אילו תל אביב הייתה גבר

"היינו מתנשקים בחושך. היינו שותים יין חם בחורף, חולקים את סיפורי חיינו, היינו מתקרבים ונושמים אחד את השניה. והיינו נפרדים בכל פעם לתמיד"

14/05/2012
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS

אילו תל אביב הייתה גבר, היא הייתה גבר יפה. גבר שובב, חתיכי, גבוה, עם חיוך מוסתר בעיניים, כזה שמושך ללא מילים. אני זוכרת איך הכרנו. ירדתי מהרי ירושלים, עולה חדשה מפוחדת, ופתאום מצאתי את עצמי עטופה ברחובות של נווה צדק, מוטרדת מהרעש של אלנבי, אבודה בשוק הכרמל ומוקסמת מהרחובות בצפון העיר.

בשפת אמי עיר היא זכר ולא נקבה. כל עיר. וכל הדרך היה לי קשה עם העובדה שתל אביב היא אישה - כי בעיניי היא גבר. אולי ככה זה למזלי, אחרת הייתי מאוהבת בו ללא פחד וללא הגיון, ומחכה שהוא יתחתן איתי. לתמיד ולנצח, ואשאר הנסיכה הקסומה שלו, נודדת בין הבתים, מאושרת ומחייכת לכל אחד, יפת נפש שכזאת.

אילו תל אביב הייתה גבר, הייתי נוגעת בו בעדינות, מלטפת את שערו ומנשקת את כתפיו בשקט. הייתי מספרת לכם איך הוא מחייך כשנהנה. הייתי מציירת לכם איך הוא ישן, רגוע, ועל פניו אין קמטים, כאילו הילדות לא עברה לו. איך הוא מתעורר ומביט בחיוך המשגע שלו.

הייתי מצלמת לכם תמונה מכיכר דיזנגוף, כשכל הילדים שלו משתוללים בשמש. הייתי מזמינה אתכם לים, להסתכל על אנשים שרוקדים ריקודי עם בטיילת. הייתי לוקחת אתכם לכל המקומות הכי לא צפויים, שקשה למצוא לא בגלל שהם מוסתרים אלא כי התרגלתם לא לזהות את היופי הפנימי ביום-יום.

חלמת, אהובי? אני שואלת ומחייכת לעצמי.

אכן, חלמתי עלייך, הוא משקר ומחייך חזרה.

גבר תל אביבי ללא שייכות. מלא תשוקה בלילה, שמחת חיים ביום וסודות בערב. מריחה אותו ויש לו ריח של חוויה בלתי נודעת, נסתרת ומסקרנת. את כל הלהבות שלו ,הסערות שעברו עליו, את האהבות הישנות והמלחמות המטורפות שלו, הוא החביא בתוך ליבו אך העיניים שלו שקופות מדי.

הוא מביט עליי וזה עושה אותי ליפה, הכי יפה. אני רואה את עצמי בכל ההשתקפויות, בכל הוויטרינות והחלונות שלו, בכל דלתות הזכוכית ומעולם לא הייתי יפה יותר. צעירה יותר. אישה יותר. מעולם לא הרגשתי נחוצה יותר, משוחררת יותר. ושייכת יותר.

אתה יפה בדיוק כמו שאתה, לוחשת באוזניו. הכי חופשי איתך, כמו רוחות של אביב, שמשחקות בתריסים, דופקות דלתות ומסבכות את שערי. כמה משגע איתך. כמה משגע אתה. מי כמוך יודע לחיות את הרגע כאילו בפעם האחרונה, כאילו אין מחר. ואפילו אם יש – לא שווה לחכות. כשיש אותנו כאן, עכשיו ומיד.

כמו ילד מפונק, שלא יודע דחייה, כמו גבר שנמשך לאשה ולא מקבל סירוב, כמו חתולה שמחפשת מגע ומקום חם ובטוח.

הכי שונה, הכי משונה, הכי חופשי.

אילו תל אביב הייתה גבר, היינו מטורפים ביחד, היינו מתגעגעים בנפרד, אבל לעולם לא היינו מתחתנים. היינו מתנשקים בחושך. היינו שותים יין חם בחורף, חולקים את סיפורי חיינו, היינו מתקרבים ונושמים אחד את השניה. והיינו נפרדים בכל פעם לתמיד.

הייתי מרדימה אותו ומנשקת את שפתייו, סוגרת את כל האורות, ויוצאת לרחוב, רועדת. הולכת מהר, חוצה כבישים, בלי להביט אחורה ולהקשיב לדופק ליבי,  וממשיכה הלאה, ליד המטוסים ישנים, יחפה בחול, עד שתיגמר העיר, עד שיעלמו בנייניה וצליליה הרחק מאחורי. ובזריחה אני אמצא את עצמי בדרכים משונות, חושבת עליו ומחייכת. תל אביב שלי, ילד ללא גיל וללא בגרות.

כל החלונות, שאני אפתח, מכל המרפסות שאצא עליהן בבוקר, בכל הדירות שיהיו לי בחיי – אני אראה את פניו ואחייך לו בעיניים.

אילו תל אביב הייתה גבר, היא הייתה גבר שנשים לעולם לא שוכחות. גבר שתמיד נשאר במדף הזיכרונות המתוקים ביותר, המאושרים ביותר, המטורפים והמבריקים ביותר. גבר שנשים תמיד חוזרות אליו עם סיפורים בכיסים, אהבות ואכזבות בליבן, חוזרות כדי להראות עד כמה התבגרו בדרך. והוא תמיד נשאר כמו שהוא. אותו חיוך מוסתר בעיניים יפות. אותן שפתיים מושכות. אותם חלומות.

אילו תל אביב הייתה גבר, היא הייתה הגבר הכי בודד בעולם. גבר שסופג אהבה, שמעורר אהבה, שחי אהבה.

ובכל פעם שאני מתעוררת לפני השעון ומקשיבה לשקט שלפני הסערה, אני עוצמת את עיניי ולוחשת – אני לא רוצה לשנות בך שום דבר, כי אתה הכי יפה כמו שאתה.

בדיוק כמו שאתה, אהובי.

תל אביב שלי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה