אצלן כואב פחות

נשים רופאות שיניים הן אמפתיות יותר, רכות ועדינות יותר, ומשלבות יצירתיות רגישות בעבודתן. אז למה יש כל כך מעט נשים בתחום שעדיין נחשב גברי?

16/05/2012
מירב אמיתי כהן קבלו עדכונים ממירב
  • RSS

אתם יושבים על כסא הטיפולים אחרי יומיים של אוטוסוגסטיה, מנסים לשכנע את עצמכם שיהיה בסדר, וזה לא כל כך כואב, אבל אז נשמע רעש המקדחה. אמאל'ה! רופא שיניים!

אז כן, רופא שיניים הוא לא בדיוק הדמות שמדמיינים ברגעי האימה, אבל מה עם רופאת שיניים? מישהי שעומדת לצידך מדברת בטון רך ואמפתי, שמבטיחה שתעשה את הטיפול בצורה הכי פחות מציקה ושאוטוטו זה נגמר. יש גם כאלו, באמת. פגשנו אותן.

"רציתי לעשות טוב לאנשים"

לד"ר קרן אהרוני מתל מונד (39, אם חד הורית לבן 3 וחצי) היה ברור כבר מגיל שש שהיא רוצה להיות רופאה. "באותה עת הפסקתי לאכול בשר והפכתי לצמחונית כי לא חשבתי שראוי שרופא יאכל חיות".

בהתחלה תכננה להיות כירורגית, אבל בתום שנת התלבטות פנתה לרפואת שיניים ומאז היא שם, מזה 12 שנה, עם קליניקה פרטית החל מהיום הראשון. "לקחתי הלוואות וקיוויתי לטוב. האמת היא שלא היה לי שום חשש, כי לא חשבתי על כסף. כל מה שרציתי היה לעשות טוב לאנשים. תמיד נלחמתי להציל כל שן, גם כזו שלא היה לה סיכוי. אני לא מסתכלת על סיכויים וסטטיסטיקות אלא פשוט מנסה".


ד"ר קרן אהרוני

במה שונה טיפול אצל רופאת שיניים, לעומת רופא-גבר?

"הנשיות שלי כנראה באה לזכותי ביצירתיות ובחוש האסתטיקה המפותח, ובעדינות במגע עם הפציינטים. אני יכולה להתרגש ואפילו להזיל דמעה כשאני רואה חיוך מושלם שיצרתי".

"לרופאות שיניים יש רכות שחסרה בגברים"

שיעור רופאי השיניים בישראל הוא מהגבוהים בעולם ובשנת 2004 עמד על 1.33 רופאים לאלף נפש. ואולם שיעור הנשים במקצוע הרפואי הזה, נמוך מאוד. בשנת 2008 אחוז הנשים מכלל רופאי השיניים היה 37% בלבד.

ד"ר חיה מאיר (47) מת"א, אמא לשתי בנות, מומחית ברפואת חניכיים (פריודונטיה) טוענת שהמקצוע דווקא הפך להיות נשי בשנים האחרונות ומסבירה מדוע: "כבעלת עסק עצמאי, אני שולטת בזמן שלי, כמה אני עובדת ומתי. כשאת מומחית את גם יכולה להרשות לעצמך לעבוד פחות שעות ועדיין להרוויח היטב".

יחד עם זאת, היא מודה, שנות הלימודים הרבות דחו את הקמת המשפחה לשלב מאוחר מאד. "אני אדם טוטאלי והיה חשוב לי לסיים את פרק הלימודים בחיי לפני שאני עוברת לשלב הבא, כך שרק בגיל 36 התחתנתי והתפניתי להביא ילדים לעולם. אין ספק שהחיים דורשים מאיתנו יותר לעשות ג'אגלינג בין שלל המטלות לכן אני עובדת רק פעם בשבוע אחר הצהריים ובכל שאר הימים אני עד השעה ארבע בבית עם הילדים".

לדבריה האינטימיות והקירבה הרבה לפציינט והחרדות המאפיינות את המגיעים לטיפולים, יוצרים התאמה רבה של נשים למקצוע. "לא מעט מבקשים רופאות שיניים כי יש בהן את הרכות שחסרה בגברים, היכולת להרגיע. מכיון שמדובר עבודת כפיים עדינה ומדויקת, היא גם מזמינה את אותנו להחצין את הצד היצירתי שבנו. מצד שני יש בתחום הזה סובלימציה לאופי מסוים כי הטיפול לא נעים ומחייב את הרופא לקשיחות ואפילו אכזריות מסוימת שנשים לעתים נרתעות ממנו".

ד"ר חיה מאיר

יש לתחום יחסי ציבור גרועים ביותר. לא קשה לך עם זה?

"רפואת שיניים היא מקצוע שוחק ויש בו אחוז גבוה של מתאבדים. אנחנו נותנים שירות וצריכים לרצות את המטופלים שלא אוהבים לבוא אלינו, הם מרגישים מאוימים על ידינו ואנחנו מכאיבים להם. גם פיזית זה קשה: שדה העבודה שלנו מאד קטן, יושבים שעות על גבי שעות באותה פוזיציה, מחויבים לרמת דיוק מאד גבוה. אבל מבחינתי השכלתי למצוא את הנישה שלי ואני מרגישה שהתברכתי".

"נותנת לחולים את הנשמה"

גם ד"ר דורה שכטר (40), אמא לשני קטנטנים מפתח תקוה, מומחית ברפואת שיניים לילדים, התחילה את פרק ב' בחייה, משמע נישואין וילדים בגיל מאוחר יחסית כיון שהקדישה את החלק הראשון ללימודים ארוכים ותובעניים. "מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להיות רופאה כי גם אמא שלי עוסקת בכך. עבדתי בצבא כסייעת לרופא שיניים בצבא במכון החדש בתל השומר ונחשפתי לכל סוגי ההתמחויות בתחום. לאחר מכן התחלתי לעבוד בקופת חולים ובמרפאות פרטיות, עשיתי התמחות ארוכה ורק אז יכולתי להקים משפחה".

ד"ר דורה שכטר

שכטר מספרת שתחום רפואת הילדים בנוי על טהרת הנשים ויש למעשה יד המכוונת אותם לתחום הזה, בעיקר משום שאין בו הרבה כסף. "נישות כמו  שיקום הפה וכירורגיה הם הרבה יורת רווחיים אבל בעיקר גברים מאיישים אותם בגלל שעות העבודה הארוכות וכנראה גם משום שלנשים קל יותר לעבוד עם ילדים".

ד"ר טל ברג (34) מנשר, אמא ל-3 בנות צעירות, מומחית ברפואת הפה ובעלת מרפאה בכרמיאל. לבנות שלה, היא אומרת, לא היתה ממליצה ללמוד את המקצוע. המצב בתחום הוא בעייתי ולנשים, לדעתה, קשה עוד יותר.

עד כדי כך?

"אמא שלי תמיד אמרה לי שיש שני דברים שאשה צריכה: מקצוע ביד ורישיון נהיגה. אז הלכתי ועשיתי את שניהם. כשהתחלתי ללמוד רפואת שיניים אכן היתה מקצוע מכניס מאד. היום הזמנים השתנו וקשה להתפרנס מהתחום".

רופאות שיניים: אמפתיות ועדינות יותר, צילום: Thinkstock

לדבריה, רק בזכות בעלה השכיר, שמתפרנס היטב, יכלה לבנות את העסק שלה. "כאם אני לא יכולה להיות שעות אינסופיות מחוץ לבית כפי שהמקצוע דורש. גבר יכול לצאת בשבע בבוקר מהבית ולחזור בשמונה בערב ולא להסתכל אחורה ואשה מחויבת לבית ולילדים. היום, לאחר מסלול התמחות של 5 שנים ברפואת הפה אני רופאה בכירה ברמב"ם ועוסקת בנישה מאתגרת של עבודה עם חולים בסיכון כמו חולי סרטן, חולי לב. כל יום אני במשא ומתן עם מלאך המוות. במרפאה הפרטית שלי אני בוחרת לעבוד רק עם מטופלים מסוימים איתם יש לי כימיה, ורבים מהם הן נשים להם חשוב לי לעזור במיוחד. לא מעט מהפציינטים שלי איני זוכה לראות שוב וזה קשה ועצוב אבל אני נותנת לחולים שלי את הנשמה והסיפוק בקשר שיש לי איתם עצום".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה