נאגומי: מה יוצא מישראלי ויפנית?

נאגומי, למרות השם, איננה מסעדה יפנית, אלא מסעדה שמגישה גם אוכל יפני. לא מקום לצאת בערב לבילוי, כן מקום לבוא אליו בצהרי קיץ עם כל המשפחה כדי לאכול טוב במחירים סבירים

סושי

"את יודעת שסושי נמצא במקום השני ברשימת הטייק אווי בישראל, אחרי פיצה?", שואל אותי גיא גריידי ממסעדת נאגומי בקיסריה, כשאני מתפלאת על תפריט המסעדה הפיוז'ני שלו. תפריט שמערבב ארוחות בוקר, עם סלטים, מנות יפניות וסיניות, מנות איטלקיות והמבורגרים. "איך זה בדיוק מסתדר, פיצה ופסטה עם סושי", אני מקשה, "מה הקונספט?". "אין קונספט, אנחנו שכונה", עונה גיא, דוחף שרימפס טמפורה לפה, ומנגב בלחם את שאריות רוטב הפסטה.

יותר ויותר מסעדות בישראל מכריזות על מטבחי פיוז'ן, ומספקות לחיך הישראלי את מה שהוא מבקש, בלי להתבלבל ובלי להתנצל (סושי סמבה הבינלאומית היתה הראשונה, אבל היא בהחלט לא היחידה, וגם למסעדת יאמטויה יש נטייה כזאת). עד כמה שזה נשמע מוזר, יש בזה הגיון, ולפעמים זה אפילו עובד. קיו, זוגתו של גריידי והשפית הראשית של נאגומי באמת מכינה פסטה טעימה להפליא. גם עוגת מוס התותים שלה היתה מענגת, אבל למה להקדים את המאוחר.

הגענו לנאגומי מאוד רעבות, רעות ואני. פתחנו בשתי כוסות של צ'ויה (שיכר שזיפים) קריר ומתקתק, שמיד העלה את מפלס מצב הרוח ואת רמת הסוכר בדם, אבל הידיעה שאנחנו הולכות לאכול אוכל יפני במסעדה שמגישה גם פיצה והמבורגר הנמיכה את הציפיות. הפקרנו את עצמנו בידיה המיומנות של קיו הדקיקה, וקיווינו רק לחזור הביתה בשלום. כלומר, שבעות.

להרגיש בבית

הופתענו לטובה. קיו הגיעה לישראל לפני 15 שנים, בעקבות אהבה לישראלי, התחתנה, ילדה שני ילדים, התגרשה ונשארה. בטוקיו היא בכלל אפתה ומכרה בורקסים ורוגלך. לפני שנתיים הפכה בת זוגו של גיא, ויחד החליטו למסד את הפיוז'ן הישראלי-יפני הזוגי גם באופן מקצועי.

כפתיח, קיו מגישה לנו קערות מהבילות של אגדשי טופו (27 שקל, גריידי: "אנחנו קוראים לזה אגדה של טופו"). 5 חתיכות טופו מטוגן צפות במרק מיסו עשיר בסויה, פטריות קטנות ושבבי בצל ירוק. אני חשבתי שהמנה טעימה ומתאימה כפתיח, רעות טעמה שתי פיסות טופו, והסתפקה בזה. האמת היא שיחסית לטופו ישראלי, זה שמוגש בנאגומי בהחלט סביר. רק מי שטעם טופו יפני נימוח וג'לטיני מבין שאין שום קשר בין קוביות הקרטון להן אנחנו קוראים טופו, ובין הדבר האמיתי.

אחר כך זורמות לשולחן מנות יפניות בזו אחר זו: ג'מבו שרימפס טמפורה (28 שקל) 4 יחידות שרימפס ענקי וטעים, אבל ציפוי הטמפורה ספוג שמן ומאכזב. המנה הבאה היא ספרינג רול, דפי אורז דקיקים שעוטפים חזה עוף וירקות עסיסיים (27 שקל) ומגש סושי בו מסודרים 8 רולים, מתוך המבחר שהמסעדה מגישה, בהם רולים של דניס ואספרגוס (טעימים מאוד) רולים עם טונה אדומה, ורולים של סלמון-אבוקדו מסורתי (מחירי הסושי בהתאם לסוג הדגים 33-42 ל-8 יחידות).

בין לבין, אנחנו מתמסרות לצ'ויה ולרכילויות עם גיא, על נפלאות עולם המסעדנות הישראלית ועל הבישול הפיוז'ני של קיו, כששתי מנות מפתיעות נוחתות על השולחן. האחת, היא טופו סצ'ואן (42 שקל) שהיא בכלל מנה סינית שבמקור מוגשת עם נתחי אנטריקוט. לנו היא מתוקה מדי, אך לדברי קיו היא מתאימה הרבה יותר לבקר מאשר לטופו וכנראה שהיינו צריכות להזמין בקר. הסצ'ואנית נזנחת במהירות לטובת הפסטה המופלאה של קיו (68 שקל). זו מנה כמו איטלקית, יש בה פוזילי תעשייתי שיגרתי, שטובל בים של פירות ים, ירקות (עגבניות שרי, אפונה יפנית, כרובית) ורוטב מענג שמכיל גבינה ומרכיב יפני סודי שגיא מסרב להסגיר, למרות מחאות הקהל.

קינחנו בעוגת מוס תותים טעימה, נמסה על הלשון ולא מאוד מתוקה כנהוג אצלנו, הישראלים.

"בתוך עמנו אנחנו חיים, בשכונה משפחתית. כך שמי שרוצה לבוא לאכול יפני עם הילדים ימצא בתפריט גם מנות שילדים אוהבים, כמו פסטה ופיצה. קיו מכינה יופי של פיצה", גיא מנסח את האג'נדה ומדייק: נאגומי, למרות השם, איננה מסעדה יפנית, אלא מסעדה שמגישה גם אוכל יפני. לא מקום לצאת בערב לבילוי, כן מקום לבוא אליו בצהרי קיץ עם כל המשפחה כדי לאכול טוב, במחירים סבירים, למשל אחרי טיול בעתיקות קיסריה או רביצה בחוף שדות ים הסמוך.

אגב, פירוש השם נאגומי הוא "להרגיש בבית".

נאגומי, שדרות רוטשילד, קיסריה, טלפון: 077-2060970. פתוחה 7 ימים בשבוע, בין השעות 8:00-23:00.