"קיבלתי גזר דין חיים"

שירי רחמים, רק בת 28, חולה בסרטן שד גרורתי ואלים. ממיטת חוליה היא כותבת בלוג, לומדת צרפתית, מנגנת באורגן ומפיצה סביבה תקווה ושמחת החיים. לקרוא, לבכות, לחייך ולהעריץ

02/05/2012
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS

"אריק לביא שר : "שום דבר לא ידוע, לא שנה לא שבוע...".  אני יושבת וחושבת עד כמה זה נכון. "זה קרה כשהדרך התמשכה לי. זה קרה. לא ידעתי איך זה בא לי". אבל זה בא. וזה כאן. וזה מוחשי. וזה אצלי בגוף. וזה התפשט. וזה שלב 4. וזה שלב מתקדם. וזה בעייתי. ומכאן צריך לחיות. מכאן חייבים לחיות".

שירי רחמים, רק בת 28, חולה בסרטן השד, בשלב מתקדם. המחלה התגלתה אצלה במקרה, לפני שלושה חודשים. הגב כאב, ושירי נשלחה לבצע צילום רנטגן. התוצאות היו תקינות ושירי, סטודנטית ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, לא חשדה בדבר. היא בדיוק חזרה משליחות בת שנתיים בארצות הברית, מטעם הסוכנות היהודית, והחלה למלא את תפקידה הנוכחי - עוזרת אישית למנכ"ל הסוכנות היהודית.

למזלה, לא הסתפקה בתוצאות שהתקבלו. הכאבים היו כל כך שהיא התעקשה על בדיקה נוספת. הפעם נשלחה לסריקת CT.

הרופאים היו המומים

"הרגשתי שמשהו לא בסדר בגוף שלי, שלא יכול להיות שכל כך כואב לי. אני תמיד עושה את הבדיקות שלי בזמן, שנה לפני שהמחלה התגלתה עשיתי בדיקת שד, הכל היה תקין כך שלא הייתי מוטרדת, לרגע לא חשבתי שמדובר בסרטן השד", מספרת שירי ממיטת חוליה. אבל התוצאות לא הותירה מקום לספק: נגעים סרטניים שהתפשטו לאורך כל עמוד השדרה, בעצמות. אושפזתי באיכילוב, חשבו שיש סרטן בדם, בהמשך  התגלה גוש בשד, וגרורות בכבד. האבחנה היתה ברורה: שירי הוגדרה כחולה בסרטן שד שכבר הגיע לשלב 4 גרורתי. הרופאים ההמומים הבינו, שמוכרחים להתחיל בטיפול מיידי, שכן מדובר בסוג אגרסיבי מאוד של המחלה, ושלו האבחון היה מתעכב, שירי לא היתה שורדת אותה.

וכך כותבת הבחורה האמיצה והאופטימית הזו בבלוג שלה:

"לפני שנתיים נכנס לחיי משפחתי ילד מדהים. מלא אור, חן ושמחת חיים. כל החיים לפניו. אינספור אפשרויות.

ואני?

בהתחלה חשבתי שלי אין אינספור אפשרויות, שכרגע יש לי רק אפשרות אחת – מלחמה בסרטן על גרורותיו השונות. ואין לדעת מתי אנצח, ואין לדעת מתי זה ייגמר. שאלת מיליון הדולר עבורי היא מה עושים בינתיים.הרי אנחנו לא נלחמים באופן אקטיבי 24 שעות. אז מה עושים במהלך היום?

ואז זה הכה בי – בדיוק כמו האחיין בן השנתיים שלי, גם לי יש אינספור אפשרויות. אין דבר שאני לא יכולה לעשות. אולי הקצב יהיה איטי יותר, ואולי יהיו ימים שבהם אני אקום ואהיה חלשה יותר, ועייפה יותר, וארגיש את הבחילות הנוראיות הללו, ואת הפטרת האיומה בפה. ואולי זה יכאב לי קצת יותר. אבל אין ברירה אחרת. חייבים להמשיך לחיות. "יש לנוע, לנוע..."

מה באמת את עושה במהלך היום? איך ממשיכים לחיות עם מחלה כל כך קשה?

"לא מחכה ליום שבו אחזור לפעילות. הבנתי שיש המון דברים שאני יכולה לעשות גם כשאני שוכבת במיטה, בבית הורי. התחלתי ללמוד צרפתית, חזרתי לנגן על האורגן, אני עובדת על פאזל מורכב של 1,000 חתיכות, ומדי פעם מסייעת לבוס שלי, שתומך בי מאוד, בשליחת אימיילים ועבודות קטנות אחרות. אני רוצה לסיים את היום בתחושה שעשיתי משהו".

לחיות כפי שרציתי לחיות

מתוך הבלוג: יש המון סיבות למה לא לקום בבוקר המון סיבות לכניעה ולרחמים עצמיים, אבל יש סיבה אחת שעולה על הכול, וצריכה לתת לנו את הכוח לקום ולעשות – החיים. מתנה מדהימה שאנחנו עדיין זכאיות לנו. סרטן גרורתי איננו פיקניק... קל וחומר ההתמודדות איתו... אבל אין זה אומר גזר דין מוות. בעיניי, המשמעות היא גזר דין חיים.

אף אחד לא באמת יודע כמה זמן נשאר לו על פני האדמה. הפריבילגיה שלי היום, היא להתמקד בדברים שחשובים לי באמת. בדברים שאני באמת רוצה לעסוק בהם. לחיות כפי שתמיד רציתי. ל-ח-י-ו-ת. ליהנות מהרגע. מהכאן ועכשיו. מכל שעה ושעה. כי אין לדעת מה יקרה מחר בבוקר. אחרי הכול – "שום דבר לא ידוע. לא שנה לא שבוע. יש לנוע לנוע...".

לנוכח גילה הצעיר, שירי מבקשת להעביר מסר נוסף: "דעו שזו מחלה שגם צעירות חולות בה, ולא רק בנות  50-60. תהיו קשובות לגוף שלכן, תתעקשו על בדיקות. אם לא הייתי מתעקשת, היום לא הייתי בחיים.  ואם חלילה אובחנתן כחולות, אל תתעסקו בשאלה מדוע, והאם יכולתן למנוע זאת. זה לא פרקטי ולא יקדם אתכן", היא אומרת בשיחת טלפון, ומבטיחה לתמוך בכל מי שתזקק. כתובת הדוא"ל של שירי: [email protected]

המחלה פוגעת גם בנשים צעירות

"חשוב לנו שהתפיסה הרווחת שסרטן שד היא מחלה של בנות 50 ומעלה תעבור מהעולם. המחלה הזו פוגעת ביותר מאלף נשים צעירות, מתחת לגיל 45, מדי שנה", מדגישה ליאת בר-שרצר, יו"ר עמותת "עתיד ורוד" להעלאת המודעות לסרטן השד בקרב נשים צעירות. "הסיפור של שירי הוא לא סיפור נדיר. הוא מציאות חיים של הרבה מאד נשים צעירות. המסר הכי חשוב שאנחנו ב"עתיד ורוד" מבקשות להעביר הוא שכל אשה, החל מגיל 20  תבקר באופן שגרתי, פעם בשנה, אצל רופא נשים ושתבצע מדי שנה בדיקות דם כלליות וגם בדיקת שד אצל כירורג שד או אצל מומחה לדימות שד.

"חשוב שכל אשה תהיה ערה לכל שינוי שהיא מרגישה בשדיים שלה ואם היא חשה בשינוי ולו הקטן ביותר - שתתעקש על בירור מקצועי", ממשיכה בר-שרצר, "חוסר המודעות לצערנו קיים לא רק בקרב הנשים, אלא לעיתים גם בקרב הצוותים הרפואיים. אנחנו שומעות לא מעט על רופאים או אחיות טיפת חלב  שטרם הפנימו  את הנתונים העדכניים לגבי נשים צעירות וסרטן שד. לכן, ופוטרים בחורה צעירה שמגיעה אליהם (בין אם זה מתוך מודעות ובין אם היא חשה באיזה ממצא) ב"מה את דואגת, את עוד צעירה. את סתם היסטרית".  כך שהקריאה שלנו היא גם לנשים הצעירות להתעקש ולא לוותר על הבדיקה וגם לצוותים הרפואיים להתחיל לחשוב אחרת. כי המודעות למחלה, מובילה לגילוי מוקדם – וגילוי מוקדם, מציל חיים".

להזכירכן: "צעדת קומן - צעד גדול לבריאות", מתקיימת מחר!!!

לו"ז האירוע:

10.00-12.00 – הפנינג בגן סאקר

12.00-יציאה  לצעדה מגן סאקר דרך רחובות העיר לכיוון שער יפו וסיום בגן העצמאות.

14.00-16.00- הפנינג סיום ססגוני  בגן העצמאות.

להרשמה  לצעדה ולתרומות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה