על אהבה וחופש

"אני רואה להבות בעינייך ולא בא לי לכבות אותן. משחקת באש ולא פוחדת להשרף. הרי ידוע לי שאתה חוזר כל פעם מחדש", אולגה לביא רוצה להעניק לו חופש אמיתי

28/05/2012
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS
» איך תעזוב אם אתה לא נשאר? לביא

חלמתי להביא לך מתנה. התלבטתי במה להפתיע אותך, הרי כבר נתתי לך את מה שהכי חשוב לי. את החיים שלי, שאני חולקת איתך. את החוויות שאני בוחרת לעבור איתך. את הזמן שאני מקדישה לך. האם נותר משהו שלא הבאתי עד עכשיו?

אכן, האחרון והחשוב שתקבל ממני: החופש שבאהבה.

בא לי אותך חופשי. חופשי ללא גבולות מעבר לאלה שבחרת. כי ככה הכרתי אותך, ככה הרגשתי אותך. בלי לגעת במה שאתה לצורך השינוי. בלי להתאים למה שאני, כי אני לא רוצה מישהו זהה.

בא לי שתבחר בי בכל פעם מחדש. שתכבוש אותי ותתגאה. וכשתלך - תתגעגע. וכשתחזור - תחייך לי בעיניים, הרי אין יותר אמיתי מזה. יותר קרוב.

פעם הייתי תמימה יותר, עיוורת. חשבתי שמחויבות היא הצ'ק למוטב בלבד, ללא תאריך, אך חתום בכתב ברור ומדויק. דרשתי אחריות מלאה עליי. שלא יגנבו לי את האושר. פעם חשבתי שאהבה היא ה-סיבה, אך הסתבר שהיא הפכה לתירוץ. ניסיתי לשנות והצלחתי. אך לא הצלחתי להתאהב במי שעיצבתי בהתאמה אישית, מחויב ומבוית, נטול חופש בחירה שהוצאתי ממנו בהרדמה מקומית. למען האהבה, חשבתי. כדי להרגיש בטוחה, שלמה עם עצמי ומאושרת. ולא נותרה לי סיבה להישאר, אלא רק לעזוב.

אני רואה להבות בעינייך ולא בא לי לכבות אותן. משחקת באש ולא פוחדת להשרף. הרי ידוע לי שאתה חוזר כל פעם מחדש. ואין להבטיח לי שתחזור - אינני רוצה לדעת. אינני יכולה להתמודד עם ההמתנה, אז למה שאמתין ואפסיד את הרגע? האם הייתי מוותרת על העתיד בשביל לעשות "פריז" לשעות הכי מאושרות שלנו, כשהדופק ליבך הופך לדי ג'יי ובא לי לרקוד ולשכוח מהמחר? ומה מטריף אותי ביותר, מרגש ומשאיר אותי ללא מילים אם לא האושר שלך? בלחיצת כפתור הקסום הזה אני אעצור את הזמן לשנינו.

מה תהיה כשתאבד את החופש? נטול יכולת בחירה, האם תישאר את מה שאתה? ואם לא תצטרך לכבוש אותי כל פעם מחדש, האם ארצה אותך, אחלום עליך? האם אוכל לחיות ללא האושר שלך?

לא אעטוף את המתנה שלי -  לא בזהב ולא בכסף. אביא אותה כמו שהיא, ללא פתק החלפה, ואניח אותה לידך בשקט.

אינני פוחדת מהחופש שלך, כי כבר גיליתי את הסוד הגדול - לעולם לא תעזוב אותי. לא כי אתה חייב לי. אפשר להפסיק לקבל ולתת, להיעלם מהחיים. לנתק את הקשר, לכבות את הרגשות ולקפל את הזיכרונות. אבל לא תוכל לעזוב כי ממילא אתה לא נשאר, אלא בא כל פעם כמו בראשונה: מסקרן אותי, מקרב אותי, מושך אותי. ומקבל אותי.

הכי מפחיד לשחרר. המצאנו טקסים וחוקים כדי להרגיש לפחות טיפה יותר בטוחים ומאובטחים… במה? בזה שלחיים אין זכות להשתנות יותר? שלנו אין זכות להתבגר? להפתיע את עצמינו בכמה אנחנו משתנים עם הזמן? ולהנות מהשינוי, עדכון, חידוש? החופש הזה לא גונב מאיתנו, להפך. הוא מעניק לנו יכולת לבוא, להישאר - ולהמשיך. לפעמים ביחד, לפעמים בנפרד. ומפני שאני מעריכה את החופש שלך לא פחות משלי, זאת המתנה שלי. החופש שבאהבה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה