אל תשקרי

נשים שמוותרות לעצמן עלולות להיות עם מישהו שהן לא אוהבות, לעשות ילד מהסיבות הלא נכונות או להישאר בקשר עם חברה מסרסת. דורית כהן לא מוותרת על היושר הפנימי

22/04/2012
דורית כהן קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» כמה טובים החיים כשאת נאמנה לרגשותייך. כהן

את היושר הפנימי שלי גיליתי דרך הכתיבה. אותו יושר שבו אני רואה את עמוד השדרה שלי פרוס על הדף כאשר אני כותבת בחדר סגור מרוחקת מכל האנשים היכולים להשפיע על דעתי. כותבת את אותן תסבוכות אבסורדיות שמתחוללת בחיי. כותבת על כמיהות, מחשבות, רצונות, דעות. כותבת מחשבות המכילות שיפוטים שונים ורבים, סוגי רגש כה מגוונים. אותם טקסטים הנולדים ויוצאים מחלל החדר אל אויר העולם, מהימנים, אמיתיים, הבוקעים מנבכי נשמתי. יוצאים מארבעה קירות וחלון אחד. הכתיבה שומרת עלי. היא מחייבת אותי לעמוד באינטגריטי, נאמנה לחיים שמתנהלים מחוצה לה. היא המראה שלי, מבלי שנבחרה להיות כזו. הכתיבה יוצרת לי התאמה ביני ובין חיי האמיתיים. היא מציירת לי דיוקן מדויק של אותם רגשות שבהם אני מאמינה ואם לרגע אני סוטה מהדרך, היא מחזירה אותי לתלם.

ראוי על כל אדם למצוא את היושר הפנימי שלו, אבל פי כמה וכמה ראוי על אישה. עלה בי הדחף להשתמש במילה "חייבת"  אבל זו מילה גדולה מדי, למרות שאין מנוס ממנה. שהרי כל אישה כאשר היא מביטה במראה האמת מתגלה לה במלוא מערומיה, במלוא הדרה. אני תוהה, כמה עצובים ומתוסכלים יכולים להיות חייה של אישה שמתעלמת מרצונותיה האמיתיים? כאלה השונים מהדעה הרווחת, המקובלת, או לא שייכים למיינסטרים. מאידך, כמה יפים וטובים הן חייה כאשר היא נאמנה לרגשותיה? כמו פייה טובה ונעימה היא משוטטת לה חופשייה ברחבי העולם, בלי כניעות הססנית או כעס ובוטות.

כי כמה פעמים אנחנו מוותרות לעצמנו? לא הולכות בדרך בה הלב שלנו רוצה ללכת. כמה פעמים אנחנו נמצאות עם גבר שמסכים לשהות במחיצתנו, כדי לא להיות לבד? בו בזמן שיש לנו רגשות למישהו אחר. כמה פעמים אנחנו לא מנתקות קשר עם חברה למרות שברור לכל שזה היה צריך לקרות ממזמן?  כל זה קורה שוב ושוב מפני שדרכים אחרות מחייבות התעמתות. כמה פעמים הוא אמר לך שהוא לא יוכל לתת לך את מה שאת רוצה ובכל זאת נשארת איתו? כמה פעמים אנחנו מתחתנות כי נגמר לנו הכוח להיות לבד? כמה פעמים אנחנו מוותרות לעצמנו בשם "הסטטיסטיקות"? תופסות את הבחור הראשון שמגלה בנו עניין. כמה פעמים אנחנו מביאות ילדים לעולם מבלי שבחנו רגע אחד את יכולת ההורות שלנו? פועלות לפי משפטים: "היה צריך". "הגיע הזמן". כאילו החיים הם רשימה מסודרת שצריך להעביר עליה וי.

הדרך אל היושר הפנימי משולה לדרך אל מצולות הים. אחרי שעוברים את הסערה, מתקיים שקט פנימי יקר מפז, ויש דבר יותר יפה לאישה כאשר נחה עליה רוח טובה? על כל אישה למצוא את הנתיב ליושר הפנימי מפני שעליו מתקיים שקט, כמו זה המתקיים לו במעמקי הים. נשים לא שקטות נשמעות כמו פרלמנט של דרוריות השקועות בוויכוח רעשני, כולן משסעות בצרחות. הן לא מצייצות כי אם שואגות, כאילו מדברות על התפתחויות חמורות המצדיקות בזה הרגע אסיפת חירום. יושר פנימי מוליד שקט מדברי. לא כזה לפני הסערה ולא שקט ככלות הכול, אלא כזה המכסה נדבך נוסף של שקט מתחתיו. כזה הגורם לכל הנוכחים לעמוד לידה מספר רגעים ולשאוף ממנו, כאילו היה ריח טוב של בושם. טובים ויפים הם פנייה של אישה שמצאה בעצמה את היושר הפנימי. פניה כפני מלאך ממש.

נשים שלא הולכות קשובות אחרי צו ליבן הופכות לכעסניות וממורמות אחרי זמן מה. הן סטו מן הדרך בגלל רגשות שלא עברו תהליך של עיבוד ובכך התמלאו בחומציות הנובעת מדיכוי. וזה קורה לנו שוב ושוב, לטובות ביותר מבנינו. כל נקודות הפתיחה לכאורה נגדנו. אנחנו המין החלש. היינו כאלה וכאלה נשאר. החלק הקשה בתהליך, כמו כל תהליך, הוא החלק הראשון.  אחרי שעוברים את המשוכה הזו מתמלאים תחושה של נינוחות פיזית , של אורך רוח ורוגע. נהנים ממוח חופשי, מחירות מלאה. ממוח היכול להתפרש לכל כיוון שרק יבחר. כשאנחנו לא הולכות בנתיב היושר הפנימי שלנו, אנחנו סוטות מן העיקר, מן הדבר עצמו, אל זה התפל. ולרוב, במוקדם או במאוחר, הכול יתמוטט על ראשנו ובמרכזו יפער לו סדק שיחייב אותנו לחזור שוב אל אותה נקודה, ולמלא אותה מחדש.

>> לכל הטורים של דורית כהן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה