עצמאית, יש לי אוטו, העברתי אותו טסט לבד שבוע שעבר, טיילתי באפריקה, הייתי בצבא, יש לי טור בסלונה וכל מה שיוצא לי זה גיבוב הברות מטומטם.

"למה גיחכת???", צועקת עלי השונאת. "מה את רוצה, שהוא יחשוב שאת מטומטמת? היית צריכה להגיד לו 'אל תהיה כל כך בטוח'".

"אני כל כך מבינה אותך", אומרת האופטימית, "זה בדיוק מה שהיית צריכה לעשות והוא בעניין. הוא לגמרי בעניין. זה יקרה. זה יקרה".

"זה הכל? רק התקשר?", מתאכזבת הנשואה. "למה את לא עושה דברים יותר מטורפים? אוף איתך. לכי אליו כבר עם כתונת סקסית וקלח תירס או משהו.  תעשי משהו שיהיה לך מה לספר. טוב דברי איתי אחרי 'איזה יופי עם נעמה קסרי'"

"כן, כן, הוא רוצה", מנתחת המנתחת, "אבל אי אפשר לדעת עדיין מה יהיה. הוא דפוק יותר ממך. חכי".

אבל אי אפשר לחכות. זהו.  המצב אבוד. אני לגמרי תלויה - לא בו. בהן. בחברות שלי. בכולן. אבדתי כל אינטואיציה. עבר רק שבוע אחד מאז שהכרנו  ואני מותשת. איך יכול להיות שבכל העולם הטכנולוגי לא הצלחנו לייצר שפה משותפת בין גבר לאישה? אפילו שפת סימנים. נגיד שם קוד. מילה כזאת. נגיד- קרמבו. שניכם תגידו קרמבו ואז תדעו שאתם בעניין, ויהיה אפשר להמשיך בשקט לראות לאן זה לוקח.

"שחקי את המשחק", כולם אומרים לי. אני רוצה - אבל החוק הראשון בכל משחק הוא שאתה יודע את הכללים ופה, בדיוק כמו בכדורגל, אין לי מושג. איך יכול להיות שיש גוגל טרנסלייט לאנגלית, לצרפתית, אלוהים ישמור אפילו לכורדית, ורק לא לגברים?

טלפון. אולי זה הוא.

"חג שמח בינתי, יאללה תמצאי כבר מישהו ותתחתני לפני שאני מתה".

לפעמים פשוט צריך להקשיב לסבתא.

.

>> לכל הטורים של הדר לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה