לכו לקרקס

מיקי בן-כנען השיבה לי את חדוות הקריאה עם הקרקס שלה. העלילה המטורפת הזכירה לי למה אני כל כך אוהבת לקרוא

25/03/2012
ציפי גוריון מורדי קבלו עדכונים מציפי
  • RSS
» כריכת הספר

הקרקס הגדול של הרעיונות- מיקי בן-כנען

הוצאת אחוזת בית

נדמה לי שהצלחתי לאסוף מספיק מידע כדי לקבוע שבחייו של כל אדם קורא יש תקופות קריאה טובות יותר או פחות. לפעמים נקלעים לרצף של ספרים לא מוצלחים שמאטים מאוד את הקריאה, לפעמים זוכים דווקא ברצף של ספרים שנקראים בהנאה ובמהירות. אצלי תקופות כאלה משפיעות ממש גם על מצב הרוח. תקופת קריאה איטית תלווה בעצבנות או בתחושת תקיעות, תקופה טובה תזכה אותי בפרצי אנרגיה לא-אופייניים.

ובכן, ההקדמה הזו מחליפה פסקה מקבילה שלא נכתבה, פסקה רגשנית ודביקה שנחסכת מכם (אין בעד מה), משום שמיקי בן-כנען השיבה לי את חדוות הקריאה עם הקרקס שלה. אחרי כמה ספרים שאין מנוס מלעטר אותם בסופרלטיבים בינוניים כמו "פושרים", "סתמיים" ו"רדודים", הגיעה העלילה המטורפת של ליאון, פסקה, פוטרקו ועמנואל (ולצידם עוד גיבורים קצת פחות מרכזיים אבל שובים לא פחות) והזכירה לי למה אני כל כך אוהבת לקרוא.

ארבעת גיבורי הספר נקבצו ובאו אל בית האבות ע"ש ידליצה נורברט בירושלים ויחדיו הם מקימים את מקהלת בית האבות. סיפורו של כל אחד מהם נגלה לקורא כשבמקביל הוא מתוודע למוחו המשונה ביותר של פינקי, נכדה של פוטרקו (שגם מקבל קרדיט בתחילת הספר על ציורי העופות הנכחדים שלו), ואל לוח הזמנים של אובך היורד על הארץ בעת שחנות חדשה נפתחת בקניון ויחד הם עלולים לגרום לכאוס.

תופרת עלילות באופן מרהיב

אלו לא רק הגיבורים וסיפוריהם, מיקי בן-כנען תופרת את העלילות באופן מרהיב. המשחק בזמנים ובנקודות המבט ובעיקר הכתיבה הנפלאה גורמים לי לרצות לקרוא את כל מה שבן-כנען אי פעם כתבה, כולל רשימות קניות ופתקים נבחרים משולחן העבודה שלה, כי הם ודאי ישרו עלי איזושהי השראה. זה קורה בערך בעמוד 16, למול הפסקה שמתארת את בנימין הניצב מעל גופת אמו המכוסה:

"...הרגע שבו אדם ניצב מול אמו המתה הוא גם זמן שבו נשמעת במוחו טריקת דלת על עברו. נטשה אותו הנפש שאישרה עבורו את זיכרונות ינקותו. מעתה ייאלץ להסתמך על ידע אישי, ובחלוף השנים יטיל ספק בעובדה שאכן היה אי-פעם תינוק. אין זאת כי האישה שלימדה אותו את החיים מלמדת אותו עכשיו את המוות".

זה יפה, אבל זה הרבה יותר מסעיר כשכמה פסקאות אחר כך גופתה של האם נחשפת: "גברת הופסה עוטה על גופה בגד דהוי המורכב מחלקי פרווה בצבעי חום ואפור... גווייתה של גברת הופסה עטויה בתחפושת של פיל". לצידה של פוטרקו נמצאת גופה נוספת, עטויה בבגדי רקדנית, וכעת, ייחל המסע של פינקי, נכדה של פוטרקה הופסה, ושל הקורא, להבין מה הוביל אל הרגע הזה שבו נמצאות גופות שתי הנשים הנראות כאילו ברחו זה עתה מן הקרקס. המסע הזה משלהב, מלא ברגעים אנושיים קטנים וגדולים, מפתיע, לעיתים קורע לב אבל רוב הזמן פשוט מזמין אותך להיסחף בו.

לא אפרט יותר מדי אודות עלילת אותו עולם מטורף שנטווה לנגד עיני הקורא משום שכל חשיפה נוספת רק תגרע מחדוות הגילוי שבקריאה. רק אספר שהוא אכן קרקסי. יש בו המון יופי, התפעמות ועצב ומאוד קשה להפסיק לקרוא אותו. טוב, אולי בכל זאת יצאתי קצת רגשנית ודביקה. האשימו נא את מיקי בן-כנען.

צילום מיקי בן כנען: יותם אגם




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה