השואה כאן

דורית נובק, מנהלת בית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם, מסבירה על חשיבות קיומו של המוסד החינוכי הזה

19/04/2012
דורית נובק קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» לא רק בשיעור חברה. נוביק

השואה מסרבת להישאר כלואה בין דפי ספרי ההיסטוריה. היא נוכחת נוכחות שקטה אך קבועה בחיינו הפרטיים ובחיינו הציבוריים. מדי פעם היא מגיחה לקדמת הבמה. לפעמים נצמדת לאירועים שעל סדר היום, ולפעמים היא זו שעל סדר היום. היא זו שבחזית השיח, לא כנספחת, לא כהקשר, אלא כנושא עצמו. כך בארץ, כך בעולם. בפינות שונות של הגלובוס מכריזה השואה על עצמה כאירוע קיצון שמסרב להיכנע לרודנות השכחה ולתכתיבי הזמן החולף.

השואה כאן, בקדמת הזיכרון והתודעה אולם מה היא אומרת לנו? מה היא מבקשת לומר לדורות שנולדו הרבה אחרי שהסתיימה? יש הטוענים שהחינוך פושט את הרגל, שהחינוך מאבד מכוחו ומחשיבותו בעידן המודרני, בעידן שמציף את כולנו ובעיקר את הצעירים שבינינו במידע ובפרשנות, בתמונה ובצליל שרודפים זה את זה ומשתנים  ללא הרף. בעידן עתיר ערוצי תקשורת, ערוצי שידור וערוצי קלט, ומה כבר יכול להיות כוחו של איש החינוך המגיע למפגש עם בני הנוער מצויד רק ברוחו, באישיותו וביכולתו לקיים דיאלוג, בלי מולטי מדיה ובלי פירוטכניקה.

ואולי דווקא בעת הזאת, מקומם של החינוך ושל אנשי החינוך מקבל מעמד ומשמעות מיוחדים. איש החינוך ניצב  חמוש בכישוריו האישיים ובאישיותו בחזית, הוא בין אחרוני הסוכנים המופקדים מטעם הקהילה והחברה בה הוא חי ופועל על ההכנה של הדורות הבאים להפוך להיות חבריה ואזרחיה של חברת המחר.

ומה הקשר בין שני אלה- בין השואה המתעקשת להתקיים במציאות השיח הציבורי ובין איש החינוך שבוחר לשאת על כתפיו את האחריות לפניה של חברת המחר?

אלפי אנשי חינוך מישראל וממדינות העולם מקיימים בשנים האחרונות בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה ביד ושם דיאלוג בשאלת מקומו של החינוך בשימור הזיכרון. יחד הם מביטים ובוחנים את העבר ויחד מעצבים ומגבשים את הכיוון אל העתיד, יחד הם שואלים את השאלות שכל חברה אנושית שואלת את עצמה וכל מערכת חינוכית נדרשת להשיב עליהן: מה תפקידנו- אנשי החינוך, ולאן אנו מבקשים להוליך את הדורות הבאים. החינוך ניצב בליבה של כל חברה וקהילה כמגדלור, רגליו נטועות בעבר ופניו צופות פני עתיד, החינוך משמש מגדלור ששולח אור ומתווה את הדרך עבור הצעירים שפוסעים בה.

הכרזה הזוכה בתחרות הכרזות שיזם ביה"ס הבינלאומי  להוראת השואה ביד ושם

בעוד ההיסטוריונים אוספים את הידע ומשחזרים את סיפור השואה, אנשי החינוך לומדים את הסיפור ומעניקים לו משמעות. על אנשי החינוך להבטיח שפרק השואה ומשמעותו יזכרו, יישמרו ויסופרו. לא רק כי יש מי שהיה שם ועדיין זוכר ועדיין מספר, אלא משום שאנחנו כחברה האנושית שלאחר השואה בוחרים לזכור, בוחרים לנצור את הזיכרון, בוחרים להבטיח לעצמנו  שהפרק הזה בתולדות העולם  ישמר בזיכרון הקולקטיבי של האדם לא רק כסיפור היסטורי, לא רק כסיפור יהודי, אלא כפרק חי ונושם ובעל משמעות המחייב את כולנו. פרק שמקומו איננו רק ב"שיעור חברה" בשבוע יום הזיכרון לשואה, אלא פרק שחייב להוות שיעור לחברה האנושית, שיעור שאין שיעור לחשיבותו. שיעור שאם כולנו נלמד, נשנן,  ונבטיח את קיומו בזיכרון המשותף, נגדיל את הסיכוי שאנו ובנינו ובני בנינו יוכלו לזהות תופעות חברתיות מסוכנות כשהן מתחילות לבצבץ ולהרים ראשן, ונדע שיש מה לעשות ושיש בכוחנו להטות את מהלכה של ההיסטוריה ושזוהי חובתנו.

אנו אנשי החינוך הפועלים לשימור זכר השואה בוחרים יחד להאמין בכוחנו להבטיח שזיכרון השואה ומשמעותה יהיו חלק מהתודעה המשותפת של צעירי המחר כחיסון- חובה מפני הישנותה, וכהבטחה למציאות חברתית שלא תיתן למפלצת להרים ראש ולצמוח.

כאן, מיד ושם – בית הספר הבינלאומי להוראת השואה, יוצאת בכל השנה ולא רק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, קריאתם המשותפת של אנשי החינוך, שבוחרים במעשיהם לא רק לדבר על חשיבות עיצוב פניה של החברה אלא לשאת את משא האחריות על כתפיהם,ללמד את השואה  ואת משמעויותיה ולהבטיח שהזיכרון יישאר זיכרון בר-קיימא בתודעתה של החברה האנושית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה