הסלב שתקעה אותי

מיהי אושיית הריאליטי המפורסמת שהחליפה את שרית סרי בעבודת דיבוב שקיבלה, ואיך זה קשור לעתיד התרבות בישראל?

11/04/2012
שרית סרי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» יח"צ גורר יח"צ. סרי בעבודה

כמה שאשתדל לצאת לא ממורמרת – הסיפור הזה מר מיסודו. ואולי בכלל זה האגו שלי שכותב אותו ואני רק מלווה אותו בדרכו האחרונה.

השתלטות משתתפי תוכניות הריאליטי על כל המקצועות האפשריים בתרבות ובבידור, נחרשה ונלעסה בשנים האחרונות מכל הכיוונים, והציבה מציאות חדשה ולא פשוטה לעיכול. זה חילחל לאט (פרסומות/בלוגים), טיפס אל על (דרמות/קולנוע) והגיע לצמרות (הגשת תוכניות בפריים טיים).

*

בעשר שנים האחרונות אני שומעת מחבריי לאזור ולתעשייה קולות מופתעים, כועסים, נגעלים, זועמים או המומים על חדירתם של כל מיני "סלבס" לתחומי פרנסתם. יותר ויותר אנשי במה וטלויזיה משמיעים בחדרי חדרים את קולם הרועם על התופעה המקוממת; על כך שאנשים ללא כל רקע או ניסיון תופסים את מקומם רק בזכות מפורסמותם והחשיפה המטורפת שזכו לה, על הזכייניות שמקדמות בטירוף חסר פרופורציות את ניצולְי תוכניות הריאליטי שלהם, על העיתונים הפורשים את "תולדותיו" של כל פיצפון אוויל או בעלת פרונט מרשים ומורחים את תמונתם על שעריהם.

לא מעט שחקנים מוצאים את עצמם בעשור האחרון מוזמנים לאודישנים וממתינים בתור עם כל מיני "כוכבי ריאליטי" (כאלה מחמישיות גמר למיניהן), "פליטי ריאלטי" (אלה שהודחו בשלבים המוקדמים של התוכנית), דוגמניות (צמרת או צנרת), "טאלנטים" (עוד זילות ביטוי שנכנס לחיינו), ומולטי-טאלנטיות היברידיות צעירות ורעננות – והם לא מעיזים לפצות פה, פן יודרו מתפקידם וייחשבו קטנוניים ממורמרים. רובם מודים שזה מרגיש כמו קרב אבוד מראש עבורם לכן הם סותמים, וגם כי ברור לכולם ששם המשחק המנצח של התקופה הוא: יח"צ גורר יח"צ.

*

מניסיוני, אני מודה שנדרשות תעצומות נפש אדירות בכדי לעמוד בתור לאודישן לדרמה טלוויזיונית עם מישהי שכל מה שאני יודעת עליה הוא שביב מידע ממדור רכילות של איזה שבועון בידור.

עד לפני שבוע זה לא באמת נגע בי באופן משמעותי כלכלי או אגואיסטי. כלומר, לא אהבתי את התופעה שהמפורסם גובר על המוכשר אבל גם הבנתי שאין לי לאן להתקדם עם התחושה הדוחה הזאת כי הרי המניעים של המושכים בחוטים ידועים לכל (ממון), וגם ביני לביני תמיד האמנתי שלטווח הרחוק הטובים שורדים ושזה ממש לא משנה איך מתגלה לַעולם כישרונו של אדם. מצד שני, קשה לי להתעלם מחבריי למקצוע (בני גילי ואף צעירים הרבה יותר), אלה שעבדו קשה מאד במקצוע כפוי הטובה הזה טרום ריבוי הערוצים והרבה לפני תקופת הפרסום המהיר ועידן האינסטנט, אלה שעבודתם נגזלת על בסיס יומיומי תחת ידם של מקבלי ההחלטות, במאים, מפיקים, סוכנים, מלהקות וכל מה שזז ולא זז בתעשייה. לא פשוט.

עם עובדות לא כדאי להתווכח. הן לא אוהבות את זה. אז גם אם לא התיידדתי עם המחשבה – משהו בי הפנים מהר מאד את המציאות של הריאליטי, של הכוכבנים ברגע שממלאים כל מסך אפשרי, את אלה שזכו בחמש-עשרה דקות תהילה שנמשכו השד-יודע-איך יותר מידי שנים, וחולשים כמעט על כל המקצועות שנירכשו בעמל רב – ואין! מה! לעשות! עם זה! נקודה. סימן קריאה!

אבל כמו בכל נושא מטריד (גם אם הוא כללי, עולמי או בינלאומי) כשזה מגיע אלינו לפתח הדלת או למקרר, כלומר נוגס בכיסנו ובאגואנו ונוחת ישירות על הצלחת שלנו – אז זה כבר מתחיל לצבוט. לצרום. ועוד כל מיני מילים מהמחלקה הזאת.

*

כאדם שהחליף מספר מקצועות בשלשת העשורים האחרונים, יש לי עבודה אחת בטוחה וברורה אותה אני מבצעת כבר 25 שנה: מדבבת. עשרות סדרות דיבוב לילדים ומאות דמויות עברו תחת מיתרי קולי בהנאה גדולה.

לפני שבועיים הוזמנתי לפגישת התאמת-קול לסרט קולנוע לילדים וכעבור יומיים קיבלתי את התפקיד והוזמנתי להקליט את המלכה המרשעת, דמות קטנה, מופרעת ומאתגרת. כשההקלטה הסתיימה, אמר לי הבמאי שהוא מאד אוהב את התוצאה ו"נתראה בהקרנה".

והנה השבוע, לראשונה בחיי הדיבוביים קיבלתי שיחת טלפון מאותו במאי שפתח את השיחה בקול מתנצל וחסר-אונים ממבוכה: "אני ממש לא מרגיש בנוח עם השיחה הזאת... אבל אֶת הדמות שהקלטת תבצע בסוף מישהי אחרת. את היית נפלאה. זה לא קשור אליך. זו הנחתה מלמעלה של משרד יחסי הציבור של הסרט. הם פשוט רצו סֶלֶבִּית".

השיחה הסתיימה כשאני מגייסת בצו שמונה את שאריות הכבוד האחרונים, מתאפקת לא לשאול  את מי "הנחיתו עליהם" היחצנ"ים, גם כי תיכף אדע. וכך היה - מטח יחסי הציבור לסרט תיעד את "עבודתה" החדשה של אותה אושיית ריאליטי, עטורה באוזניות, כשברקע שלה הפוסטר של הסרט. עכשיו כשאני גם יודעת מי היא שגזלה את עבודתי – יש בסיפור הזה משהו אחד מנחם: העבודה הלכה למישהי שבהחלט זקוקה לתהילה הזאת ברזומה שלה, אך בעיקר זקוקה לכסף.

בהצלחה, מעושרת יקרה, בעבודתך החדשה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה