דת החזרה בתשובה

דב אייזן הוא יהודי חרדי, שחרד בעיקר מהקיצוניות המשתלטת על הקהילה שלו. האשם לדעתו, הוא בחוזרים לתשובה שמוציאים שם רע לכל היתר

02/04/2012
דב אייזן קבלו עדכונים מדב
  • RSS
» רבנים בגרוש? צילום: gettyimages

חייבים לחוקק חוק האוסר נסיון להחזיר אדם אחר בתשובה.

כן, שמעתם את זה מפיו של אדם חרדי. אם אתם בשוק  - קחו כוס מים. תירגעו. הרי בעיני כל מיני רבנים סטנדאפיסטים אלעק, אני כלל לא חרדי. ובעצם, אולי כדאי להתחיל בהבהרה מתחסדת ומצטדקת (כסת״ח בלע״ז): לחזור בתשובה זה טוב. מומלץ.  יופי? יופי. אין לי שום דבר נגד אנשים שחטאו וחזרו בתשובה. גם אני עושה את זה מדי פעם.

אבל - להפוך את הדבר הכי אישי שבין אדם למקום ולעשות קריירה או חמור מכך דת, ״דת החזרה בתשובה״  - זוהי סכנה קיומית על המגזר החרדי. המילה סכנה תחזור על עצמה כמה פעמים בפוסט הזה.

כדי לסבר את עיני הקוראים, הפלג שחוזר בתשובה הוא לרוב הפלג הקיצוני ביותר במגזר שמטיף לחרדים איך להיות חרדים. וזה לא רק אצלנו: הטאליבן מורכב ברובו ככולו מחוזרים בתשובה, חולי נפש בעבר ובהווה. בעיני הם שתולים של הממסד הכפרני ששלח אותם להציב מראה מולנו במקרה הטוב או להחריב אותנו מבפנים במקרה הפחות טוב. בעצם, כמו שאמרתי. סתם חולי נפש מנוצלים.

סיפרה לי מישהי שיש לה קרוב משפחה שהקים צעקות אימים בבית הוריה כאשר נחשף לחילול שבת כלשהו  ומונע מהם בהמלצת רבו לראות את משפחתו. שאלתי אותה מי הרב ״אחד ___", ענתה, "לא הרב המפורסם, קרוב משפחה שלו או משהו". ניסיתי בחשש לומר לה שגיסה כך נראה, היה חולה נפש מלכתחילה. החזרה בתשובה שלו היא רק סימפטום, ההתנהגות הבהמית שלו זה עניין של חינוך ושאם היה חילוני היה צועק למה רואים תוכנית בישול בטלוויזיה - הוא בכלל רצה ספורט. התגובה שלה היתה, ״אתה צודק״. קשה לומר שהופתעתי .

ואף מילה על רבנים בגרוש. הם ראויים לסדרת כתבות.

מה שפלטתי מתוך היגיון פשוט הפך לנתון. זהו הסוד הכי גלוי במגזר, כולל החוזרים בתשובה השפויים: יש אחוז גדול מאוד של חוזרים בתשובה שנפשם המעורער נוצל על ידי חוזרים בתשובה ותיקים יותר. או סתם טרמפיסטים שחיפשו קריירה. זה מדאיג ומכעיס.
הרבנים  הללו הפכו לאבן שואבת ישירות מאברבנאל למאה שערים פינת רבי עקיבא פינת אומן.

לחרדים שחולקים עלי אומר, את המציאות שהצגתי כאן אתם תבינו, אם לא היום, מחר, אם לא מחר, עוד שנה. בסוף תסכימו איתי. ואז, כמו תמיד, זה יהיה מאוחר מדי.

כל האמור לעיל מתייחס אך ורק לתופעה שהיא לצנינים גם בעיני החרדים שחזרו בתשובה. יותר נכון, הם הראשונים לומר זאת. הם סובלים מהתדמית הרעה שדבקה בהם בתוככי המגזר בגללם, יותר ממה שאנחנו סובלים מהמגזר הכללי בגלל הקיצונים שלנו.
צריך לומר לשני מלאכי החבלה ולאירגונים העומדים בראשם, הרף!

הדלת המסתובבת

וכעת להגירה החיובית.

כמו שיש חולי נפש בתל אביב ישנם גם כאלה בבני ברק. זה עניין נוירולוגי. שום אמונה לא תשנה את זה. אצלנו כמו אצלם, זה מתבטא בחיפוש אחרי משהו אחר. והמשהו אחר נמצא בחוץ. הללו יוצאים בשאלה והללו חוזרים בתשובה. תופעת הדלת המסתובבת היא סרקולציה מבורכת. לא ביקשתי שהחרדים יתגייסו להוזיל הון מכיסם כדי לממן את אירגוני ההלל למיניהם, אבל הם יכולים להפסיק להילחם בהם. שיקחו מאיתנו את הסרח העודף הזה. אלו גם אלו תיקים סוציולגים כבדי משקל. השאלה על כתפי מי זה יפול.

ניסיון העבר מוכיח שמחלות נפש קשות מאוד לריפוי ולכן כאשר מגיע אירגון שמוכן לקחת אותם אל זרועותיו  - אנחנו צריכים להודות להלל ולשבח .

ההגירה השלילית  משני הצדדים לשני הצדדים היא תופעה קיימת ולגיטימית בעבר, בהווה ובעתיד. טבע האדם. אמהמה, לתחזק ולממן את זה, להפוך את זה למטר,  להגדיל כמה שיותר את מספר המהגרים לשני הכיוונים - מעבר לציניות המרושעת כלפי החולים המסכנים שיש בהקמת אירגון מסוג זה היא גם מהווה  סכנה גדולה לעתידם של שני המחנות.

ואף מילה על האשליה שמוכרים להם כאילו שהרילוקיישן שלהם יבריא אותם. וכל זה בחסות החוק.

אפרופו הגירה, חבר סיפר לי שישב פעם בחדר ריק מול ״רב״ אחד (צ׳רצ׳יל סטייל) לאחר דין ודברים קצר במהלכו ביקר כמה תופעות במגזר החרדי קבע הרב: ״אתה רוצה להיות חילוני! לך תהיה חילוני, תראה כמה טוב להם ותחזור נדבר״. ״החאקי עלי״ הוא חייך והרגיש שנון במיוחד. תחושת אורגזמה  הציפה אותו.

הרב ציפה שהדברים האלה ירשימו את החבר שלי. מהזתומרת ציפה, ידע. החיוך הממזרי שלו כולו אומר ״ לי יש משרד מפואר בקומה הגבוהה של  בנין עסקים עוד יותר מפואר בלב ירושלים, רכב בשווי חצי מיליון שקל, עדר מפגרים שקוראים לי 'הרב' למרות שאני פעמיים בשבוע טס לשוויץ לחודשיים ואתה כמוהם היית אמור עכשיו לפרוץ בבכי, לכעוס, להתחרט, להתמרד, משהו. לשתף פעולה עם היכולת אלוהית שלי לעשות מניפולציות על אנשים רעועים".

"חילוני תהיה אתה!", ענה לו החבר שלי, "אני אשאר חרדי ואמשיך לעשות חיים, לא אתן לעוד אלף נוכלים  תאבי שררה ובצע כמוך לקחת ממני את אלוהים ולהגדיר את הסטטוס הדתי שלי!״. אמר, קם , חייך ספק בהתנשאות ספק בבחילה ויצא מהחדר.

מה עלה בגורל הסיגר היוקרתי שאחז ה״רב״ בידו אין איש יודע. מה שקרה לאבא של חבר שלי נודע לו שעה מאוחר יותר. הוא  יצא לכמה סידורים בעיר ושב הביתה. בזמן הסידורים הוקם בית משפט מאולתר בסלון ביתו. הסגל הבכיר כבר ישב במקום. אבא אמא וטלפון אלחוטי. בכניסה למעלית כבר הדליפו לו שמתחוללת  מקסי דרמה בבית. הומלץ לו להתעכב קצת ובתחושת הרואיות מגוחכת הוא לחץ את הקומה המבוקשת וצעד אל הגרדום המשפחתי.

״אכלת משהו?״. עכשיו, לא יודע אם אתם יודעים, אבל השאלה הזאת היא המקבילה  הפולנית לצבע אדום.
״כן, אכלתי שתיתי. מה יש ? קרה משהו?״

"קרה משהו?״

״כן. שאלתי אם קרה משהו. והחיקוי שלך אותי הולם אותך כמו הנעלי בית של אבא עלייך". אימו החיוורת ממילא החווירה עוד יותר ונדמה.

כשהבין שזה לא מתקדם לשום מקום החליט למנף את זה לטובתו ופלט: ״התחצפתי קשות לסגן של אלוהים. אמרתי לו  שאלוהים לא מכיר אותו בכלל ושאם היה יודע כמה כסף עשה עליו היה תובע אותו. ואם לא אהבתם דווחו עלי". או במילים אחרות אמר להם החבר  - תרדו מהפוזה שלכם כי אם אני לא מספיק טוב בשבילכם  יש לי פתק החלפה. אחליף אתכם.

המשפט עוד לא הסתיים ואותו רב שכבר שוב היה בשוויץ שוחח בטלפון עם אביו. "נראה לי שהבינו אותי", אמר לי החבר, "וגם אם לא, הובן שיותר לא מבינים, לא יוצאים ולא נכנסים. כן מקבלים וכן מכבדים. לי כבר אין צורך לצאת ולחזור. אין לי יותר שימוש בדרכונים דתיים או חילוניים", אמר לסיום.

אחלה חברים בחרתי לי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה