כשאני בפריז, אני משתדלת למצות את כל המטבחים שקשה למצוא בארץ, בנוסף על זה הצרפתי. נכון, היום יש כבר מגוון גדול מאוד של חומרי גלם שאפשר להשיג בארצנו הקטנטונת ובכל זאת, מסעדה יפנית אמיתית עוד קשה למצוא (בטח שלא במחירים שפויים) ועל טיבטית בכלל אין מה לדבר. ברור שהדבר נובע בראש ובראשונה מכך שאין לנו תושבים שמוצאם מהמקומות הללו. את חיבתי לאוכל הויאטנמי אתם מכירים עוד מהפוסט על מרק הפו. כשאני בפריז, מסעדה ויאטנמית היא תמיד ברשימה שלי. רוצים אוכל אסיאתי, קל וטעים שלא מכביד על הכיס? הגעתם למקום הנכון!
על המקום הקרוי PHO14, המצוי בלב הרובע ה-13, קראתי כבר מזמן ורכבנו אליו באחד הערבים על אופניים. זיהינו את המקום לפי שלט הנאון העצום שלו. המקום מאוד פשוט: שולחנות פורמייקה, כסאות פלסטיק ומפות נייר. היה לנו מזל של מתחילים: שניה אחרי שהתיישבנו במרפסת הסגורה שלהם, התמלא המקום ותור של אנשים התקבץ בחוץ. בכלל, אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, אבל צרפתים מורגלים בעמידה בתור ואין שום דחיפות, קיטורים או "אני רק שאלה". פשוט מקבלים את זה בטבעיות, אפילו אם יש שלג וקור אימים בחוץ.
אבל הערב שלנו היה נעים ואנחנו היינו רעבים (כל הרכיבה הזאת בעיר על האופניים עשתה את שלה)! על השולחן כבר חיכו לנו הרטבים, הבצל, הלימון, נבטי הסויה ועשבי התיבול המוכרים. הזמנו שתי מנות ראשונות לפתיחה: נם, שהוא האגרול הויאטנמי: עלי אורז ממולאים בשר (חזיר או עוף) ומטוגנים. אוכלים אותו עטוף בעלי חסה ומנטה וטבול ברוטב צ'ילי. מעדן! וגם, רביולי מאודה ממולא בבשר ופטריות שחורות. הרביולי, עם הבצק השקוף והעדין מאין כמוהו, הוגש עם פרוסות נקניק, בצל מטוגן וכוסברה. אחחח… יכולתי להמשיך לאכול עוד מכל זה, אלמלא ידעתי שהכוכב של הערב עומד להגיע.
מרקי הפו הוגשו לשולחן: אחד רגיל, עם פרוסות בשר ואטריות אורז והשני, ספישל, שהוסיפו לו גם כדורי בשר. מוסיפים למרק עלי בזיליקום או נבטי סויה וכל נגיסה או שתיה מקבלת טעמים ומרקמים שונים. המקום אורגינאלי, עם הרבה סועדים מהמוצא הנכון. הסתכלנו ימינה ושמאלה כדי לוודא איך אוכלים את המרק והתחלנו לשתות/לאכול אותו. אני חושבת שזו הגרסה הויאטנמית לפנצילין היהודי. בריאות!
Pho14, 129 avenue de Choisy, 75013 Paris
השוונץ:
אחרי כל המלוח הזה, בטח מתחשק לכם משהו מתוק. הנה כמה קינוחים יפיפיים שפגשנו בפריז.
ז'ה ט'אם פרי. א-לה פרושן!