סוחפת

להיות הדבר החם העכשווי זה לא מספיק, צריך להוכיח על הבמה, ואת זה עשתה ריף כהן בגרוב מדבק וכובש אמש בזאפה

21/03/2012
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
»

אסקפיזם אינו תמיד עסק שטחי ומגונה, מוזיקה עם שורשים צפון אפריקאיים יכולה להיות עונג טהור שלא מעליב את התבונה. אני יכולה להמשיך עם התובנות האלו, ואני יכולה גם לכתוב בפשטות: לכו לראות את ריף כהן. ההופעה שלה בזאפה אמש (שלישי, 20.3) סיפקה את כל אלו בנדיבות ועוד מרכיבים שתכף יהיו כאן.

היא רק בת 28, זמרת שחיה כמה שנים מחייה בצרפת ושורשיה - שבאים לידי ביטוי עמוק במוזיקה שלה - בטוניס. מגיל 16 שהיא חיה מוזיקה ומפלסת את דרכה עצמאית, גם בצרפת וכעת בישראל, וכבר מוצגת במעמד הנכסף של "הדבר החם הנוכחי". ההופעה שלה אמש הייתה "סולד אאוט" שבוע מראש, כמו הופעות אחרות שלה, וזאת ללא חברת תקליטים שעומדת מאחוריה, כשהיא מתנהלת עצמאית ומחליטה לבדה על כל הצדדים במוזיקה שלה, ואפילו את הקליפים שלה, המרנינים, יש לומר, היא מביימת ומפיקה.

ריף כהן היא אמנית מולטי-תרבותית, היא מבצעת בהופעות שירים בצרפתית, ערבית (מעט)  ועברית, ונעה בין השפות כשהיא בודקת את הזהות האמנותית שלה שוב ושוב, גם בהיבט המוזיקלי עצמו. ההשפעות שלה עשירות, היא מבצעת גרסאות כיסוי לדלידה, אותה היא מעריצה עמוקות, מבצעת שיר של פושע אלג'יראי שסיפורו כבש אותה, שירים בעיבודי דאנס סוחף, ושירים שכתבה לה אמא שלה, פטריסיה כהן, משוררת, שנטועים בסיפור המשפחתי וברקע הביוגרפי והגיאוגרפי שלה.

אי אפשר להתעלם מזה שצרפתית, שפה זרה לרובינו היא מחסום משמעותי בחיבור לאמנית הזו. התגובות בסביבה שלי לנדנוד שלי להקשיב לה גררו תגובות שאי אפשר לחמוק מהריח שלהם: "מוזיקה צרפוקאית", "מוזיקה מזרחית בצרפתית" וכו', אבל כשבעלי דעות קדומות יבקרו בהופעה שלה, הם יגלו שהיא מוחקת אותן בכשרון שלה; לתחושתי בוקעת כאן זמרת מרתקת, שיש לה קול תרבותי נעדר תיוג, ועושה מוזיקה מרגשת, שעדיין מחפשת את הבית שלה, מוזיקלית ואמנותית, הכוונה, כי היא כבר הצהירה שביתה כאן. והחיפוש הזה יפה מאוד.

כהן היא גם שחקנית (שיחקה בסרט של חיים בוזגלו ולאחרונה גם בסרט של דן ססלר שטרם יצא), זה בהחלט ניכר בנטייתה לספר סיפורים קטנים מתוקים על הבמה. על סבתא שלה, על הפגישות המיוחדות שלה עם אנשים בצרפת וישראל. אבל מעל הכל היא מוזיקאית באבי העורקים שלה, ובהופעה המחשמלת בזאפה, היא גרמה גם לכבדים שבבורגנים בקהל (אני) לרקוד, וחלקם (לא אני, תודה) הוזמנו לבמה ורקדו איתה באושר גדול, כך זה נראה, בשיר הסיום.

נגנים:

איתמר פינצי - בס
אסא רביב  - גיטרה
חגי פרשטמן - תופים
עמרי בר - קלידים
אליסף בשירי - עוד



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה